אור ברסלב
יגל יעקב ספר במדבר › פרשת חקת

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר במדבר · פרשת חקת

פרשת קרח

זאת חקת התורה, העירו בזה דהול"ל זאת חקת הפרה, ונראה לעד בס"ד דבא לומר כשם שהפרה מטהרת את הטמאים כך התורה מטהרת את הטמאין, ואלו המטמאים את נפשם בעונות, שע"י עסק התורה הם נטהרים שמסייעתם לחזור בתשובה ונטהרים מעונותיהם, כמ"ש הפלא יועץ או' ת' כי באמת אמרו שהעיקר הגדול ליכנס לדרכי התשובה הוא ללמוד התורה שילמוד דינים הנצרכים וספרי מוסר ויראת ה וכל הקרב הקרב אל המשכן ה' בתי מדרשות ללמוד או לשמוע בלימודים הוא קרוב יותר אל ה' והולך ומתקרב מידי יום ביום הלוך וגודל ביהדות הלוך ושוב בתשובה וכל הרחוק מן התורה הוא רחוק מן השי"ת, מדי יום ביום הולך וחסור עד שדש בעבירות ונעשית לו כהיתר, אי מטעם דלא ידע דיני התורה, אי מטעם כיון שעשה אדם עבירה ושנה בה נעשית לא כהיתר עכ"ל ולכן כנה הפרך לתורה:

זאת חקת התורה, לרמוז אל מ"ש הרמ"ע ז"ל והביאו דבש לפי מע' הק' או' כ"ג דקביעות התורה יהיה זמן קבוע, ולא חליף היום בשעה אחת ולמחר בשעה אחרת. וז"ש זאת חקת התורה [מלשון חק] ר"ל שיעשה חק וזמן קבוע לתורה שיהיה לימוד כל הימים שוים ולא יחליף היום בשער אחת ולמחר בשעה אחרת:

ואם קביע ליה עידניה ולומד אח"כ עתים עתים הר"ז משובח הרמ"ע, שם:

אז יאמר במ"ש ז"ל ברוריא אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קגריס בלחישא, בטשא ביה, אמרה ליה לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איבריו של אדם משתמרת ואם לאו אינה משתמרת וז"ש זאת חקת התורה כאשר צוה ה' ר"ל שתהיה חקוקה התורה [וחקת לשון מחוקק] כאשר צוה אתה ה' שלא תשכחה לאמר ר"ל כמו לאמר לאחרים שצריך הרמת קול:

זאת חקת התורה וכו, ויקחו אליך פרה אדומה וכו' ובסמיכות הפ' אמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וכו' לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל [בע"ח שער מ"ט פ"ה] לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבושי הנשמה וע"י כוונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש הנשמה וע"י התורה מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח וע"י מצות מעשיית מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש ואלו הלבושים מתבררים מהרע שנתערבו ע"י חטא אדם הראשון, והנה בקלי' נוגה יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים טובים ובכולם נתערב הרע אך אינם שוים כי הנה כל התרי"ג מצות כלולים בי"ס, ורמ"ח מצות עשה הם כנגד זכור, ואז בעשותן נתקן הזכר דנוגה וכו' וע"י המצות בכל מצוה ומצוה מוצי משם אבר אחד, וע"י שס"ה לאוין שהם שמור כנגד הנוק' ששם טוב ורע ממראה מתניו ולמטה, יש חלב טהור וחלב טמא וכל העובר על השס"ה לאוין מערב הרע בטוב בחלק נפשו הבא מהנו"ק דנוגה וכו' ואם יעבור אדם על לאו אחד אם הוא עורק העין מסתמא ואינו רואה כי הטוב שבו אינו מתגלה ואין העין של הנפש משיג שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא עד שיסיר אותו מום, עכ"ל בקיצור, וז"ש ואח קדשי בני ישראל ר"ל מצות שנתקדשו בהם ישראל לא תחללו לעבור עליהם, ולא תמותו נגזר על איברי הנפש כי הטוב אינו מתגלה בהם ונקראים מתים אלא דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וכו' פרה עם שלש אותיותיה גי' רפ"ח אדמה רומז אל שבעה מלכי אדום כי משם הם בחי' הברורים כמבואר בשער המצות בפ' בהר סיני ובפ' עקב, [כי כל הברורים של שבעה מלכי אדום שעדיין לא נתבררו וגם מה שנפל ע"י חטא אדה"ר כלם הם בקלי' נוגה והם בחי' רפ"ח וע"י עשיית המצות מתבררין מהם בחי' רפ"ח חלקים מן הרפ"ח] ואמרו אליך כי משה בחי' יסוד דאבה המתגלה בתוך ז"א עד היסוד כמבואר בע"ת שער לב ושם עולים הברורים אחר שעלו אל המלכות כידוע, וז"ש ויקחו אליך פרה אדמה ר"ל יבררו ויעלו אל בחינתך רפ"ח מן שבעה מלכי אדום, תמימה אשר אין בה מום ר"ל תהיה המצוה זכה ומזוכה, אשר לא עלא עליה עול של יצה"ר, שיעשה אותה שלא לשמה לכבוד או לדבר אחר:

ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכו' הטעם שבחר ה' ית' בשלושה מינים הללו הוא כדי לרמוז אל בני האדם, בין אם יהיה גבור כארז או עני ושפל כאזוב, או עשיר כתולעת השני שיוצא ממנו המשי, כולם שוים, שאח"כ והשליך אל תוך שרפת הפרה ויהיו אפר, כן בני האדם אם הוא עשיר או גבור או עני כולם הולכים אל מקום אחד, אבל העיקר הוא וכבס בגדיו הכהן אלו בגדי הנפש שצריך לנקות אותם ע"י התשובה ומצות ומעשים טובים [וכל אדם נקרא כהן ע"ש שמשמש את המקום במצות] ורחץ בשרו במים ע"י עסק התורה שנקראת מים כמש"ה הוי כל צמא לכו למים, ואחר יבא אל המחנה ר"ל שע"י זה אח"כ יזכה לבא למחנה שכינה לעוה"ב ואם לאו ח"ו אם לא יעשה כן, וטמא הכהן עד הערב ר"ל נשאר בטמאתו עד אשר יאכל יסורים בגיהנם או בגלגול הנדמים כמו ערב, ואח"כ יטהר כי לא ידח ממנו נדח:

ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו, י"ל דלמה זכרו הבהמות ולא זכרו ג"כ הבנים כמ"ש בפ' בשלח להמית אחי ואת בני ואת מקני בצמא, נראה ע"פ מ"ש רז"ל במדרש [ויקרא רבא פ' כז] על אלכסנדורוס מוקדון כשהלך לאחרי הרי חושך אתא למדינתא דשמא אפריקי, נפקין קדמוניה בחזורין דדהב וברמונין דדהב, ובלחם דדהבה, אמר ומה זה דהבה מתאכיל בארעכון, א"ל ולא הוה כן בארעך, אמר להון לא עבידתיכון אתיתי למחמי אלא דינכון אתיתי למחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חרובא [פי' חורבה] זביניה מהאי גברא וגריפתא ואשכחיה בה סימא ואמרית ליה סב סימתיך, דחרובה זביניה וסימא לא זביניה, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפה מעונה גזל כך מסתפינא אנא, כד זבינית לך חרבותא וכל דאיהו בה זבינית לך, קרא מלכא לחד מנהון א"ל אית לך ברא, א"ל הן, קרא לאחרינא א"ל אית לך ברתא א"ל הן, א"ל זילון זינסבון דין לדין ויכלון תרויהו סימא, שרי אלכסנדרוס מוקדון תמה, א"ל מלכא מה את תמה, לא דנתי טבות, א"ל הן, א"ל אלו הוה הדין דינא בארעכון מה הויתון עבדין, א"ל מרים רישא דדין ורישא דדין וסימא סלקא לבי מלכא, אמר ושמשה דנחה בארעכון א"ל הן, ומיטרא נחין בארעכון א"ל הן, א"ל בעירא דקוקא דילמא אית בארעכון א"ל הן, א"ל תפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירא דקוקא שמשא דנחה עליכון ומטרא דנחית עליכון, אמטו בעירא דקוקה אתון משתזבין הדא הוא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה', עכ"ל וז"ש ולמה הבאתם את קהל ה' וכו' למות שם אנחנו ובעירנו ר"ל דאם לא היה לרחם עלינו שאנחנו בני אדם היה לרחם על בעירנו שהם בהמה:

לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, הטעם דלא זכרו אלא דברים אלו מפני שאפשר ע"י דברים אלו יכולים לרוות מעט מצמאונם כי הזרע הוא ירקות וראוי למאכל בהמה ותאנה וגפן ורמון למאכל אדם:

ויך את הסלע במטהו וכו' אמרו רז"ל עבור דהכה משה בסלע יצא מחלוקת בין החכמים, ואפש"ל הטעם ע"פ מ"ש הרב ז"ל כי ע"י הדיבור נמשך אור מקיף, וידוע דאור מקיף הוא מבריח הקלי', וגם ידוע דהשכחה היא באה מצד הקלי' כמבואר בדברי הרב ז"ל, והכא ע"י מריבה שעשו על המים הגבירו כח הקלי', ואם היה משה רבע"ה מדבר אל הסלע כאשר צוה אותו ה', היה ממשיך אור מקיף ע"י הדבור והבל הפה שלו והיו נכנעים הקלי' ולא היתה גוברת מדת השכחה, אבל עתה שהכה הסלע ולא נמשך אור מקיף ע"י הדיבור שהיה צריך להיות ע"י המים הרמוז לתורה, גברה כח הקלי' ונעשה שכחה ודין גרמה להיות מחלוקת בין החכמים, וע"פ זה יש לפרש מ"ש ז"ל מלא כסלע משתוקא בתרין, ר"ל אם היה ממלל אל הסלע וממשיך אור מקיף, משתוקא בתרין כי היו הקלי' נכנעים ולא היתה גוברת כח השכחה ולא היה מחלוקת בין החכמים:

באר חפרוה שרים וכו' באר רומז אל התורה, חפרוה שרים אלו ת"ח שנקראו מלכים כמ"ש ז"ל [גיטין ס"ב ע"א יומא ע"ב ע"ב] וכמש"ה [משלי ח'] בי מלכים ימלוכו וכו' בי שרים ישורו, ואומרו חפרוה שרים ר"ל ע"י עסק התורה זה עם זה יורדים לעומקה של הלכה ויוצא דין לאמתו, כרוה נדיבי העם, אלו הנדיבים שבעם שמחזיקים ביד ת"ח שנקראת ג"כ התורה על שמם כמ"ש ז"ל בצל החכמה בצל הכסף, במחוקק במשענותם שנותנים להם חק כו"כ לחדש או לשנה כדי לסומכם [ומחוקק לשון חק] וממדבר [לשון דיבור] מתנה ר"ל ע"י הדיבור של ת"ח שעוסקים בתורה, יתנו מתנה למחזיק מן השמים וכו':

או יאמר במ"ש ז"ל על פסוק ואותי צוני ה' בעת ההיא וכו' כאשר צוה ה' אלהי מה אני בחנם אף אתם בחנם, שאסור לצמד הלכות ומדרש בשכר, והטעם נלע"ד בס"ד מפני שהמלמד בחנם דומה כמי שנותן מתנה לחבירו שהנותן שמח, דכיון שהוא נותן בחנם ודאי שהוא נותן בכל לבו שאין אונס במתנה, וגם המקבל שמח שנותנים לו מתנה בחנם וא"כ יהיה הלומד והמלמד שמחים, ועוד כיון שהמלמד מלמד בחנם יהיו דבריו נשמעים ויקבלו ממנו כל מה שאומר, שיאמרו ודאי כל מה שאומר הוא אמת כיון שאין לו הנאה בלימוד זה רק לטובתינו הוא אומר, ועוד דהמלמד בחנם אינו מלמד כ"א מה שצריך לעבודת הבורא ית' כיון שהוא מלמד לש"ש, לא כן בהפך אם היה מלמד בשכר אפשר שיהיה מאריך בדברים שאין בהם צורך כדי להאריך זמנים ולחשוב עתים לקבל שכרו משלם, וז"ש וממדבר מתנה ר"ל ע"י שנתנה התורה במדבר מתנה ואסור ללמד בחנם, וממתנה נחליאל ר"ל ע"י זה המתנה יהיו נחלת אל שיהיו לומדים בשמחה ומקבלים דברי המלמד שמלמד לשם שמים ואח"כ מנחליאל במות שיעלו ממדרגה למדרגה עד רום המעלות:

או יאמם במ"ש ז"ל ע"י עסק התורה ישראל נגאלין שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש וממתנה נחליאל ר"ל ע"י עסק התורה שנתנה להם במתנה יהיו נחלת אל כמש"ה ונחל ה' את יהודה חלקו וכו' ומנחניאל במות ר"ל אחר שיזכו להיות נחלת אל, עלו לרמות וכמו שתרגם אונקלוס במות רמתא) והוא בית המקדש שעתיד להיות ברום ההרים כמש"ה נכון יהיה הבית הזה בראש ההרים וכו' בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה