אור ברסלב
יגל יעקב ספר בראשית › פרשת לך לך

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר בראשית · פרשת לך לך

פרשת נח

ויאמר ה' אל אברם וכו' במדר"ר רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. ויתאיו המלך יפיך כי הוא אדוניך. ויתאיו המלך יפיך ליפותיך בעולם והשתחוי לו הוי ויאמר ה' אל אברם. עכ"ל וי"ל דלמה הביא פסוק זה על אברם ועוד למה הביא המשל ואח"כ סיים הפסוק השני ויתאו המלך וכו' וי"ל במ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ט"ו טעם למה מצינו היות צדיקים גדולים בני רשעים גמורים וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהיה בן תרח כומר גדול ועושה פסילים למכור לכל העולם ולהחטיאם. ובזה יתבאר למה הקלי' מתאוים כ"כ להחטיא את האדם עד כי גרמו להחריב ביה"מ ולגלות שכינתו י"ת בין הגוים ולהכעיס את ה' ית' אשר בראם. וסוד הענין דע כי ע"י חטאו של אדה"ר נפלו כל הנשמות לתוך עמקי הקלי' וכו' והקלי' האלו הם בעצמם הנקראים בשם דרגא דמותא אבל הקדושה היא אלהים חיים ומלך עולם. ולכן הם רודפים אחר הקדו' הנקרא חיים כדי ליזון ולהחיות ממנה ובעוד שהקדושה בתוכם הם חיים וניזונים ממנה וכשאין קדושה בתוכם הם מתים ואין להם חיות ושפע ולכן הם טורחים אחר הקדושה ומחטיאים את נשמת האדם הקדושה כי אז גורמים אל הקדושה ואל אותה הנשמה שתכנס ברשותם והם חיים וניזונים על ידה לפי שהנשמה הקדושה א"א לה להכרת ממקום הקדושה כי הבורא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אפילו נצוץ קטן של נשמה קדושה. וממקום קדושתו ית' משפיע וממשיך מזון אל אותם הנשמות שבתוך הקלי' ההם ומאותו השפע נזונים גם הקלי' וכו' והנה כפי גודל ערך הנשמה כן גודל ערך השפע הנמשך אליהם ולכן בהיות איזה נשמה יקרת הערך אינם מניחים אותה לצאת מתוכם וכל מגמתם לטנפה ולטמאה ככל הבא מידם כדי לעכבה תמיד אצלם ולפעמים שהם מתייראים אולי איזה צדיק גדול יעשה איזה מצוה גדולה ויהיה יכולת בידו להוציא אותה הנשמה מתוכם ולהמשיכה בטיפת זרעו בהזדווגו בקדושה עם אשתו, ולכן בראותם איזה רשע פגום בתכלית טורחים הרבה ומקטרגים לפני ה' ית' על הנשמה ההיא להכניסה בטיפת זרעו המזוהמת כדי שע"י תתקלקל הנשמה ההיא יותר מבתחלה ותפגם בתכלית ועי"כ תחזור לידם פגומה מאד ולא תצא עוד מתוכם והנה הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובפרט זו הנשמה הטהורה והמעולה ואז שומע לקולם ומכניסה במקום הרע ההוא וכיון שיצאה מתחת ידם הקב"ה עוזר אותה והיא מתנערת מעפר שריפת חטאתה וטומאתה ומתכשרת במעשיה כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני הכל ולא די שהנשמה ההיא נתקנת אלא גם אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בת' כמ"ש אצלינו בעניין איוב שהיה גלגול תרח אבי אברהם אשר שב בת' ע"י אברהם בנו עכ"ל וזה כוונת המדרש שאמר רבי יצחק פתח שמעי בת וכו' רצונו להקשות קושיא גדולה איך נשמתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה בן תרח זכתה לכל זה שאמר לה ה' שמעי בת וכו' והוא במש"ה ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול וכו' ותירץ ב' תירוצים הא' במשל שהביא שהיה אברהם אבינו ע"ה מחזר על בורא העולם כדי לעובדו ולעשות רצונו ועי"ז זכה דהבא ליטהר מייסעין אותו כמ"ש רז"ל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. והב' בפסוק שהביא ויתאיו המלך יפיך ליפותיך בעולם. ור"ל כמ"ש הרב ז"ל כי הנשמה הטהורה הקב"ה עוזר אותה ומתכשרת במעשיה כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני כל:

ויאמר ה' אל אברם. אברם רומז אל הישמה כמ"ש ביוה"ק במדרש הנעלם וז"ש ויאמר ה' אל אברם היא הנשמה אב רם חלק אלוה ממעל, לך לך מארצך התרחק לך מעניני הארץ החומרי שלך שהם הקנאה והתאוה וכבוד. שמוצאים את האדם מן העולם וממולדתך ממעשה הילדות שנם השחוק וקלות ראש והליצנות והתענוגים שמביאים את האדם לידי עבירה. ומבית אביך זה יצה"ר שהוא נולד עמו כמש"ה לפתח חטאת רובץ וכיון שנולד עמו הוו"ל כאחד מבית אביו שרגיל עמו וא"כ צריך להתרחק ממנו בתכלית שלא יבא להחטיאו. אל הארץ אשר אראך ר"ל אלא כל מגמתך תהיה אל ארץ החיים גן עדן אלהים כיצד תזכה לה והאיך תוכל ליכנס בתוכה. ואם אתה עושה כן אז תזכה בעוה"ז ובעוה"ב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך בעוה"ז והיה ברכה לעוה"ב שמקבל רוב טובה כמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו':

ואעשך לגוי גדול פי' רש"י זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. וי"ל דמה תלוי עניין זה בביאת הארץ שאמר לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך ואח"כ ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אהלי אברהם וכו' וי"ל במ"ש רז"ל פ' בתרא דכתובות לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה גוים ואל ידור בחו"ל ואפי' בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וז"ש לך לך וכו' אל הארן אשר אראך ואעשך לגוי גדול וכו' ר"ל שתלך לא"י ואח"כ ואעשך לגוי גדול וכו זה שאומרים אלהי אברהם וכו' כי ע"י ישיבת א"י אהיה לך לאלוה וממילא אומרים אלהי אברהם וכו':

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לרמוז למאן דבעי למהוי חסידא לעסוק בתורה ובמצות כפי הצורך וזהו אברם אב רם אב בתורה ורם במצות להוי כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ר"ל להיות כבד מאד בקניין הכסף והזהב שלא לרדוף אחריו אלא וילך למסעיו ר"ל הולך בכל עניניו. מנגב ועד בית אל ר"ל נגד בית אל היאך יזכה להיות מבית אל אלו הצדיקים היושבים בגן עדן ונהנים מזיו השכינה, עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה ממקום שחוצבה נשמתו מקודם שבא לעולם. והטעם שצריך להיות כבד מאד בקניין הכסף והזהב כי טבע האדם מי שיש לו מנה רוצה מאתים וכשיבא לקבוע עתים לתורה אומר לו יצה"ר בזה הזמן אתה משתכר כו"כ למה תעזבנו וכן כשיבא לעשות איזה מצוה בממונו כגון צדקה או להחזיק ביד ת"ח או עניין אחר אומר לו למה תפסיד כ"כ גם בממון הזה גם בריוח היוצא ממנו אבל אם היה כבד גם בקניין הכסף והזהב גם אלו הדברים לא ימנע מלעשותם כי בלאו הכי אין הכסף נחשב אצלו לכלום וע'"ז יהיה אברם אב בתורה כי לא יחוש על הזמן ויקבע עתים לתורה ורם במצות כי לא יחוש על ממונו:

והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו, י"ל דלמה זכר כאן ב"פ ברית ועוד למר בברית השני אמר לעולם, והיה די לומר והקימות את בריתי אתו לזרעו אחריו ואני יודע שהוא לעולם, וי"ל דבא לרמוז לו דעתיד לכרות ברית ב"פ עם ישראל אחד בגאולה א' בצאתם ממצרים ואחד בגאולה אחרונה בב"א שעתיד לכרות עמנו ברית חדשה כמ"ש הנביא ירמיה ע"ה הנה ימים באים נאם ה' וכרת את בית ישראל וכו' ברית חדשה לא נכרית אשר כרתי וכו' להוציאם מארץ מצרים וז"ש והקימות את בריתי אתו לרמוז אל הברית אשר כרת בצאתם מארץ מצרים, לברית עולם לזרעו אחריו לרמוז אל הברית אשר יכרות עמנו לעתיד שהוא לעולם ולעולמי עולמים בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה