אור ברסלב
יגל יעקב ספר במדבר › פרשת פינחס

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר במדבר · פרשת פינחס

פרשת בלק

פנחס בן אלעזר אמרו במדר"ר אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, וקשה דהא אמרו רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא, ויש לישב במ"ש החיד"א בס' דבש לפי מע' ה"מ או' י"ג בשם המהרש"א כשרבים עושים מצוה יש להם שכר בעוה"ז, ואמרו ז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכאן גבי פינחס ע"י מעשה זו שקנא לה' והרג את זמרי, נמנעה המגפה מעל ישראל כמש"ה ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, וא"כ כל אותם האנשים שלא מתו כל מצות שעושים הוא זיכה אותם וע"י באו, ועוד ע"י מעשה זו נמנעו העם מלזנות אל בנות מואב, והוי מזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו לכן לקח שכרו גם בעולם הזה:

וזה שאמר השיב את חמתי וכו' בקנאו את קנאתי וכו' ר"ל חדא דהשיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתים ועוד בקנאו את קנאתי שעל ידי זה נמנעו מלזנות, א"כ הוי מזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו וכו' שיקח שכרי גם בעוה"ז:

וזה שנתן לו שני דברים שלום וכהונה של עולם השלום עבור ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, מדה כנגד מדה וכהנה עבור שמנעם מן העון, כי מעשה הקרבנות מכפרין ומונעין העון:

וזה שסמך ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור וכו' את בריתי שלום לומר זה תחת זה, וכו' והיתה לו וכו' ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו, לומר זו תחת אשר קנא לאלהיו שנמנעו מלזנות, מדה כנגד מדה:

בדין הוא שיטול שכרו, י"ל דלמה לא אמר צריך שיטול שכרו, ונראה לפי שכאן קצץ שכר גם לבניו כמש"ה והיתה לו ולזרעו אחריו וכו' וקיי"ל אין אדם מוריש זכות לבניו אלא מה שהוא מצד הדין וכו' וידוע דאמרו חז"ל על פסוק מי הקדימני ואשלם, מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו' אלא דבר אחד לבד על מסירת נפשו על קדוש ה' לפי שחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם, וא"כ זה שמסר נפשו על ק"ה בא לפני השם בדין ולא מצד החסד, וא"כ כיון שהוא בדין יכול להוריש לבניו, וז"ש בדין הוא שיטול שכרו ר"ל כיון שמסר נפשו על ק"ה וא"כ יכול להוריש לבניו לפיכך והיתה לו ולזרעו אחריו וכו':

ובזה יובן מ"ש במלאכי בריתי היתה אתו וכו' בריתי היתה אתו זו כהנה כמש"ה ברית. כהנת עולם, החיים והשלום כמש"ה הנני נותן לו את בריתי שלום, וא"ת אין אדם מוריש זכות לבנו, לז"א ומפני שמי ניחת הוא שמסר נפשו על ק"ה ולא יאמר עליו מי הקדימני ואשלם אלא בדין הוא שיטול שכרו ויכול להוריש לבניו:

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, פי' רש"י ז"ל לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, ועוד נראה לפרש ע"פ מ"ש הרב ז"ל (בשעה"פ פ' וארא) כי כשהרג פינחס לזמרי נתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא, לפיכך נקט בן אלעזר בן אהרן הכהן, לרמוז שהוה בן אלעזר וגם הוא בן אהרן הכהן ע"י נשמת נדב ואביהוא שנתעברו בו שהם בני אהרן, וזה רמוז ג"כ במילת פינחס בן אלעזר שר"ת שלהם גי' נדב ואביהוא עם שני כוללים לומר שפינחס בן אלעזר נעשה בן אהרן הכהן ע"י נדב ואביהוא:

פינחס מלא יוד גי' יצחק, לרמוז שנתעבר בו יצחק כדי להרג את זמרי שהוא בחי' עשו לתקן מה שהיה אוהב אותו, דבש לפי מע' הפא או' ד' בשם הארי ז"ל:

פינחס היה כולל שני נפשות דיוסף ודיתרו והיה צריך לתקן שני דברים האחד מצד יוסף על טיפין דאזדריקו, והאחד מצד יתרו שפיטם עגלים לע"ז, וגם נדב ואבירוא היה בהם מעין דוגמא זה שלא רצו להנשא דומה לעניין יוסף ורב' שהקריבו אש זרה דומה ליתרו, וראה פנחס בזמרי שבא על כזבי והיה בה ע"ז דפעור ופנחס היה מוכרח לתקן דברים אלו וגם נדב ואביהוא היו מוכרחים לתקן עצמם מאלו הב' דברים לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה בו כח לתקן תקונו ותיקון שלהם בפעם אחת דבש, לפי שם:

ויעל מלאך ה' ארז"ל זה פנחס מן הגלגל ע"י גלגול נשמתו עלה אל הבכי"ם הוא עולם האופנים שאומרים שם ברוך כבוד ד' ממקומו ר"ת בכי"ם וכשנתנו לו או' יוד נעשה פינחס גי' יצחק, וכשנתנו לו או' מ' של מות שהיתה פורחת באויר אז נעשה רמ"ח גי' אברהם, וכשנתנו לו או' ואו שהוא של יעקב נעשה רחום כי יעקב היה רחמן ולכן לקח רומח בידו והוא רחום נמצא הוו"ל כח שלשה אבות וזיהו שסייעתו, שם:

ובזה יובן מ"ש במדר"ר [סוף פ' בלק] י"ב נסים נעשו לפינחס הא' דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך, הב' סתם פיהם המלאך כדי שלא יצווחו הג' כן את הרומח כנגד הקבה שלה כדי שתהא זכרותו נראה בתוך הקבה מפני דנוקרנין כדי שלא יאמרו אף הוא נכנס ועשה צרכיו, הד' האריך הברזל כד שידקור את שניהם הה' נתן כח בזרועו כדי ש גביה את שניהם, הו' נתן כח בעץ לסבול את שניהם, הז' לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן, הח' הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן כדי לראות קלונם לכל, הט' לא הטיפו דם שלא יטמא פינחס, הי' ששמר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא, יא' הגביה המלאך המשקוף כדי שיצאו שניהם בין כתיפיו תלויין לעיני כל, יב' כשיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו, ירד המלאך ונגף בהם כשראה פינחס שמבקש המלאך לכלותן רבטן בקרקע ועמד והתפלל עליהן וסלקו, רה"ד ויעמוד פינחס ויתפלל כו' וי"ל דלמה נעשו לו י"ב נסים לא פחות ולא יותר, אבל ע"פ האמור שהיה לו כח שלשה אבות וזיהוא שסייעתו ניחא, דשלושה אבות יש בהם י"ג אותיות, וכנגד י"ב אותיות נעשו לו י"ב נסים, וכנגד או' הי"ג היתה לו סייעתא שיענה בתפלתו ויעצר המגפה:

או יאמר הטעם שנעשו לו י"ב נסים, במ"ש הרב ז"ל כי הכלים ואורות דרפ"ח ניצוצין של ז' מלכי אדום ירדו לבי"ע פנימיות הכלים לבריאה ואמצעיותן ליצירה וחיצוניותן לעשיה, וידוע דכל עולם כלול מאבי"ע א"כ בכללותם הם י"ב, וכשאדם מוסר נפשו על ק"ה הוא מברר מאלו הכלים והרפ"ח דאבי"ע דבי"ע ומעלה אותם אל האצילות, והכא נמי גבי פינחס שמסר נפשו על ק"ה כמש"ל א"כ ברר מכלים ואורות דרפ"ח דבאבי"ע דבי"ע שהם י"ב והעלה אותם אל האצילות לכן כנגדן נעשו לו י"ב נסים:

לרב תרבה נחלתו וכו' ולא אמר לרבים תרבו נחלתן לשון רבים כמ"ש לאלה תחלק הארץ, ונראה שבא לרמוז שלא יאמר האדם אני אשב במקומי איני עושה שום עון וזה די ולא אטרח לעסוק בתורה הרבה ובמצות ובמעשים טובים, לזה אמר לרב תרבה נחלתו ר"ל כל מה שהוא רב בתורה ובמצות ובמעשים טובים תרבה נחלתו לעוה"ב ולמעט תמעיט נחלתו, אם הוא ממעיט גם נחלתו מתמעטת לעוה"ב איש לפי פקדיו יתן נחלתו, הכל לפי החשבון, וכן אמרו רז"ל למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה וכו':

או יאמר במ"ש הרב ז"ל [בשער הגלגולים הקדמה י"א] וז"ל והנה תיקון האדם תלוי בדברים רבים כמו בעשיית כל מצות עשה ובעסק התורה וכו' וכפי מה שירבה בהם כך יושלם תיקונו לזכות לקחת כל חלקי נשמתו וכאשר ח"ו יחטא ויעבור על שס"ה מל"ת כך יהיה הפגם שיפגום בחלקי נשמתו גם אם עשה מ"ע הרבה עכ"ל וז"ש לרב תרבה נחלתו ר"ל מי שהוא רב בתורה ומצות שעושה הרבה תרבה נחלתו ר"ל חלקי נשמתו ולמעט ר"ל מי שאינו עושה מצות כי אם מעט תמעיט נחלתו. חלקי נשמתו איש לפי פקודיו יתן נחלתו. הכל לפי חשבון כל מה שמרבה בתורה ובמצות ירבה לקחת חלקי נשמתו:

יפקד ה' אלהי הרוחות וכו' פי' רש"י ז"ל שבקש משה שירשו בניו גדולתו, והשיב לו ה' כדא הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל. והקשו המפרשים ז"ל דמאין יצא דרש זה, עיין מ"ש. ונראה לפרש עוד כי המנהג שבעולם אין מושיבים שר גדול או מלך אלא א"כ יודע טכסיסי מלכות להנהיג את אנשי המלחמה ואת העם ומפני כך אין מביאין אחד מן השוק ועושין אותו שר גדול כי זה אינו יודע להנהיג אלא מתחלה עושין שר עשרות ואח"כ שר מאות כדי שיתלמד ועולה ממדרגה למדרגה להנהיג עמים רבים, והכא נמי כשאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים וכו' א"כ צריך להזמין אחר תחתיו שיודע להנהיג את העם ומי יש שיודע ובקי להנהיג את העם יותר מבני מרע"ה שהם מצוים כל שעה אצלו וי דעים כל מוצא ומובא העם כיצד מנהיגם אביהם, וז"ש יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש וכו' אשר יצא לפניהם וכו' ר"ל איש אשר יודע שיצא לפניהם יבא לפניהם וכו' שיודע להנהיגם כמו בניו אשר ידעו כל מוצא ומובא העם ולא איש אחר שאינו יודע טיב ההנהגה. והשיב לו ה' כדאי הוא יהושע וכו' שגם הוא יודע להנהיג שלמד מעמך וגם ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל וא"כ יש בו תרתי לא כן בניך שלא שמשו כמותו בתורה:

זה האשה אשר תקריבו לה' וכו' את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' י"ל דלמה בתחלה אמר לשון רבים תקריבו ואח"כ אמר תעשה לשון יחיד. ונראה דידוע מ"ש ז"ל כי קרבן התמיד הוא בא משל צבור והוא בא ממחצית השקל שנותנים בכל שנה כנזכר במסכת שקלים, וא"כ כל אחד ואחד אינו מגיע מחלקו לקרבן התמיד שבכל יום ויום כ"א מעט מן המעט ויבא האדם להצטער לומר מצוה גדולה כזאת כך נותן בה, לז"א זה האשה אשר תקריבו לה' שהוא משל צבור אעפ"י שאין מגיע לכל אחד ואחד כ"א דבר מועט אני חושב המצוה לכל אחד ואחד כאלו עשאה כולה וז"ש את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה וכו' לשון יחיד לומר שנחשבת המצוה לכל אחד ואחד כאלו עשאה כולה:

עלת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה, כפל הדברים שבת בשבתו, וגם למה חזר ואמר על עולת התמיד והיה די לומר עלת שבת על התמיד וכו' עיין פי' רש"י ז"ל ועוד יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי יש שני בחינות תוספות נר"ן שמקבלים ישראל אחד בליל שבת מן המלכות ואחד ביום שבת מן הז"א והוא כי תוספת הנפש (ר"ל נרנח"י דנפש וכן כולם כנז' בסידור הרש"ש) לוקחים אותה בקבלת שבת באמירת באי כלה שבת מלכתא ותוספת הרוח באמירת ברכו ותוספת הנשמה באמירת ופרוש עלינו וכו' וביום השבת תוספת הנפש באמירת נשמת כל חי ותוספת הרוח אחר אדני שפתי וכו' של תפלת שחרית ותוספת הנשמה בכתר דמוסף כשאומרים איה, ועוד יש שני מיני תוספת קדושת שבת נתוסף ביום שבת (כנ"ז בדרוש ויהי נועם) הא' הוא ע"י כוונת התפילה והב' הוא ע"י כוונת הסעודות וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות אנחנו עושים סעודה ד' במ"ש, וכוונתה היא לכוין, להמשיך אור קדושת סעודות שבת לכל סעודות ימי החול, וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת מבחי' התפילות אנו אומרים מזמור זה של ויהי נועם ועי"ז אנחנו ממשיכים אותו נועם העליון לכל תפילות השבוע, (וכתב שמן ששון ח"ג על שער הכוו' דרוש ליל ו' או' ד' בשם ילקוט הראובני פ' בשלח משם האר"י ז"ל דבסעודת ליל שבת ותפילתו מתברכים יום א"ב ודיום שבת יום ג"ד ודמנחה יום ה"ו עכ"ל) וז"ש עולת שבת בשבתו כי שבת רומז אל המלכות שנקראת שבת בשבתו תוספת ו' רומז אל הז"א שהוא בחי' ו' של הויה, ור"ל שלוקחין עלייה אחד מצד המלכות שנקראת שבת ואחד מצד הז"א הרמוז באו' ו' של שבתו, על עולת התמיד ונסכה ר"ל מלבד העלייה שלוקחין ע"י התפילה שהיא במקום התמיד, ונסכה רומז אל הסעודות כי כמו שהיין נכנס בשיתין של המזבח כך האכילות של שבת נכנסת באיברים:

ובראשי חדשיכם וכו' ולא אמר ובראש חדשיכם בזוה"ק בפ' פינחס הקשו כמה ראשין אית לסיהרא וכו' וכתב הרב בש' הכוו' (בדרוש ר"ח) דהענין הוא כי בתפילת שחרית דלחש עולה המלכות עד נה"י דז"א ובחזרה עד חג"ת ובתפילת מוסף דלחש עד חב"ד ובחזרה עד כתר דז"א (עיין ע"ח ש"כ פ"ט) ולז"א ובראשי חדשיכם לשון רבים ולא אמר ובראשי חדשיכם, וכוין שעולה עד כתר דז"א לוקחת הארה ע"י עצמה ולא ע"י ז"א וז"ש בפ' ר"ח ונסכו לרמוז כי היא עתה במעלת הזכר ואינה בבחינת נו"ק אשר תחת רשות בעלה, אבל בפ' תמיד של שבת כתוב ונסכה לרמוז כי היא אז בבחי' נו"ק שמקבלת הארתה ע"י ז"א. ובראשי חדשיכם ולא אמר ובראשי החודש לרמוז כי החידוש הוא שלכם שאתם מונים ללבנה וגם אתם עתידים להתחדש כמותה כמ"ש ז"ל:

מלבד עולת הבקר וכו' כאלה תעשו ליום וכו' על עולת התמיד וכו' י"ל דלמה אמר מלבד עולת הבקר וכו' והיה די לומר פסוק כאלה וכו' ומשמע דהקרבנות אלו הם מלבד עולת התמיד, ואפשר דבא לרמוז על הקרבנות האמורים בספר יחזקאל שקריבים לעתיד חוץ מאלו הקרבנות וז"ש מלבד עולת הבקר, דבקר רומז אל הגאלה ור"ל מלבד קרבנות העתידים ליאמר בס' יחזקאל אשר לעולת התמיד, ר"ל שעושים על עולת התמיד תעשו את אלה, ורמז אותם בקרבנות הפסח כדי לרמוז ג"כ מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה