יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר במדבר · פרשת נשא
נשא את ראש י"ל דלמה לא אמר שאו את ראש כמ"ש ריש פ' במדבר גבי ישראל וי"ל במ"ש רש"י ז"ל ריש פ' שמות ופ' כי תשא כי ע"י המניין שהוא מונה אותם מודיע שהם חביבים לפניו ית' א"כ גבי ישראל שע"י המניין נראים שהם חביבים לפניו אמר שאו את ראש לרמוז כי ע"י המניין יהיה להם התנשאות הראש שנראים שהם חביבים ובשביל כך הוא מונה אותם אבל גבי לוים כבר אמר למעלה פ' במדבר ואני לקחתי את הלוים א"כ היה להם התנשאות הראש קודם שמנאם שקדשם למלאכת המשכן בשביל כך אמר נשא את ראש לרמוז שכבר היה להם התנשאות הראש מקודם בלא המניין:
גם הם ידוע דכל אתין וגמין לרבות א"כ בכאן מה בא לרבות שאמר גם הם ויש לומר במ"ש רז"ל גבי כהן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' והכא בא לרבות שגם ללוים יהיה להם צד מעלה וזיהו כשקורא כהן בביהב"נ קורא אחריו לוי ואחריו ישראל:
נשא את ראש בני גרשון גם הם וכו' יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל על פסוק ולא תונו איש את עמיתו אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים וז"ש נשא את ראש בני גרשון בני גרשון אלו בעלי תשובה שמתחלה היה מגורש בעונות לפני המקום ב"ה ר"ל שתעשה להם נשיאות הראש והתרוממות לא בהיפך ח"ו שתאמר לו זכור מעשיך הראשונים גם הם לרבות מ"ש רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד לבית אבותם למשפחותם כמו שלא חטאו כמו אבותם:
וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, חשב ג' מיני טומאה כנגד ג' קלי' החיצונים רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת מזכר עד נקבה תשלחו סמאל ונחש אל מחוץ למחנה תשלחום לרבות קלי' נוגה ולא יטמאו את מחניהם וכו' שלא יינקו מן הקדושה:
למעל מעל בה' כפל הדברים לרמוז מ"ש רז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא שקול עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף זכות עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף חובה וז"ש למעל מעל ר"ל שתי מעילות אחת לו ואחת לעולם:
או יאמר במ"ש רבינו הרש"ש בנה"ש בהקדמת הקרבנות כי ע"י החטא גורם תחלואי הנפש והגוף וז"ש ומעלה מעל שתי מעילות אחת לנפשו ואחת לגופו למעול מעל בה' שגורם ע"י חטאו שיקחו הקלי' ניצוצות קדושה ואשמה הנפש ההיא ששס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים וכיון שעובר על לאו א' פוגם בנפשו גיד ההוא הנוגע לאותו הלאו עיין ע"ה שער קלי' גינה:
והתודו וכו' והשיב את אשמו וכו' כי ע"י הקרבן שהוא מדצח"ם כי המלח כנגד הדומם וסולת ושמן ויין כנגד הצומח והבעל חי כמשמעו והודוי כנגד המדבר מזדכך נפשות דצח"ם של האדם ומתכפר לאדם כמ"ש הרש"ש שם:
ואיש את קדשיו לו יהיו וכו' יש לרמוז בזה מ"ש מר"ן ז"ל ביו"ד סי' רנ"ט האומר סלע זו לצדקה או שאומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו עד שלא בא ליד גבאי יכול לשנותו בין ללוותו לעצמו בין ללוותו לאחרים ויפרע אחר תחתיו משבא ליד גבאי אסור לשנותו בין לו בין לאחרים בין לגבאי וז"ש ואיש את קדשיו ר"ל כל זמן שהם ברשותי לו יהיו יכול ללותו בין לו בין לאחרים איש אשר יתן לכהן ר"ל משבא ליד גבאי לו יהיה למי שהוקדש בשבילו ואין יכול עוד לשנותו אלא צריך ליתנה לעניים:
ואיש את קדשיו לו יהיו בא לרמוז ג"כ בזה שכל קניני העוה"ז וכל הדברים שאינן של קודש כמו קנינו של כסף וזהב וכל רכושו זה לא לו יהא רק יעזוב לאחרים, ואולי גם זרים ירשוהו, אבל מה שמקנה בזה העולם מכל דברים המקודשים כמו תורה ומצות ומעשים טובים, וכל הדברים הנקראים קדושים זה הם לו יהיו ואין לזרים אתו, ומסופר מעשיר אחד גדול מאד ששאל לו המלך כמה הוא מספר אוצרות עושרך ותאמר לי האמת ולא תכחד ממני, ויבקש העשיר זמן מהמלך שיתן לו שיוכל למנות ולחשוב כל מספר כספו וזהבו, ולאחר איזה ימים אמר אל המלך כך וכך הוא מספר רכושו ויתפלא המלך ויכעס עליו שהיה נראה בעיני המלך כמשקר, יען שהיה מעט הרבה ממה שהיו יודעים העם את מספר רכושו, שהוא רב ביותר, ויאמר אל המלך לא יכעוס עלי המלך, כי אמרתי אליו האמת, מה ששאל אותי את מספר רכושי, וחשבתי מה שנתתי צדקה כל ימי כי הוא לבד מספר רכושי, ומה שיש תחת ידי איני בטוח בהם שישארו אצלי אבל מה שכבר נתתי לצדקה, על זה אני בטוח שכל זה הוא שלי, והוא באמת רכושי והוני, ז"ש ואיש את קדשיו לו יהיו כמאמר רז"ל שאין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' אלא תורה ומעשים טובים בלבד, ואיש את קדשיו לו יהיו, בג"י וזה התורה ומעשים טובים בלבד, שמנו לחמו:
ול"נ בס"ד לרמוז מ"ש ההגה סי רמ"ז בעניין הצדקה יתן האדם אל לבו כי גלגל הוא החוזר בעולם וסוף האדם שיבא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו וכל המרחם על אחרים מרחמים עליו, וז"ש ואיש את קדשיו ר"ל כל מה שמקדיש האדם ויתן לצדקה לו יהיו שסוף בא לידי מדה זו או הוא או בנו או בן בנו וכל המרחם מרחמים עליו:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל בשער קלי' נוגה לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש הנשמה וע"י התורה מזדכך לבוש הרוח וע"י מצות מעשיות מזדכך לבוש הנפש, וז"ש ואיש את קדשיו ר"ל כל מה שהאדם עושה דבר קדושה תורה ומצות לו יהיו לתועלתו כדי שיזכך הנר"ן שלו:
יברכך ה' וישמרך, במדר"ר יברכך בממון וישמרך מן המזיקין המקיפין אותך שנאמר יפול מצדך אלף וכו' כי מלאכיו יצוה לך וכו':
ועוד נראה לפרש ע"ד מ"ש רז"ל במסכת חולין (פרק ח') הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא (פי' רש"י נושאי משאות) דחמרא, בע"ו לאיתפוחי אותבוה תותי מרזיבא פקעה (פי' רש"י ששברה המזיק) אתו לקמיה דמר בר רב אשי, אפיק שפורי שמתיה [למזיק] אתה לקמיה אמר ליה אמאי תעביד הכי, אמר ליה היכי איעביד כי אותיביה באונאי, אמר ליה את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית, את הוא דשנית זיל שלים, אמר ליה השתא נמי ליקבע לי מר זימנא ואפרע, קבע ליה זימנא, כי מטא זימניה איעכב, כי אתא א"ל אמאי לא אתית בזמנך, א"ל כל מילי דצייר וחתים וכייל לית לן רשותא למשקל מניה עד דמשכחינא מידי דהפקרא עכ"ל הגמרא' וז"ש יברכך בממון וא"ת אם יהיה. לי ממון הרבה לא אוכל למנות ולצרור וכו' ויבואו המזיקים ויקחו ממנו לז"א וישמרך מן המזיקים שלא יניח אותם ליקח ממך:
או יאמר יברכך בממון וא"ת אם יהיה ממון הרבה יהיה לאדם גבהות לב ולא יעסוק בתורה ובמצות ובמעשים טובים כפי הראוי, כמ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ובקרך וצאנך ירביון וכו' ורם לבבך ושכחת את ה' וכו' לז"א וישמרך מן המזיקין מן יצה"ר ונוגדא דיליה המחטיאים את האדם:
או יאמר יברכך בממון רומז אל התורה שאין לך ממון חשוב יותר ממנה כמש"ה לא יערכנה זהב וזכוכית וכו' וא"ת אם יבורך בתורה צריך לישב תמיד ולעסוק בתורה, ואמרו ז"ל אל תרבה בישיבה שהישיבה קשה לתחתוניות ועוד אמרו למה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם לז"א וישמרך מן המזיקין שלא יהיה בך שום היזק:
או יאמר ממון ע"ה גימטריא קל"ז כמניין קבלה וז"ש יברכך בממון ר"ל שתעסוק בחכמת הקבלה, וא"ת היאך אוכל לעשות הדבר הזה כי יתעוררו הקלי' נגדו לפתותו ולהחטיאו כמ"ש הרב ז"ל בהקדמתו לעץ חיים לז"א וישמרך מן המזיקים שלא יוכלו לך ע"י שיסייע אותך לעשות ענוה וחסידות כמ"ש הרב שם:
יאר ה' פניו אליך, זה מאור תורה שיאיר עיניך ולבך בתורה כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור ויחנך לגאול אותך כמש"ה ה' חננו לך קוינו, כך איתא במד"ר ונראה דסמיכות הענין לרמוז על פי מ"ש רז"ל כי ע"י עסק התורה ישראל נגאלין וז"ש יאר ה' פניו אליך ר"ל לכשיאיר ה' פניו אליך בתורה שיתן לך לב לעסוק בתורה, אז באותה שעה ויחנך שיקויים הפסוק ה' חננו לך קוינו ויגאל אותנו גאולת עולם בב"א:
ישא ה' פניו אליך וכו' נלע"ד בס"ד דפסוק זה נותן רמז לסימן הגאולה שקודם שישיב שכינתו לתוכנו ויגאל אותנו ישים לנו שלום כמש"ה מה נוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום וכו' וז"ש ישא ה' פניו אליך ר"ל כישא ה' פניו אליך שיגאל אותך וישכון בתוכך, קודם הכל וישים לך שלום שיבשר אותך בשלום ע"י אליאו הנביא זכור לטוב בב"א: