אור ברסלב
יגל יעקב ספר בראשית › פרשת וירא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר בראשית · פרשת וירא

פרשת לך לך

וירא אליו ה' וכו' ובסמיכות הפ' אמר וכל אנשי ביתו וכו' נמולו אתו, לרמוז כי כל המזכה את הרבים זוכה לראות פני שכינה כי זכות הרבים תלוי בו כמ"ש רז"ל וז"ש וכל אנשי ביתו וכו' נמלו אתו, וירא אליו ה' ר"ל ע"י שמל את בני ביתו ומקנת כספו שזיכה את הרבים למילה נראה אליו ה' בעת ההיא כי זכות הרבים תלוי בו ובזה יש לפרש דבר המדר"ד ורש"י שכתבו למה נראה אליו באלני ממרא מפני שנתן לו עצה על המילה וכי מה הרויח בזה ממרא שנראה ה' אל אברהם בחלקו כי תמיד היה נראה ה' אל אברהם פעם בזה המקום ופעם בזה המקום והיה אלנו ממרא כאחד מהם אבל עפ"י האמור ניחא שראיה זו היתה לאברהם על אשר זכה וזיכה את הרבים וזאת העצה היתה ע"י ממרא לפיכך נראה ה' לאברהם באלני ממרא להראות כי גם לו יש זכות כ' ע"י ידו היתה זאת:

והנה בעניין מזכה את הרבים ש כמה מינים כמ"ש פלא יועץ או' מ' האחד הוא ללמד את העם דעת ויראת ה', ואיזהו דרך ישרה, ולדרוש ברבים דברי מוסר וחוקי האלהים ותורותיו תמיד כי אולי באיזה יום מימים ש עשו דבריו פירות אם לא למאה לעשרה, או שיכתוב ספר קיצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות שהרי הוא כדורש לפני אלפי רבבות אולי באיזו דור מהדורות עשו דבריו פרות, וזה מצות כל אדם לא לחכמים לבד ניתנו כי איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, וכן בכלל מזכה את הרבים לומר ברכות בקול רם כדי שיענו אמן ובפרט ברכות העולים לס"ת שי"א שאם לא השמיע קולו כדי שיענו הקהל אמן הוי ברכותיו לבטלה וכו' ולפי גודל במצוה יגדל שכר המוכה ות"ת כנגד כולם אם יכול ללמוד לאחרים ואמרו רז"ל במס מציעה כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב ביש בה של מעלה וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר ואם תוציא יתר מזלזל כי תהיה.

והוא יושב פתח האהל כחם היום, לרמז אל מ"ש רז"ל אברהם אע"ה יושב על פתחה של גיהנם וכל שהוא מהול מצילו וז"ש והוא שב פתח האהל כחם היום ר"ל פתחה של גיהנם שהיא חמה כחם היום אותו היום שנאמר בו כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל ידים וכל עושה רשעה וכו' ולהט אותם היום הבא וכו' וגם האהל כחם היום ס"ת מל מ' ר"ל מל מציל כל הנימול מצילו שהמם ר"ת של מציל:

או יאמר שבא לרמוז למי שהוא עוסק בתורה תמיד ואינו נמנע לא מפני הקור ולא מפני החום ולא משאר דברים הטורדים את האדם שזוכה ורואה פני השכינה בגן עדן העליון עם הצדיקים כמ"ש רז"ל לע"ל צדיקים יושבים ומעטרותיהם בראשיהם וניהנים מזיו השכינה וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא ר"ל למי נראה אליו ה' באלני ממרא שהוא גן עדן העליון [שממרא לשון התרממות] והוא ישב פתח האהל כחם היום ר"ל מי שהוא יושב בפתח האהל שהוא בית המדרש [שמצינו בית המדרש נקרא אהל כמש"ה ויהושע וכו' לא ימיש מתוך האהל] כחם היום ר"ל אפי' היום חם כמו שיצא חמה מנרתקה שחם ר"ת חמה מנרתקה, שאינו נמנע מחמת שום דבר הטורד את בני האדם, ובזה יש לפרש מאמר רז"ל במס' מציעה וז"ל כחם היום מאיכחם היום א"ר חמא בר חנינא אותו היום יום ג' של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים וכו' עכ"ל הגמרא וי"ל דמאין יצא להם מן כחם היום שיצא חמה מנרתקה דאימא כחם היום הוא כשהתחיל השמש להיות באמצע הרקיע שע"י זה מתחמם האויר אבל על פי האמור ניחא שיצא להם מר"ת דחם ולא הצריכו לבאר כי סמכו על המעין שאמרו במ"א נוטריקון מה"ת מנין וכו':

יקח נא מעט מים אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ורחצו רגליכם אין רחיצה אלא תשובה שנאמר רחצו הזכו הסיר רוע מעלליכם וכו' ולמה אמר רגליכם לרמוז כשם שהרגלים מוליכות את אדם בעוה"ז כך התשובה מולכת את האדם לעולם הבא והשענו תחת העץ אין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' ור"ל כשהאדם לוקח בתחלה אפי' מעט מים שהוא ד"ת שיכניסם בלבו אז תהיה לו לעזרה שיחזור בתשובה וז"ש ורחצו רגליכם ואח"כ משחזר בתשובה מוכרח הוא לעסוק בתורה ובמצות ומשעסק בתורה ובמצות אז יהיה לו סמך מן התורה שנותנת לו חיים ושלום שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' וז"ש והשענו תחת העץ:

ואל הבקר רץ אברהם וכו' להראותך כמה חביבה המצות לפני אברהם אע"ה שהיה זקן בן תשעה ותשעים שנה והיה חולה שיום שלישי למילתו היה ואפ"ה משום מצות הכנסת אורחים רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב וכו' שלשה פרים כמ"ש רש"י כדי להאכילם לשונות בחלב נמצא שהיה מכבד המצות בגופו ובממונו ישמע חכם ויוסף לקח זה שהיה נביא וזקן ועשיר כך שאר כל אדם על אחת כמה וכמה שיהיה זריז ומכבד המצות בגופו ובממונו:

כי ברן אברכך והרבה ארבה וכו' י"ל דלמה כפל הענין ברך אברכך והרבה ארבה עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש כי כפל העניין מורה על הקיום והתמדות הדבר ההוא וזה רומז על העתיד כי בזה"ז לא יש התמדות כי אם יחיה האיש מאה ויהיה מופלג בעשרות לא יועיל כלום כי אפשר שיעני כמו שמצינו הרבה עשירים ירדו מנכסיהם או אפי' אם לא ירדו כבר הלכו להם כי לא לעולם יחיו ונמצא שהלך העושר והחיים ההוא כי לא יש זכרון ביום המות אבל לעתיד נאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכו' ועמי את טובי ישבעו נאם ה' נמצא שהעושר והחיים קיים לעולם ולעולמי עולמים וז"ש כי ברך אברכך ר"ל תמיד תקבל ברכות ברכה על ברכה והרבה הרבה את זרעך וכו' ר"ל תמיד תרבו שתהיו ככוכבי השמים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים:

וירש זרעך את שער איביו, שער אותיות עשר לרמוז אל עשר ניצוצות הקדושה שבתוך הקלי' ואת לרבות אור המקיף, שיש עשר ניצוצות פנימים וא' אור מקיף בסוד י"א סימני הקטרת, שכולם יתבררו ע"י ישראל:

או יאמר שמצינו שבפ' לך לך אמר הקב"ה לאברהם אע"ה שיתן לזרעו עשר אמות כמש"ה את הקני ואת הקנזי וכו' וביציאת מצרים שכבשו את הארן לא נתן להם כ"א שבעה כמ"ש בפ' ואתחנן שבעה גוים רבים וכו' וא"כ הג' אומות אימתי נקח אותם אלא לעתיד כשיבא משיח צדקינו ויהיה גאולה שלמה אז נקח אותם ותהיה ירושה שלמה והטעם כי כל זמן שלא נתבררו כל העשר נצוצות הקדושה שבתוך הקלי' יש להם עוד אחיזה ולא נוכל לכלות אותם לגמרי אבל לעת"ל כשיתבררו כל ניצונות הקדושה שבתוך הקלי' כמ"ש הרב ז"ל אז נוכל לבער ג"כ כל שארית עשר עממין וז"ש וירש זרעך את שער איביו שער אותיות עשר ואת לרבות עשר אחרים לומר שזה תלוי בזה כשיירש זרעך את שער אויביו שהם תשלום של עשר ניצוצות קדושה שבתוך הקליפה שהם אויבי האדם [ואע"ג שיש ג"כ אור מקיף הוא בכללם כיון שהוא מקיף לכולם] אז יירש ג"כ תשלום עשר אחרים שהם עשר עממים:

או יאמר כי תיבת את רומזת אל התורה שכ"ב אותיות התורה ראשם אלף וסופם תיו, ואמרו ז"ל על ידי עסק התורה ישראל נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש וירש זרעך את שער אויביו ר"ל כשירש זרעך את שהוא רומז אל התורה ור"ל שיעסקו תמיד בתורה אז יירש ג"כ שער איביו (ותיבת וירש חוזרת לכאן ולכאן). שיבא המשיח והיתה לה' המלוכה בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה