יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר בראשית · פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים לפניו, ובסמיכות הפ' אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים, לרמוז אל האדם כי כיון שעוה"ז היא אינה קבע אלא חנייה בעלמא כמו האורח שחונה במקום ההוא ואח"כ נוסע א"כ צריך להזמין איזה דבר שילך לפניו להאיר לו ולעזור אותו והם תורה ומעשים טובים שמקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כמ"ש רז"ל במסכת סוטה אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדימתו ומוליכתו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך וז"ש ויקרא שם המקום ההוא מחנים וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ל כיון שנקרא שם המקום ההוא עוה"ז מחנים כמו חנייה שאינו קבע, וישלח יעקב מלאכים לפניו תורה ומעשים טובים שהם מקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כדי להאיר לו:
וישלח יעקב מלאכים ר"ת יום והוא רומז אל החסד כמש"ה חסד אל כל היום ומלאכים רומזים אל מצות ומעשים טובים שהם מקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כמש"ל וז"ש וישלח יעקב מלאכים ר"ל אם שולח מלאכים שהם מצות ומעשים טובים יהיה יום לפניו שהוא החסד. חסד יסובננו:
עם לבן גרתי פי' רש"י ותרי"ג מצות קיימתי י"ל דמה אכפת ליה לעשו אם קיים מצות אם לא קיים, ועוד למה אמר לו בלשון יחיד ויהי לי שור וחמור וכו' ועוד מהו אמרו לו למצא חן בעיניך אדרבא ירע לו אם יתעשר יעקב דהוא שונא אותו, וי"ל ע"פ מה שפי' רש"י על פסוק כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים וכו' דלמה הזכיר לו ראית המלאך כדי שיתיירא ממנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה כאן נמי בא לרמוז לו שלא יכול לו כי כיון שקים תרי"ג מצות הוה שמר מצוה ואמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע ואמרו רז"ל למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה אינה ניצלת אלא בכנפיה אף ישראל אינם ניצלים אלא במצות, ואמר ויהי לי שור וחמור וכו' לשון יחיד לרמוז שיש בו ענוה ואמרו במסכת סוטה אמר רב יהושע בן לוי בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מקריב מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וז"ש ואשלחה להגיד לאדני ר"ל קיום המצות והענוה כדי למצא חן בעיניך כי תתיירא להלחם כי ע"י קיום המצות לא יאנה לי דבר רע וע"י הענוה תהיה חפלתי מקובלת לפני ה' ולא תוכל לי:
וישבו המלאכים אל יעקב לאמר וכו' מוכיחים את העם נקראים מלאכים כמו שמצינו גבי פנחס כשהוכיח את ישראל נקרא מלאך כמש"ה ויעל מלאך ה' אל ישראל מן הבוכים וכו' ועשו רומז אל יצה"ר וידוע דיצה"ר פעמים בא אל האדם במרמה שע"י שהוא עושה מצוה מניחו לעשות עבירה כיון שהאדם בעל צדקות או מצות אחרות ובא אדם אחר ודבר עמו דברים אשר אינם לפי כבודו יבא יצה"ר בלבו ויאמר לו כיצד דבר זה דברים אשר לא כהוגן ואם תשתוק לו יעשה פעם אחרת אלא אדרבא תתקוטט עמו וכך וכך תעשה לו בשביל כבוד המצות שאתה עושה שלא יהיה בם זלזול וזו מצוה אתה עושה, והאמת הוא שקר שע"י הקטטה יתרבה הכעס ותתרבה השנאה וכו' ופעמים בא אל האדם בפרהסיא שיודע האדם זו היא עבירה ומסיתו יצה"ר ועושה אותה כגון שקר ומרמה ולשון הרע וכיוצא וז"ש וישבו המלאכים אל יעקב לאמר ר"ל מושיבים המוכיחים שנקראו מלאכה אל יעקב לאמר באנו להודיע אל אחיך אל עשו ר"ל פעמים שעשו נעשה אחיך שעושה עצמו כאלו הוא אחיו ומבקש טובתו אבל שקר הוא כי שבע תועבות בלבו, וגם הולך לקראתך ר"ל פעמים שהוא בא בגלוי לקראתך כדי להחטיאך כמש"ל וארבע מאות איש עמו נוגדא דיליה וא"כ כיצד יעשה ויירא יעקב מאד ויצר לו, וירא יעקב מאד מפני מרמות יצה"ר כשבא להחטיא את האדם בדבר מצוה שעושה ויצר לו כשבא להחטיא את האדם מדעתו ומרצונו ור"ל צריך תמיד ליזהר ולעיין בכל דבר ודבר שעושה שמא יכניס עצמו יצה"ר בדבר ההוא ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר:
ויחץ את העם אשר אתו לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק בבקר זרע את זרעך וכו' היו לו תלמידים בבחרותו יהיה לו תלמידים בזקניתו, ואת הצאן ואת הבקר וכו' ר"ל היוצא מן הצאן ומן הבקר כי את הוא לרבות כידוע ור"ל מצות ומעשים טובים שעושה מן הממון שלו, לשני מחנות ר"ל שיעסוק בתורה ובמצות בבחרותו ובזקנותו. ולמה כל כך ויאמר אם יבא עשו שהוא יצה"ר אל המחנה האחת והכהו שלא היו ראוים התלמידים או המצות והמעשים טובים שעשה היו עם אנשים שאינם מהוגנים או שאינם לשמה והיה המחנה הנשאר לפליטה שיהיה לו זכית בזה:
ויאמר יעקב אלהי אבי וכו' קטנתי מכל החסדים וכו' הצילני נא וכו' י"ל דלמה הניח פסוק זה קטנתי מכל החסדים וכו' אחר פסוק ויאמר יעקב וכו' ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך וכו' ומן הראוי היה לו לומר ויאמר יעקב וכו' ה' האמר אלי וכו' הצילני נא וכו' כדי להשלים בקשתו ואח"כ יאמר קטנתי וכו' ונלע"ד בס"ד הא דהניח פסוק זה קטנתי וכו' אחר שוב לארצך וכו' להודיע ענותנותו של יעקב אע"ה דמן הראוי היה שלא היה לו להתפחד שימעטו זכיותיו ע"י הטובות שעשה לו ה' ית' כיון שהבטיחו ה' צריך לקיים הבטחתו וא"כ למה לו להתפחד שימעטו זכיותיו אלא הצדיקים אינם מאמינים בעצמם שראוים הם להעשות להם נס בלא נכוי זכיות דידוע דאם הוא צדיק גמור ועושים לו נס אינו מתפחד שמא מנכין לו מזכיותיו כמו שמצינו בבתי של רבי חנינא בן דוסא כשהטילה חומץ במקום שמן בנר של שבת וא"ל מי שאמר לשמן להדליק יאמר לחומץ וידליק והיתה דולקת והולכת עד מוצאי שבת ולא חש שמא מנכין לו מזכיותיו אלא אם אינו צדיק בתכלית זהו מנכין לו מזכיותיו ויעקב אע"ה סבר דהא דהבטיחו ה' וצריך לקיים הבטחתו זה אם יהיה צדיק בתכלית אבל אינו מאמין בעצמו שהוא כן ולפיכך נתפחד שמא מנכין לו מזכיותיו וז"ש קטנתי מכל החסדים וכו' תיכף ומיד אחר שאמר אלהי אבי אברהם וכו' שוב לארצך וכו' לומר אע"ג שהבטחתני ואמרת לי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך וא"כ צריך שתצילני מיד עשו כדי שאשוב לבית אבי לשלום אפ"ה קטנתי מכל החסדים וכו' לא כן אם היה מניח פסוק זה קטנתי לבסוף אחר שאומר הצילני נא מיד אחי וכו' הייתי אומר זה שאמר קטנתי על שאר הטובות שעשה עמו ה' לא על הבטחות, וא"כ צריך האדם ליקח מוסר ומה יעקב אבינו ע"ה שהיה בחיר שבאבות והבטיחו ה' להשיבו אל בית אביו נתפחד דילמה נתמעטו זכיותיו קל וחומר בן בנו של קו"ל לשאר בני אדם שתמיד עושה ה' עמם טובות שצריך להתפחד שמא זה מזכיותיהם וא"כ צריך שיתרבו תמיד בתורה ובמצות:
כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש כי אנשים רומזת אל עשו לבדו שנקרא ב"פ איש שנאמר איש יודע ציד איש שדה ור"ל שנצחתו ב"פ אחד כשהיה איש ציד שהלך להביא ציד בשביל הברכה והאחד כשהיה איש שדה שנאמר ויבא עשו מן השדה והוא עיף ולקחת ממנו הבכרה:
וישתחו ארצה שבע פעמים וכו' וירץ עשו לקראתו וכו' י"ל דלמה השתחוה יעקב ועשו שהיה שונא ליעקב והביא עמו ארבע מאות איש כדי להלחם עם יעקב כיצד אהב את יעקב, וי"ל במ"ש הרב ז"ל בדרוש עלינו לשבח כשאנחנו כורעים בכריעה ואומרים ואנחנו משתחווים לפני וכו' אז יורד אור המקיף אל כל העולמות ועי"כ מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז וידוע דעשו כל כוחו הוא מן הקלי'. וכיון דהשתחוה יעקב נתכון והוריד אור המקיף לכל העולמות ועי"כ נחבטלו אחיזת הקלי' ותש כחו של עשו ולא היה יכול לעשות שום דבר ומפני כך אהב את יעקב באותה שעה:
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה לרמוז שלעתיד יתבטל עשו כמו רוח סערה ושעירה לשון שערה ויעקב נסע סכתה אל סוכת דוד כמש"ה ביום ההוא אקים את סוכת דוד וכו וימלך המשיח בב"א:
ויעקב נסע סכתה וכו' ג"פ סכות כתיב בפסוק זה והב' הראשונים הם חסרים והג' מלא וזה לרמוז על ג"פ שנבנה בית המקדש בית ראשון ושני ושלישי בב"א:
וז"ש ויעקב נסע סכתה זה בית ראשון ויבן לו בית זכר בנין בית לפי שהוא תחלת הבנין וכתב סכתה חסר ו' לפי שלא היה לו קיום ולמקנהו עשה סכת זה בית שני ונכתב ג"כ חסר לפי שלא היה לו קיום על כן קרא שם המקום סכות זה בית שלישי ונכתב מלא לפי שהוא קיים לעלם ולעולמי עולמים בב"א: