יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר במדבר · פרשת קרח
ויקח קרח הא דסמך פ' קרח לפרשת המרגלים, להודיעך כמה גדלה עונשה של מחלוקת שהיא גדולה יותר מלה"ר שהמרגלים שספרו לשון הרע לא נענשו רק הם אבל קרח ועדתו שנתעסקו במחלוקת נענשו הם וכל אשר להם כמש"ה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה וכו' והחי יתן אל לבו להיזהר מזה בתכלית הזהירות, ויסתכל בכל דבר ודבר שיוציא מפיו שמא ח"ו יולד ממנו איזה דבר שנוגע למחלוקת והבא ליטהר מסייעין אותו:
ויקח קרח, הא דאמר לשון לקיחה נראה שבא לרמוז אל מ"ש רז"ל בבא בתרא אמר ליה ההוא טייעא לרבה בר בר חנה תא אחוי לך בלועי קרח אזלי וחזאי תרי בזעי דהוה נפיק מנייהו קוטרא שקל גבבא דעמרא ומשייה מיא ואנחיה ברישיה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה אחרך אחרוכי אמר ליה אצית מאי שמעת, ושמעית דהוה אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין אמר ליה כל שלשים יומי מהדרא להו גיהנם להבא כבשר בקלחת ואמרי הכי, וז"ש ויקח קרח לשון לקיחה לומר שלקח לו מקום בגיהנם עולמית:
או יאמר הא דאמר ויקח לומר וי לקח, שלקח לו וי מחמת הצער שמתהפך בגיהנם כבשר בקלחת ר"ל:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל והביאו דבש לפי מע' הק' או' כ"ו שלקח קרח ש"ח ניצוצין רע של קין כמנין קרח, וז"ש ויקח קרח ר"ל שלקח ניצוצי רע כמנין קרח:
כי כל העדה כולם קדושים וכו' י"ל כיון דאמר כי כל העדה, למה חזר ואמר כולם, וי"ל לפי שיש אדם נזהר בדיבור דוקא שלא ידבר שום דיבור שאינו טוב אבל בלבו מחשב, ויש נזהר במעשה דוקא אבל אינו חושש לדיבור וכישב עם אנשים שאינם מהוגנים והיה הוא כאחד מהם, ויש נזהר בדיבור ובמעשה אבל לא במחשבה, ויש נזהר בכל במחשבה ודיבור ומעשה, וזה נקרא קדוש שלם, וז"ש כי כל העדה כולם ר"ל בכל עניינים שלם במחשבה ודיבור ומעשה קדושים, וע"י זה ובתוכם ה' שכיון שמתקדשים גם במחשבה שכינה שורה בקרבם, כמ"ש רז"ל על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתיכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם:
כולם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו וכו' י"ל מהו סמיכות זה כולם קדושים למדוע תתנשאו, וי"ל לפי שמשה רבע"ה נשתבח בענוה כמש"ה והאיש משה ענו מאד לפיכך אמרו לו למשה כי כל העדה כולם קדושים, כי קדוש גי שפל ור"ל כי כל העדה כולם קדושים וענוים וא"כ למה תתנשאו על קהל ה':
וישמע משה ויפל על פניו, י"ל מהו ענין נפילה זו, ונראה לפי שע"י המחלוקת מתגברת כח הקלי' ושולטת על האדם ובפרט שהשרוי במחלוקת הוא שרוי ג"כ בכעס כידוע, ואמרו בזוה"ק דהכועס מחליף נפשו הקדושה בנפש הסט"א, לפיכך וישמע משה כלומר הבין שגברה עליהם רוח הסט"א ויפל על פניו, כדי לברר ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' כי ע"י נפילת אפים יכול האדם לברר ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' ויהיו נכנעים כמ"ש הרב בשער הכוו' ואמר מרע"ה אולי יתפרדו מהם הקלי' ע"י נפילה זו ויחזרו בתשו' וז"ש ג"כ בקר וידע ה' את אשר לו למה דחה אותם לבקר, לפי שבבקר גובר מדת החסד בסוד וישכם אברהם בבקר, ואמר אולי ע"י תגברות החסד יכנעו כח הקלי' ויחזרו בתשובה:
כתב החיד"א בס' דבש לפי מע' הק' או' י"ב בשם ליקוטי האר"י ז"ל להסיר הקלי' טוב לומר בכל יום פסוק ויאמר אם שמוע תשמע וכו' ולכוין בד' יודין דע"ב הרמוזות עליך כי אני ה', להסיר הקליפות וחסידי בית אל יכב"ץ שבתוך ירושלים תובב"א ושברחובות ירושלים תובב"א נוהגים לאמרו לאחר התפילה שחרית מנחה ערבית.
ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, י"ל מהו כפל הדברים, שאמר והקריב אליו וחזר ואמר יקריב אליו, ועוד למה בתחלה אמר והקריב ואח"כ יקריב, ונראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז לו מי שהוא מתקדש תמיד לעשות רצון הבורא ית' ועובדו בלבב שלם זיהוא אשר יבחר בו ה' וכמ"ש ז"ל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, לא כן קרח דרוצה ליקח הכהונה לכבוד ולתפארת להתגדל ולהתגאות כמ"ש רש"י ז"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אלצפן בן עזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת וכו' א"כ לא לשמה הוא עושה אלא בשביל הקנאה, זה לא יבחר בו ה', וז"ש ואת הקדוש והקריב אליו ר"ל מי שהוא מקדש עצמו כד להתקרב אליו ית', זיהוא ואת אשר יבחר בו יקריב אליו ר"ל יבחר בו להקריבו אליו לשרתו לא כן קרח דלא בעי לשמה לא יבחר בו דמכלל הן אתה שומע לאו:
והיה האיש וכו' הוא הקדוש רב לכם בני לוי, י"ל מהו סמיכות זה הוא הקדוש רב לכם בני לוי, ועוד למה לא אמר הרבה לכם בני לוי ונראה לע"ד בס"ד ע"פ מה דאיתא במדר"ר והביאו רש"י ז"ל, וקרח שפקח הה מה ראה לשטות הזה, אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, וכ"ד משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן, אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ואני אדום, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ועומדים מהם ומשה היה רואה, לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד פלט והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש עכ"ל וז"ש הוא הקדוש אצל רב לכם בני לוי, לרמוז לו שלא תסבור הוא הקדוש אתה הוא שתנצל מפני שלשלת גדולה שראית אלא לא כן הוא שלשלת גדולה שראית הוא מבניך שעשו תשובה וז"ש רב לכם בני לו רב אותיות בר ר"ל בר יש לכם בני לוי שעשו תשובה, אבל הוא הקדוש הוא אהרן שנתקדש כבר:
חמשים ומארים מחתת י"ל למה צריך להזכיר מניין המחתת, והלא כבר נאמר למעלה ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, וכוין דא"ל אתה וכל עדתך וכו' וקחו איש מחתתו יודע אני שהם חמשים ומאתים מחתת, אלא רמז להם בזה כי ע"י חמשים ומאתים מחתת שהם כמניין נ"ר ירד עליהם נר אש ה' מן השמים וישרף את נשמתם שהיא נר כמש"ה נר ה' נשמת אדם, וזה שצוה ה' ית' לעשות מן הר"ן מחתת צפוי למזבח, ויהיה עליהם ואש אשר על המזבח לאות לבני מרי על אשר הם חטאו בנפשותם להוריד עליהם אש:
ותפתח הארץ את פיה ותבלע וכו' ואת כל הרכוש, הטעם דבלעה גם את הרכוש נראה לע"ד בס"ד ע"ד מ"ש רש"י ז"ל בפ' קדושים על פסוק ואת הבהמה תהרוגו, אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא מפני שבא לאדם תקלה על ידה וכו' ע"ש, והכא נמי גבי קרח עשרות שלו גרמה לו להתגאות ולבקש הכרונה, כמ"ש ז"ל (במסכת סנהדרין פ"א) עושר שמור לבעליו לרעתו, אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח, ואת כל ריקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגלי, וא"ר לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקליפי דגלידא (פי' רש"י ז"ל אקלידי מפתחות קליפי מנעולים, דגלידא של עור). נמצא עשרות שלו גרמה לו להתגאות והיתה התקלה על ידו, לפיכך בלעה גם את הרכוש:
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה וכו' הטעם דלא היה העונש שלם אלא לירד לשאול מפני שידוע שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה כמ"ש ז"ל במסכת סוטה ומפני שהוא בקש לעלות למדרגה גדולה שהיא כהונה גדולה, לפיכך הירידו אותו לשאולה שהיא מדרגה התחתונה, וגם כדי שאח"כ יתקיים בו כל גיא ינשא שעתיד לעלות כמ"ש ז"ל במסכת סנהדרין רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל וכן אמרו במדר"ר שחנה מתפללת עליהם ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים לרמוז על ג"פ שנתקרבו הכהנים לעבודה אחד כשהוקם המשכן ואחד בבית שני ואחד לעתיד וז"ש ויצא פרח על זמן שהוקם המשכן שהיא היתה התחלה לעבודה כמו הפרח ויצץ ציץ כנגד מה שנתקרבו בבית שני שלא היתה גאולה שלמה כמו הציץ שאינו גמר פרי ויגמל שקדים כנגד מה שעתידים להתקרב לעבודה כשיבא הגואל שהיא גאלה שלמה כמו השקדים שהוא גמר הפרי כן גאולה העתידה להיות היא גמר כל השעבוד ואין אחריה כלום בב"א:
או יאמר במ"ש הרב והביאו בהקדמת נה"ש כי כל מצות ותפלות שעושין ישראל מבררין מהרפ"ח ניצוצין ומעלין אותם אל זו"ן ואח"כ עולין ממדרגה למדרגה ומתבררין עד תכלית בירורם ע"ש ויוצא פרח אותיות רפ"ח ויצץ ציץ ר"ל שעלו מדרגה אחת אל זו"ן ואח"כ ויגמול שקדים שעולים ממדרגה למדרגה עד תכלית בירורם:
או יאמר למה הוציא המטה שלשה מינים אלו לרמוז על העתיד שיבא אליהו ושני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהם שלשה, וז"ש ויוצא פרח רומז אל אליהו הנביא ז"ל שהוא יבא תחלה לבשר הגאלה כמש"ה הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום וכו' ויצץ ציץ רומז אל משיח בן יוסף ויגמול שקדים רומז אל משיח בן דוד שהוא עיקר גמר הגאלה בב"א: