יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר בראשית · פרשת נח
אלה תולדות נח נח י"ל דלמה כפל שמו ב' פעמים נח נח והיה די לומר אלה תולדות נח איש צדיק וכו' וי"ל במ"ש רז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכתבו המפרשים ז"ל כשם שצריך לצאת ידי חובתו מידי שמים כך צריך לצאת ידי חובתו מידי אדם, וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל מאלה התולדות והמעשים נעשה נח נח ב' פעמים נח לפני המקום ונוח לפני הבריות, ומה הם המעשים, איש צדיק זר לפני המקום, תמים היה בדרותיו זה לפני הבריות:
או יאמר כי נח רומז אל הענוה כי כן דרך הענוים דיבורם בנחת עם הבריות ומקבלים את כל אדם בסבר פנים יפות וכפל הענין לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת אבות מאד מאד הוי שפל רוח וכו' וכתב החיד"א בס' דבש לפי מע' העין או' ח' ענו במילוי עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילואה הוא מובטח שיקיים כל רמ"ח מצות, וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל תולדת הענוה אם הוא בתכלית כמ"ש התנא מאד מאד הוי שפל רוח, איש צדיק תמים וכו' שיזכה להיות צדיק תמים ע"י שיקיים רמ"ח מצות:
או יאמר במ"ש רז"ל, תלמוד עיקר שהתלמוד מביא לידי מעשה, וזה רמוז בר"ת אלה תולדות אלף תיו שרומזת אל אותיות התורה שראשם אלף וסופם תיו לומר שהתלמוד מביא לידי מעשה ועל ידי זה יהיה לו ב' מנוחות שכר התורה ושכר המצות, ז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל ע"י אלה תולדות שר"ת שלה אלף תיו שרומזת אל התורה יהיה נוח נוח ב' מנוחות שכר התורה ושכר המצות:
או יאמר שבא לרמוז אל האדם להיות צדיק ותמים מנעוריו כדי שיהא לו מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב כי אם יעשה בתחלת נעוריו עונות ואח"כ חוזר בתשובה נמצא שמצטער בעוה"ז כי צריך לתקן אשר עוות לעשות סגופים ותעניות כפי אשר חטא לכפר עליו וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל מאלה התולדות והמעשים יהיה לו נוח נוח ב' מנוחות אחת בעוה"ז שלא יצטטך לתעניות וסגופים כדי לכפר ואחת לעוה"ב שיזכה לחיי העוה"ב, איש צדיק תמים היה וכו' ר"ל בעודנו איש בתוקפו ובחרותו יהיה צדיק ותמים, וכמ"ש רז"ל על פסוק אשרי איש ירא את ה' וכו' בעודנו איש בבחרותו יהיה ירא את ה' וכו':
את האלהים התהלך נח. לרמוז אל מ"ש החיד"א שם כי ענו במילוי גי' רמ"ח והוא אותיות רחם שהקב"ה מרחם עליו ומצילו מכל צרה וצוקה ומהפך מדת הדין למדת הרחמים דכיוון דהוי כמקריב כל הקרבנות כמ"ש ריב"ל יתקרבו כחות העליונים ומתמתקים הדינים, וז"ש את האלהים ר"ל אפי' אם שולט מדת הדין בעולם, כידוע דאלהים הוא מדת הדין, התהלך נח יכול להלוך בעל הענוה כי ע"י הענוה שלו מתמתקת לעומתו:
ויולד נח שלשה בנים, רומז אל בעל הענוה כמ"ש, את שם שיהיה לו שם טוב כמו שמצינו שגדולי עולם נשתבחו בענוה והם אברהם משה דוד כמ"ש בפ' כסוי הדם, את חם, שזוכה לתורה שמחממת גופו של אדם כמש"ה הלא כה דברי כאש, ואת יפת שזוכה למעשים טובים כמש"ל ונאמר במעשים טובים ויהללוה בשערים מעשיה:
את האלהים התהלך נח וסמיך ליה ויולד נח שלשה בנים, לרמוז אל מ"ש הרב בשער הגלגולים הקדמה י"ח כי שהאדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנקראת עשיה ולא יותר, ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתורה ולומד ושונה בה תמיד, בתורה שבע"פ ועוסק בה תמיד לשמה, אז יזכה גם אל הרוח שהוא מן היצירה, ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה ותאיר הנשמה ברוח שבו ותוסיף מעלה על מעלתו וחכמה על חכמתו ואז נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, וז"ש את האלהים התהלך נח ר"ל אימתי הצדיק נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, ע"י ויולד נח שלשה בנים, ר"ל שמוליד הצדיק ג' בחינות נר"ן שהם בני העשיה והיצירה והבריאה, והצדיק נקרא נח כמש"ה נח איש צדיק:
וימח את כל היקום וכו' אמרו במדרש רבא שלוה נתן הקב"ה לדור המבול. זרעם נכון לפניהם וכו' ישלחו כצאן עויליהם וכו' א"ר לוי בערביא צווחין לינוקה עוילה, וילדיהן ירקדון כאלין שדיא היך מה דאת אמר ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טיבורא, בלילה היתה אומרת לבנה צא הדליק לי נר לחתוך טיבורא דילך, עובדא הוה בחדא אינתתא דילידת בלילה, אמרה לברא זיל אדליך בקוצינא דנקטע שורך, נפק ופגע ביה שידא שמרון, כך שמו א"ל זיל גלוג' ופי' רש"י אמור) לאימך דקרא תרנגולא ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך, א"ל זיל את גלוג לאימך דלא קטעת אמא שוריי דאילמלא דקטעתיה הוינא מחייתך וקטיל יתיך, הה"ד בתיהם שלום מפחד מן המזיקין, ולא שבט עליהם מן היסורון וכשהסתיר פניו מהם הביא עליהם מי המבול הה"ד וימח את כל היקום וכו' עכ"ל נמצא שע"י שלוה שנתן הקב"ה לדור המבול גסה דעתם עליהם וחטאו והשחיתו דרכם על הארץ ותמלא הארץ חמם, והיה מה שהיה, א"כ ישמע חכם ויוסף לקח איש אשר נתן לו האלהים עושר וכבוד צריך להשפיל עצמו יותר ויותר כפי עושרו כך תהיה ענוותנותו כדי שלא תזוח דעתו עליו ח"ו ויהיה עושר צפון לבעליו לרעתו ח"ו אלא יחחזק על יצרו ויעסוק בתורה ובמצות ובמעשים טובים כפי יכולתו כי זה הוא חלקו מכל עמלו אשר נתן לו האלהים, ה' יזכינו לעשות רצונו כרצונו אכי"ר:
וירא אלהים את הארץ וכו' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, י"ל מהו את הארץ והנה נשחתה ואם רצונו על בני, האדם שהשחיתו דרכם הא אמר אח"כ כי השחית וכו' ונראה עפ"י שאמר הרמב"ם בח' פרקים בפלוגתת החוקרים אם עדיף מי שאינו מתאוה לעבירה או עדיף מי שמחאוה וכובש תאותו, והכריע דבדברים שבין אדם למקום עדיף שמתאוה וכובש התאוה כי טבע האדם להתאות לנבלות ודברים אסורים כמו למותרים רק ה' צוה שלא לאכול, ואחז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ומן השמים גזר עלי, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו מי שמתאוה לגזל ולרמאות וכדומה זה טבעו רע ומקולקל בעצמו כי בטבע האדם שלא יגזול ויחמוס אלו דבריו ז"ל נמצא דעבירות דבין אדם למקום כמו נבלות ודברים אסורים זה טבע האדם אבל גזל וחמס דבין אדם לחבירי הרי הוא מקלקל טבעו דהדעת נוטה שלא לגזול דמה נשתנה הוא מחבירו כדי שיגזלנו וז"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, בין אדם למקום כי תתאוו תאוה לדברים אסורים כפי טבעם והשחיתו לעשות הרע בעיני ה', כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, בין אדם לחבירו גזל וחמס כי טבע האדם שלא לגזול וכו' והם קלקלו טבעם וז"ש כי השחית כל בשר את דרכו ר"ל טבעו:
ויאמרו איש אל רעהו וכו' איתא בסנהדרין דף ק"ט א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"א ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין ופי' רש"י רוחין בלא גוף וצורה שדים יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם, לילין צורת אדם אלא שיש להם כנפים) וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע"א כי שם בלל ה' שפת כל הארץ עכ"ל הגמרא וי"ל דמאין יצא להם דרש זה, וי"ל דכולם רמוזות בזה הפסוק הבה נבנה לנו עיר רומז לאלו שאמרו נעלה ונשב שם דרצו לעשותו כמו עיר כדי לישב שם. ומגדל וראשו בשמים רומז לאלו שאמרו נעלה ונעבוד ע"א דראש רומז לע"א כמ"ש רז"ל על פסוק ויהי דוד בא עד הראש ועל פסוק נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונעשה לנו שם רומז לאלו שאמרו נעלה ונעשה מלחמה, דהמלחמה עושה לו שם למי שנוצח וב"פ כתוב הפיצם ה' אחת רומזת לאלו שאמרו נעלה ונשב שם ואחת לאלו שאמרו נעלה ונעשה מלחמה:
ואתם פרו ורבו וכו' אתם אותיות אמת, לרמוז כי ע"י האמת יוכלו להתקיים בעולם ויפרו וירבו וכמ"ש חז"ל על ג' דברים העולם עומד על האמת וכו':
או יאמר כי אותיות אמת רומז אל אותיות התורה עם מנצפך שראשם אלף ואמצעם מם וסופם תיוובא לרמוז אל מ"ש חז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי ע"י התורה ישראל נגאלין וז"ש ואתם פרו ורבו ר"ל אם תעסקו בתורה ותפרו ותרבובה, אז שרצו בארץ ורבו בה מדה כנגד מדה כשם שפריתם ורביתם בתורה כך תפרו בארץ ותרבו בה, והיא ארץ הידועה א"י נחלתינו ונחלת אבותינו: