אור ברסלב
יגל יעקב ספר במדבר › פרשת בלק

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר במדבר · פרשת בלק

פרשת חקת

וירא בלק בן צפור וכו' ויגר מואב וכו' עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש דלמה ויגר מואב והוא במ"ש הזוה"ק בפ' חוקת כי עוג מלך הבשן לא נתירא מפני ישראל. מפני שהיה מאנשי בית אברהם ונמול עמהם. וגם מרע"ה נתירא מפני עוג מלך הבשן מפני שנימול ע"י אברהם אע"ה עד שאמר לו ה' ית' אל תירא אותו אל תירא מפני אותו אות של המילה שכבר פגם אותו וכאן נמי המואביים אע"ג שראו מפלת מצרים ומפלת עמלק לא נתיראו מפני ישראל כי אמרו כיון שהם בני לוט בן אחי אברהם לא תאונה להם רעה מפני קורבה של אברהם וכמו שמצינו לפי האמת שצוה ה' ית' אל תצר את מואב וכו' אבל עכשיו כיון שראו מפלת עוג מלך הבשן ולא הועילה לו מה שהיה מאנשי בית אברהם ונמול עמהם אמרו גם להם לא יועיל קורבה של אברהם וז"ש וירא בלק בן צפור וכו' ר"ל שראה שלא הועילה המילה שהיתה ע"י אברהם לעוג מלך האמרי מיד ויגור מואב וכו' וזה רמוז ג"כ בר"ת וירא בלק שהוא בגי' ח' אל המילה שניתנה בח' לומר כיון שראה בלק מלך מואב שלא הועילה המילה של אברהם אע"ה לעוג מלך האמורי אז ויגר מואב שלא יקרא לו גם הוא כמותם:

ויגר מואב מפני העם וכו' ויקץ מואב וכו' י"ל דתחלה אמר ויגר מואב ולבסוף אמר ויקץ ועוד דתחלה אמר מפני העם ולבסוף אמר מפני בני ישראל ונראה במ"ש בזוה"ק כי בכל מקום שאומר הכתוב עם הוא חוזר על ערב רב וידוע דויגר קשה מן ויקץ ומפני כך בתחילת הפסוק שהזכיר עם שחוזר על ערב רב אמר ויגר שנתפחדו הרבה מערב רב דכיון שאינם מבני ישראל אין מרחמים למי שנופל בידם כמו שמצינו שלא רחמו הגבעונים על בני שאול ומפני שלא רחמו אמר עליהם הכתוב והגבעונים לא מבני ישראל המה אבל מי שנופל ביד ישראל ישראל מרחמים כמו שמצינו אצל בן הדד שנפל ביד אחאב ולבסוף כיון שנפלו עליו אמר אחי הוא וכו' וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב ר"ל מפני ערב רב שאם יפלו בידם אין מרחמים עליהם שאצל ערב רב נאמר רב כמש"ה וגם ערב רב וכו' ויקץ מואב מפני בני ישראל שאם יפלו בידם מרחמים עליהם ר"ל לא נתיראו מפניהם כ"א קיצה בעלמא:

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וכו' י"ל דלמה אמר פתורה וכו' היה די לומר אל בלעם בן בעור ארץ בני עמו וכו' ונראה דמילת פתורה חלק אותה תהיה פה תורה ומפני כדי שלא יוכל לומר לו בלעם לבלק לאמר רבה צבאך וצאה רמז לו בלק שלא יוכל להם בשום עניין כ"א בקללה בעת הזעם מפני שהם עוסקים בתורה בתדירא וכמ"ש רז"ל בזמן שהקול קול יערב אין הידים ידי עשו שאין אומה ולשון יכולה להם כשהם עוסקים בתורה וז"ש פתורה ר"ל פה תורה שהם עוסקים בפה תורה אשר על הנהר ר"ל כמו שהנהר מושך תמיד כך הם עוסקים בתורה תמיד וא"כ מוכרח הוא שתבוא. לכה נא ארה לי וכו' כי עצום הוא ממני ולא אוכל לו:

ועתה לכה נא ארה לי וכו' העירו המפרשים ז"ל דמהו אומרו תיבת לי הוה סגי לומר ועתה לכה נא ארה את העם הזה ונראה לע"ד ע"פ מ"ש במדרש הביאו רש"י ז"ל על פסוק ארץ בני עמו. דבלעם היה מתנבא לבלק ואומר לו שעתיד אתה למלוך. וז"ש תיבת לי לרמוז לו אם אין אתה בא בשביל עמי צריך שתבא בשבילי שאמרת לי עתיד אתה למלוך ויקויים דבריך ע"י קללה שאתה מקללם ותשאר המלכות בידי שאם לא תבא אפשר שיהרגוהו כמו שעשו לסיחון ולעוג ונמצאו דבריו בטילין כי זה המלכות שהמליכוהו לפי שעה אינה חשובה אם לא תתקיים בידו:

אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך וכו' י"ל דלמר צריך להכות בו ולגרשנו מן הארץ כיון שהיה בטוח בו שקללתו עושה פירות. היה אומר לו שיקללם וע"י קללתו יגרשו מן הארץ. שיהיה איזה דבר על שונאי ישראל ויגרשו. ועוד למה יחס הגרוש על עצמו שאמר ואגרשנו מן הארץ כיון שבלעם הוא העיקר שהוא המקלל. הול"ל ויגרשו מן הארץ ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשה"פ וז"ל ראיתי לבאר כאן עניין בלק ובלעם שהיו קוסמים וחכמים שאין כמותם בעולם וכמ"ש חז"ל כי בבחינה אחת היה בלק טפל לבלעם ובבחינה אחרת היה בלעם טפל לבלק. וגם בזוהר האריך בעניין בלק ובלעם כי נקרא בלק בן צפור ע"ש חכמתו שהיה קוסם ע"י צפור א' וכו' ואמנם עיקרו של בלעם הוא מאורות דאבא שנכנסו בלאה ונתפשטו עד כתר דרחל כנז"ל הרי כי בלק הוא מאורות דאימא שבעקבי לאה. ובלעם הוא מאורות דאבא שבכתר דרחל. וכו' ובזה תבין איך בלק היה קוסם ובלעם היה נחש כנ"ז בזוהר והטעם הוא כי הנחש אין כוחו אלא בפיו וכן בלעם שעיקרו מן הבל כנז"ל והוא הבל הרע היוצא מן הפה. אבל בלק עיקרו מן קין שהוא מאימא שהיא בחי' מעשה כמו שידעת בעניין ל"ב אלהים דבראשית דאבא אומר ואימא עושה. והקסם הוא ביד וכמש"ה וקסמים בידם כי בלק היה יותר בקי בהם מבלעם עכ"ל. ולכן לא אמר בלק לבלעם שיהיה הכל ע"י קללתו. אלא רצה לעשות כל אחד לפי בחינתו שבלעם שכחו בפיו יקללם דוקא ובלק שכחו בידו ע"י הקסם הוא יעשה הגרוש ולכך יחס הגרוש על עצמו מפני שהוא עיקר עשיית הגרוש:

ובזה יובן ג"כ מ"ש כי ידעתי את אשר תברך מברך וכו' דמנא ידע. והוא ע"י הקסם שלו שהיה קוסם גדול. כמש"ל ועיין במדר"ר:

וזה שאמר אולי אוכל נכה בו בלשון ספק כי ידע איש בנפשיה כי הם בחינתם מצד הקלי' וישראל מצד הקדושה ואפשר שלא יוכלו להם כמו שהיה האמת:

עתה לכה קבה לי פי' רש"י ז"ל בשם המדרש זו קשה מארה לי שהוא נוקב ומפרש עכ"ל, וי"ל דמה היה לו לבלעם לשנותם יותר מבלק, ונראה ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשעה"פ כי לבן נתגלגל בבלעם, ונמצא עובר על שבועת עצמו וזהו הטעם שנענש ולא האריך ימים ומת בן ל"ג שנה כמ"ש ז"ל [סנהדרין ק"ו ב'] על פסוק אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם עכ"ל נמצא שבלעם הוא גלגול לבן וכמו שמקודם רצה לאבד את ישראל ח"ו כמ"ש ז"ל ולבן בקש לעקור את הכל בזה הגלגול נמי רצה לעשות כן ולא נתקיימה מחשבתו:

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם וכו' ובפעם שנית כששלח לו בלק שלוחים אחרים אמר לו ה' קום לך אתם. ונראה כחזרה ח"ו. ונלע"ד בס"ד כי רצה ה' ית' להודיע מתחלה כי אין ביד בלעם לעשות שום דבר. וזה יהיה ע"י המלאך שיצא לשטן לו ויאמר לאתון לו יש חרב בידי וכו' כמ"ש רש"י ז"ל גנות גדולה היה לו בדבר הזה בעיני השרים זה הולך להרוג אומה שלימה בפיו ולאתון זו צריך לכלי זיין. וא"כ אלו היה אומר לו ה' ית' בפעם ראשונה שילך לא היה יוצא מלאך ה' לקרתו לשטן לו אבל כיון דבפעם הא' לא הניחו ללכת. והעיז פניו בפעם שנית כששלח לו בלק מלאכים רבים ונכבדים מאלה. אם לא היה מניחו ללכת היו אומרים על בלעם שיש בו ממשות לכך אינו מניחו ללכת, וא"כ כשאמר לו קום לך אתם הוא מפני שלא יאמרו אבל לא ברצון טוב וע"י זה יצא מלאך ה' לשטן לו ויתפרסם הדבר שלא יש יכולת בידו לעשות שום דבר בלתי גזירת הבורא ית':

כי הכיתני זה שלש רגלים פי' רש"י ז"ל רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה עכ"ל והקשו המפרשים ז"ל למה רגלים ולא ששומרים שבת בכל השנה עיין מ"ש ועוד נראה לפרש כי חגיגת הרגל צריך לעלות לירושלם ולסבול טורח הדרך להביא עולת ראיה וחגיגה, לכך רמז לו על הרגלים דאתי הליכה של הרגלים ומבטל הליכה שלו:

מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', כתבו המפרשים ז"ל כשרוצה לומר אלהים שהוא דין כדי להגביר עליהם מדת הדין יהיה כמו רסן בפיו ולא יוכל לגמור כולו, אלא אומר ממנו שתי אותיות שהוא אל רחמים בסוד חסד אל כל היום, וכשהוא רוצה לומר שם י"ה שגם הוא דין כמש"ה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, כדי להגביר עליהם מדת הדין אז יפתח פיו ויגמר שם הוי"ה שהוא רחמים ויהיו גוברים הרחמים ויתברכו וז"ש מה אקב לא קבה אל ר"ל כשאבא לקללם בשם אלהים לא הניחני המדה של הרחמים שהיא אל כי איני יכול לגומרו כולו, ומה אזעם לא זמם ה' פי' וכשאבא לקללם בשם י"ה ג"כ לא הניחני מדת הרחמים של הוי"ה עד שגמרתי כולו:

ובזה פירשתי מש"ה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי הול"ל ויהפוך ה' אלהיך לך קללה לברכה, מהו את הקללה לברכה דמשמע דהקללה עצמה תהיה ברכה, אבל ע"פ האמור ניחה דהקללה הבאה ע"י שם אלהים שהוא דין היא עצמה היתה ברכה שלא היה יכול לגמור את השם אלא היה אומר שם אל שהוא רחמים והיו מתברכים, וכן כשהיה רוצה לומר י"ה שהוא דין היה נגמר השם והיו מתברכין נמצא שמן הקללה עצמה נעשה ברכה:

הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, ידוע דכל אומה ואומה בפני עצמה נקראת עם ועמים רבים מאומות שונות נקראים גוים כי שם גוים הוא שם כולל לכל אומות העולם חוץ מישראל, וידוע דהא שבחר הקב"ה בישראל דוקא יותר מכל אומות שבעולם ולהם נתן את התורה ובשבילם נברא העולם והם עתידים לשכון לבדד בעוה"ב מפני שנשמתם מצד הקדושה לא כן אומ"ה שנפשם מצד הקלי' [כמבואר בע"ח שמ"ח] דישראל יש להם נר"ן מצד הקדושה והגוים לא יש להם כ"א נפש מצד הקלי' וז"ש הן עם לבדד ישכן ר"ל א"ת למה בחר ה' בעם ישראל והם עתידים לשכון בדד מפני שבגוים לא יתחשב ר"ל שזה לחוד וזה לחוד זה מצד הקדושה וזה מצד הקלי':

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל י"ל דלמה לא אמר מה טובים אהליך וכו' דהיה הלשון מיושב יותר על אהליך ומשכנותיך ונראה דטבו היא אותיות טוב הרומזת אל התורה שנקראת טוב כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם וכו' וז"ש מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ר"ל כשיש בהם טוב שהיא התורה אז מה טבו אהליך יעקב וכו' [ומילת טבו נדרשת ב"פ טוב וטבו כשיש טוב טבו]:

וזה שכינה אותם לד' מינים כנחלים נטיו וכו' לרמוז על ד' פנים שיש בתורה שהם פרד"ס שצריך האדם לעסוק בהם באהלים ובמשכנות:

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, תחילה אמר אהל שהוא עראי ואח"כ אמר משכנתיך שהוא משכן לשון קבע, נראה דבא לרמוז למי שאינו יכול ללמוד כל היום מפני שעסוק בפרנסת אנשי ביתו רק לומד איזה שעות ביום כדי לקיים מצות קביעות עתים לתורה, דנחשב כאלו לומד כל היום מפני שזיהוא שיכול לעשות וכמ"ש ז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' וז"ש מה טבו אהליך יעקב ר"ל טובים אהליך יעקב אלו הלומדים עראי כמו אהל, כמו משכנתיך ישראל השוכנים כל היום בביה"מ:

אהליך מיעוט רבים שנים לרמוז על המשכן ובית שני שהיו כמו האהל שהיה בהם יריעות שבבית השני היה פרכת במקום הכותל של בית קה"ק, משכנתיך רומז אל בית הא' ובית שלישי, וזה שכינה אותם לד' מינים כנחלים וכו' ג"כ רומז אל המשכן וג' בתים כי זה שאמר כנחלים נטיו רומז אל המשכן שהיה בו יריעות והיו נוטים אותם, כגנות עלי נהר רומז אל בית הא', כאהלים נטע רומז אל בית שני שהיה בו אהל שהם היריעות, וגם היה בו נטע שהיה בו בניין ג"כ, כארזים עלי מים רומז אל בית שלישי שיהיה קיים לעולם ולעולמי עולמים בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה