יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר בראשית · פרשת וישב
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, קשה כיון דאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו איני יודע שהיא ארץ כנען, הא אמר למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא וכו' אשר גר שם וכו' ועוד למה אמר בארץ בארץ ב"פ וי"ל במ"ש רז"ל בפ"ב דכתובות לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה גוים ואל ידור בחוצה לארץ ואפי' בעיר שרובה ישראל וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו שהיא ארץ ישראל אפי' בארץ כנען שהארץ של כנען שהם גוים ויושבים בה:
וישב יעקב כארץ מגורי אביו י"ל דלמה לא אמר בארץ משכנות אביו ואמר מגורי שהוא לשון מגור ופחד ועוד למה אמר אביו סתם ולא אמר יצחק כמ"ש למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' אשר גר שם אברהם ויצחק וי"ל דבא לרמוז אל האדם שכל ישיבתו בארץ שהיא עולם הזה לשום מגורי אביו שבשמים לנגד עיניו ולעסוק ג"כ בתורה שהיא רמוזה בר"ת של בארץ כנען שהם כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה שהתלמוד מביא לידי מעשה כמ"ש רז"ל:
או יאמר זה שאמר מגורי לשון גרות ור"ל שתמיד יראה האדם עצמו בעוה"ז כאלו הוא גר וע"י זה יזכה בתורה ובמצות ויזכה לישב בארץ כנען לעתיד שהיא ארץ ישראל והטעם דאם יראה אדם עצמו כאלו הוא תושב בארץ החומרי הזה אז הוא היה רודף אחרי הממון והתענוגים תמיד ולא היה מפסיד ממון לעשות מצוה או לעסוק בתורה אבל אם רואה תמיד בעצמו כאלו הוא גר אז ודאי אינו רודף אחר הממון לעשות לו הון רב אלא כפי הצורך וכל מה שיש יכולת בידו לעשות מצות וצדקות הוא עושה וכן כל מה שיש יכולת בידו לעסוק בתורה הוא עוסק כיון שיש לו דעת מבין שעניני עוה"ז הוא הבל והעיקר כל מה שעושה כדי לזכות בו לעוה"ב וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו ר"ל אם רואה עצמו שישיבתו בארץ כאלו הוא גר כאבותיו בארץ כנען ר"ל יזכה לישב בארץ כנען לעת"ל:
אלה תולדות יעקב יוסף, הקושיא ידועה דהלא תולדות יעקב הם י"ב שבטים ולמה אמר יוסף לבד ואם רצונו לספר מעשה יוסף למה אמר תולדות יעקב. ועיין פירוש רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש מפני שלמעלה אמר ישובי עשו ואלופיהם וא"כ יבא המקשה להקשות דעשו שלא לקח הברכות כ"כ נתישבו בניו יעקב שלקח הברכות על אחת כמה וכמה צריך שיתישבו הוא ובניו ואנחנו רואים בהיפך שנתקיים לא שלותי ולא שקטתי וכו' על כן אמר אלה תולדות יעקב יוסף לרמוז כי עיקר ישוב תולדות יעקב ע"י יוסף והוא לעתיד כשישרוף יוסף את עשו וישאר יעקב לבדו בנחת ושלוה כמש"ה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכו':
או יאמר שבא לרמוז כי עיקר תולדות האדם בעוה"ז יוסף שיוסיף בתורה ובמצות מיום אל יום ועולה ממדרגה למדרגה כי א"א לו לעלות בפעם אחת למדרגה עליונה להיות חסיד וקדוש אלא מעט מעט הולך ומוסיף עד שילמוד מפי סופרים ומפי ספרים וכפי לימודו ביותר כך יהיה ענין מעשיו וחסידותו ביותר כי אם הוא כלי ריק לא ידע לעבוד את ה' כראוי כמ"ש רז"ל אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולכך כינה התולדות בשם יוסף לומר שצריך להיות הולך ומוסיף בחסידות ובמצות ומעשים והוא ע"י הלמוד:
גם אותיות יוסף גי' קנו לרמוז כי עיקר תולדות האדם צריך לקנות התורה והמצות במעות ר"ל להפסיד בשבילם מעות כגון שהוא בעל מלאכה או יש לו משא ומתן ומפסיד בעת שהוא לומד או עושה מצוה ולא יחוש כי זה עיקר הקניין ולא יש חשוב וגדול ממנו כמש"ה לא יערכנה זהב וזכוכית וכו' ולא יאמר אמתין עד שיהיה לי פנאי ואח"כ אלמוד או אעשה מצוה כמ"ש רז"ל ואל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה:
יוסף בן שבע עשרה, יוסף רומז אל היסוד כמ"ש המק' שבע עשרה גי' טוב לרמוז כי היסוד בחי' טוב והוא אם תחשוב מלמעלה למטה מכתר עד היסוד הוא ט' ואם תחשוב מלמטה למעלה מן המלכות יהיה היסוד ב' ואם תחשוב מן החסד עד היסוד יהיה היסוד ו' (והוא שכמסתלקין המוחין יהיה הז"א בן ו"ק) וז"ס הפסוק אמרו צדיק כי טוב כי צדיק רומז אל ה סוד והוא בחינת טוב כמ"ש:
והנה קמה אלמתי וכו' לרמוז על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, והנה תסבינה אלמתיכם וכו' שבאים כל ישראל מעריהם להשתחות ולזבח שם לה':
המלך תמלוך כפל הענין אחת לרמוז עליו שעתיד למלוך עם מלך מצרים ואחת על משיח בן יוסף שעתיד למלוך עם משיח בן דוד בב"א:
ויכירה ויאמר כתנת בני וכו' כתב רש"י ז"ל בשם תנחומא ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להק"ב עמהם עכ"ל ויש מקשים כיון שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה א"כ כיצד אח"כ הם בעצמם גלו לאביהם כי יוסף חי כמש"ה ויגידו לו לאמר וכו' וא"ת שעשו התרה אח"כ א"כ למה לא עשו אותה מקודם כשבאו לנחם אביהם ולא קבל כדי שיגידו לו אשר הוא חי, וי"ל כי בודאי אח"כ כשהגידו לו עשו התרה וזה שלא עשו אותה מקודם כשראו אביהם היה מצטער מפני שהיו יודעים שהישמאלים האלו אינם צריכים עבדים לשמשם ומוכרח הוא שחוזרים למוכרו כדי להשתכר וכמ"ש רש"י ז"ל כידוע שנמכר מכירות הרבה וא"כ אינם יודעים היכן הוא וכיון שכן מה תועלת יש בעשיית התרה ע"כ לא עשו אבל אח"כ שהיה מלך במצרים וידוע היכן הוא אז עשו התרה והגידו לו:
ויקומו כל בניו וכל בנתיו וכו' וימאן להתנחם ויאמר כי ארד וכו' י"ל למה אמר ויקומו שהוא לשון קימה ועוד למה אמר כל הוול"ל ויבואו בניו ובנותיו לנחמו ועוד כיון דאמר וימאן להתנחם למה חזר ואמר ויאמר כי ארד אל בני דמשמע שהוא נתינת טעם מה טעם הוא זה וי"ל דהנחמה היא שבאי כל בניו ובנותיו הם ובניהם מקטנם ועד גדולם ועמדו לפניו ואמרו לו כ"כ יש לו בנים א"כ למה כ"כ מצטער על יוסף והשיב להם כי ארד אל בני אבל שאלה ר"ל סי' הוא מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאינו רואה גיהנם כמ"ש רש"י ז"ל אבל עכשיו אני מתיירא שמא ארד לגיהנם וז"ש ויקומו כל בניו וכל בנתיו ר"ל קמו כולם מקטנם ועד גדולם לנחמו כלומר כיון שיש לו כ"כ בנים א"צ להצטער וימאן להתנחם והטעם ויאמר כי ארד אל בני וכו מפני הסי' שיש בידי וכו':
ויהי ער בכור יהודה רע וכו' אע"ג דאין דרך המקרא לגנות כמו שמצינו בפ' נח שאמר ומן הבהמה אשר לא טהורה היא ולא אמר ומן הבהמה הטמאה, וא"כ למה אמר בכאן ויהי ער רע, אלא כאן בא להודיע עונש של הוצאת שכבת ז"ל שהוא חמור מאד שהרי ער ואונן היו בני שמנה שנים ולא היו בני עונשים על שאר עבירות ואפ"ה נענשו בהוצאת שכבת ז"ל א"כ על אחת כמה וכמה צריכים ליזהר הגדולים שהם בני עונשים על כל העבירות ועוד שהוא פוגם ביסוד ואמרו בזוה"ק שאין לו תקנה אם לא בתשובה גדולה:
ויקרא שמו פרץ ואחר יצא אחיו וכו' ויקרא שמו זרח לרמוז שתחילה בא אל האדם יצה"ר כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא פורץ את האדם בעונות ואח"כ בא יצה"ט שהוא זרח שע"י תהיה זריחה אל אדם לע"ל כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו':
ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי י"ל אע"ג דאנו יודעים שהוא בבית המצרי דמי הוציאו בא לרמוז אל מ"ש בזוה"ק קודשא ב"ה נטיר לון לצדיקיא ובגינהון נטיר לרשיעיא דהא רשיעיא מתברכין בגינהון צדיקיא וז"ש ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי ר"ל שהיה מצליח אע"ג שהוא בבית אדני המצרי וההצלחה הולכת אל אדניו:
ובגפן שלשה שריגים רומז אל ישראל שנקראו גפן שלשה שריגים שיש להם שלשה מיני יו"ט שבת וכפור ויו"ט שזה למעלה מזה שבת זדונו בסקילה כפור בכרת ויו"ט בלאו והיא כפורחת עלתה נצה שע"י כך עוסקים בתורה כמ"ש ז"ל לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בתורה הבשילו אשכלותיה ענבים שע"י עסק התורה נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם:
או יאמר שלשה שריגים רומז שיש להם תורה נביאים וכתובים והיא כפורחת עלתה נצה תורה שבע"פ הבשילו אשכלותיה ענבים חכמת הקבלה.
או יאמר שלשה שריגים שיש להם בחינת נר"ן והיא כפורחת עלתה נצה אם זכו ביותר לוקחים בחינת חיה הבשילו אשכלותיה ענבים אם זכו ביותר לוקחים בחינת יחידה:
או יאמר שהגפן רומז אל התפילה כי כמו שהגפן יש בו מאכל ומשתה כן ע"י התפילה יש בחינת מאכל ומשתה בסוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים שלשה שריגים הם מתחילת התפילה עד העמידה שהם בי"ע והיא כפרחת עלתה נצה תפילת העמידה שהיא באצי' הבשילו אשכלותיה ענבים תפילה שאחר העמידה שהוא הורדת השפע:
או יאמר שהגפן רומז אל המלכות שלשה שריגים שמלבשת לנר"י דז"א והיא כפורחת עלתה נצה ע"י התפילה שעולר מעולם הבריאה הבשילו אשכלותיה ענבים ע"י קבלת השפע:
או יאמר שהגפן רומז אל ישראל כמש"ל שלשה שריגים שלשה גאולות מפרעה ומהמן ולעת"ל והוא כפרחת עלתה נצה נסים ונפלאות שנעשה להם ביציאת מצרים הבשילו אשכלותיה ענבים נסים ונפלאות שעתיד הקב"ה לעשות עמנו בגאלה האחרונה כמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאת:
או יאמר שלשה שריגים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו שעתיד לבא עמהם והוא כפרחת עלתה נצה תחיית המתים כמש"ה ויציצו מעיר כעשב הארץ הבשילו אשכלותיה ענבים בניין ביה"מ: