אור ברסלב
יגל יעקב ספר בראשית › פרשת מקץ

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר בראשית · פרשת מקץ

פרשת וישב

ויהי מקץ שנתים ימים וכו' ובסמיכות הפ' אמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו לרמוז דהבוטח באדם לא דיו שאין עושין רצונו אלא דנענש ג"כ שהרי יוסף הצדיק אע"פ שפתר החלום לשר המשקים בטוב ואמר לו זכרתני והזכרתי. לא זכרו ושכחו כמש"ה ולא זכר שר וכו' ולא די בזה אלא שנשתהא שתי שנים בבית האסורים על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אל פרעה וכו' כמ"ש רש"י ז"ל וע"פ זה יש לפרש הפסוקים שאמר דוד הע"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים דהלשון כפול ועוד למה בתחלה אמר אדם ואח"כ אמר נדיבים אבל ע"פ האמור. ניחה דבתחלה אמר טוב לחסות בה' מבטוח באדם מפני שהאדם מבטיח ואינו עושה שעשוי להנחם כמש"ה ובן אדם ויתנחם ועוד דיש בו שכחה דאפשר דישכח כמו שר המשקים וחזר ואמר טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים ר"ל אפי' אם אדם זה נדיב ואינו מתנחם וגם לא יש שכחה שעושה תכף אפ"ה טוב לחסות בה' מפני שהבוטח באדם הוא נענש. כמ"ש שמצינו גבי יוסף מפני שאמר לשר המשקים והזכרתני נשתהה שני שנים בבית האסורים על כן צריך האדם ליזהר לשום כל בטחונו בה' בכל עת וזמן ועי"כ יהיה נעזר כמש"ה והבוטח בה' חסד יסובבנו:

ויהי מקץ שנתים ימים י"ל דלמה אמר ימים דנראה שהוא שפת יתר דהא די לומר שנתים ואני יודע שהם שתי שנים וי"ל דימים גי' מאה ובא לרמוז אפי' אם יחיה איש מאה אח"כ בסוף ימיו רואה אותם כאלו הם חלום דכבר עברו והלכו להם ובטלו ולא נשתכר מכל חיי העוה"ז רק מה שעשה מצות ומעשים טובים וז"ש ויהי מקץ ר"ל סוף ימיו של אדם שנתים ימים ר"ל רואה אותם כמו שתי שנים ואפי' אם הם ימים שגי' מאה שחיה שנים הרבה. ופרעה חולם ר"ל הטעם מפני שבטלו ונעשו כמו חלים (ופרעה מלשון פרעהו אל תעבר בו) והנה עומד על היאר. ר"ל אין לו עמידה כי אם על התורה ועל המצות שנקראו אור כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור:

או יאמר כי ימים הם ב"פ מי מי והוא רומז אל הבינה שנקראת מי וגם יש בה חמשים שערי בינה שהם גי' מי וכתב הרב ז"ל בשער הכו' דרושי הלילה דרוש ד' כי ג"ע העליון הוא ביסוד דבינה וז"ש ויהי מקץ שנתים. שנתים הם אותיות שני תם ר"ל סוף שנות תם ע"י שהולך בתמימות בעבודת השם. ימים ר"ל יזכה לבחינת ימים והוא לג"ע העליון שהוא בבינה שיש בה ימים נקראת מי וגם יש בה חמשים שער בינה. ופרעה חולם ר"ל אפי' אם רואה פורענות בעוה"ז הם כמו חלום כיון שאח"ך והנה עומד על היאור אור של ג"ע:

או יאמר במ"ש מרן ומור"ם ז"ל בסי' רמ"ו מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה ות"ת כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה וז"ש ויהי מקץ שנתים ימים ר"ל אם יעשה מרצת זמן השינה (ושנתים לשון שינה) ימים שיהא ניעור ועוסק בהם בתורה, ופרעה חולם ר"ל כשיעבור הזמן ויבטל כמו חלום (ופרעה מלשון פרעהו כמש"ל) והנה עומד על היאר ר"ל נמצא שנשתבר וזכה לכתרה של תורה שנקראת אור כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור:

ופרעה חלם כתובה בלא ואו והיא אותיות לחם ונקראת בואו והיא אותיות לוחם נראה לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל שם כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפי' עני המחזיר על הפתחים אפי' בעל אשה ובנים חייה לקבוע לו זמן לתלמוד מוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומר בעצמו וז"ש ופרעה חלם אותיות לחם ונקראת בואו ר"ל פורע לחם ללוחם והוא ת"ח שלוחם במלחמתה של תורה, והוא עומד על היאר ר"ל אצל אור תורה ועל מלשון ועליו מטה מנשה:

ואני שמעתי עליך לאמר וכו' י"ל דלמה אמר לאמר והיה די לומר אני שמעתי עליך תשמע וכו' וי"ל במ"ש ז"ל דתיבת לאמר הוא לאמר לאחרים וכאן בא פרעה לאמר ליוסף לא תתנהג עמי בכבדות מלפתור החלום אלא תאמר אותו תיכף שהרי אני שמעתי עליך לאמר אתה אומר לאחרים תשמע חלום כדי לפתור אותו כמ"ש למעלה ויאמר אלהם יוסף וכו' ספרו נא לי:

איש נבון וחכם י"ל דלמה האריך כ"כ והיה די לומר ועתה ירא פרעה חכם וכו' וי"ל דאיש הוא לשון חשיבות כמ"ש רש"י ז"ל פ' שלח לך ונבון הוא מבין דבר מתוך דבר וחכם כמשמעו וכאן בא יוסף לומר לפרעה שהאיש אשר יפקדהו על ארץ מצרים צריך שיהיו בו כל המידות הללו איש חשוב כדי שלא יהיה להוט אחר הממון לקבל לו מעות ואינו משגיח בטובת העם לצבור בר כראוי נבון מבין כיצד אוצרין בר ולא תתליע כמו שמצינו אח"כ שהתולע כל התבואה שאצרו במצרים חוץ משל יוסף. וחכם כמשמעו שיודע להנהיג את העם:

או יאמר כי ר"ת נבון חכם הם אותיות חן ור"ל שיפקיד אחד בעל חן בעל מזל כדי שלא תתליע התבואה שאוצרין אותה כ"כ ימים, ובזה יש לתרץ קושיית המפרשים ז"ל שהקשו מי נתנו יועץ למלך וע"פ האמור ניחא שהעצה היתה להניח איש בעל מזל והוא היה בעל מזל כמו שמצינו שנתברך אדניו בעבורו כמש"ה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וכו' וא"כ העצה היתה בעבורו כדי להניח אותו פקיד:

או יאמר כי נבון חכם ר"ת נח ור"ל שיפקיד איש נח כי זה הוא יכול להנהיג את העם בטוב לא כן איש חימה ובעל קטטות ומריבות. וגם העצה הזאת היתה בעבורו כי הוא מלומד בכך כמש"ה ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו:

ויאמר פרעה אל יוסף וכו' את כל זאת, זאת רומז אל התורה כמש"ה וזאת התורה ואמרו רז"ל שהיה יעקב אע"ה מלמדו תורה ליוסף וז"ש אין נבון וחכם כמוך כי כ"י התורה נקרא האדם חכם ונבון כמש"ה אשר ישמעון וכו' ואמרו ק חכם ונבון וכו' את כל לרבות שהיה יודע שבעים לשון כמ"ש ז"ל בא גבריאל ולמדו שבעים לשון ויש רמז לזה נאמר כאן את כל ונאמר להלן וכתבת על האבנים את ל וכו' מה התם שבעים אף אן לרבות שהיה יודע שבעים לשון הודיע זר פתרון החלום וז"ש אחרי הודיע אלהים אותך פתרון החלום את כל שבעים לשון זאת התורה אין נבון וחכם כמוך:

ואתם עלו לשלום אל אביכם י"ל דלמה לא אמר כמ"ש למעלה ואתם תהיו נקיים וי"ל לרמוז אל מ"ש רז"ל על שלשה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין, ועל השלום, ואתם הם אותיות אמת, עלו רומז אל הדין שנאמר בו עליה כמש"ה ועלתה במתי השערה וכו' ושלום כמשמעו וז"ש ואתם עלו לשלום ר"ל אם תעשי אמת דן ושלום, אל אביכם ר"ל הקב"ה שנקרא אל יהיה אביכם מפני שהעולם מתקיים על ידכם:

או יאמר אל מ"ש רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה על גמילות חסדים, ואתם שהיא אותיות אמת רומז אל אותיות התורה שראשם א' ואמצעה עם אותיות מנצפך ס' וסופם ת', עלו רומז אל העבודה שהיא התפילה שמעלים מעולם העשיה עד האצילות ושלום הוא גמילות חסדים וז"ש ואתם עלו לשלום ר"ל אם תעסקו בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים אל אביכם תהיו בנים למקום שאתם מעמידים העולם:

או יאמר במ"ש רז"ל לעת"ל אליהו הנביא מבשר הגאלה והוא במה שאמר הכתוב מה נוו על ההרים רגלי מבשר וכו' מלך אלהיך וז"ש ואת"ם ר"ת ואליהו תשבי מבשר עלו לשלום אל אביכם:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה