אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת שבת › דף מד:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת שבת · דף מד:

דף מא:

תוס' ד"ה יש עליה. עיין במהרש"א על דברי התוס' ד"ה כגון שהניחה לדעת ישראל כדי להסירה כו'. דהניח קושיתו בוי"ל. ועיין בפנ"י שבאמת דברי התוס' הזה. חולק על סברת התוס' דלעיל (דף מ"ג ע"ב) ד"ה דכ"ע טילטול מן הצד כו'. ולשיטתם דהכא אף אם הי' דעתו ליקח בשבת לא חשיב כשכח. וכבר יש בזה מחלוקת הפוסקים הביאו הטור או"ח והש"ע סי' ש"ט סעי' ד'. ועוד הביא ראי' לדברי' דע"כ אין לומר דהתוס' בעצמם תפסו סברא הנ"ל להלכה פסוקה. מדברי התוס' (דף מ"ג ע"א) גבי אפרוחים דכיון שכפאו הסל בה"ש והקצה אותו שעה אחת לצורך אפרוחים. אע"ג שבידו להפריחם לאלתר. אפ"ה איתקצאי לכולא יומא. הרי חזינן אף דלא הקצה אותו רק לשעה אחת ולא לכל השבת. אעפ"כ לא חשיב כשכח. עיי"ש בפנ"י דנראה כמתמיה על המהרש"א דלדברי המהרש"א דברי התוס' בד"ה דכ"ע טילטול מן הצד. ותוס' (דף מ"ג ע"א) ד"ה בעודן עליו כל בין השמשות. נראין כסותרים זא"ז. אלא ע"כ דשני דעות הוא. ופעם תפסו התוס' דעה זו ופעם דעה השניה עיי"ש. ולענ"ד נראה לא די שאין לתמוה על המהרש"א אדרבה יש לתמוה על הפנ"י. כי לפי דבריו מי לא אשתמיט חד מכל הפוסקים שיעתיק שיטת התוס' כדיעה הראשונה שבש"ע. אשר אם דעתו ליקח. בשבת לא חשיב כשוכח. ואדרבה הב"ח והבאר הגולה ציינו על הי"א שבש"ע שהוא שיטת התוס'. אלמא דהפוסקים סוברים דהתוס' תפסו חד שיטה. דאם דעתו ליקח בשבת חשיב כשוכח כהמהרש"א וסתירת הפנ"י מהתוס' (דף מ"ג) ד"ה בעודן עליו לא קשה כלל להמעיין. דאין כוונת התוס' התם דלא הקצה הסל רק לשעה חדא ואח"כ יפריחן בשבת ויקח הסל כהבנת הפנ"י. מעולם לא כוונו לזה דא"כ בודאי לא אמרינן מיגו דאתקצאי כו'. דחשיב כשכח כשיטת התוס' בד"ה דכ"ע טילטול מן הצד. אמנם כוונתם דלא הוי גמרו בידי אדם אלא באופן שלא יבטל רצונו מליקח הדבר אף רגע אחד בלא שום דיחוי כי כן משמע הלשון בגמ' גמרו בידי אדם. היינו בכל עת שירצה. ובכגון זה השכל נוטה שנדחה הסברא מיגו דאיתקצאי כו'. כיון דלא הקצה אף לרגע חדא ודאית איך נוכל לומר מיגו דאיתקצאי. אמנם בכאן בסל לאפרוחין בודאי ע"כ יש שעה חדא שהקצה אותו לאפרוחין. דאל"כ למה כפה הסל לפניהן, א"כ תיכף חל סברת מיגו דאיתקצאי אף דלאחר כן יכול להיות שיסלק הסל אבל עכ"פ הי' שעה חדא שהקצה אותו ודאית. ומעולם לא נחתו התוס' לזה אם אחר שירדו האפרוחין מן הסל יקח הסל או לא. כי זה לא שייך לתירוצם. אך רצונם הי' לפרש דהי' כאן שעה חדא ודאית שהקצה אותו ואחר כן אין ידוע אם יסלק אותו או לא כנ"ל נכון בכוונת התוס' דהכא. ולפי"ז התוס' דכאן והתוס' ד"ה דכ"ע טילטול כו' והתוס' (בדף נ"א ע"א) ד"ה או שטמן. כולם אזלו בשיטה אחת. דאם הניח על דעת ליקח הדבר בשבת חשיב כשכח כהי"א שבש"ע:

אך נשאר לן התוס' דכאן שהקשה המהרש"א והניח בוי"ל ונ"ל כוונתו בזה לתרץ כפי מה שכתבתי לעיל בפי' התוס' ד"ה בעודן עליו. דהכא איירי שהניח עכו"ם לדעת ישראל כדי להסירם אחר שעה אם ירצה ותיבת "אם ירצה" חסר כאן בדברי' וקיצרו בדבריהם וע"כ צ"ל כן. דאל"כ יותר מקושית מהרש"א קשה. דאם כוונתם שהניח לדעת ישראל כדי להסירם אחר שעה בודאי. א"כ חשיב כשכח והדרא קושית התוס' לדוכתא דבשכח תנן מנער הכר והן נופלות. ואם כוונתם שהניח על דעת שיהא מונח שעה חדא ודאית. לא מיקרי גמרו בידי אדם ואמרינן מיגו דאיתקצאי כמשכ"ל. אלא ע"כ כוונתם באמרם כדי להסירם לאחר שעה פי' כל שעה ושעה אם ירצה ולא חל עליו שם מוקצה. ולהכי הוי גמרו בידי אדם. א"כ לפי"ז מעולם לא כיוונו התוס' שיהי' בדעתו להסיר אחר שעה בודאי כנ"ל כוונתו נכון בע"ה. ובהי' עליו בהש"מ מוכרחין אנו לחילוקו של המהרש"א ז"ל. ולהכי דקדקו התוס' בלשונם כגון שהניח עכו"ם לדעת ישראל. משמע מזה לא שצוה אותו הישראל לעשות כן. אך העכו"ם בעצמו עשה כן לדעת ישראל. כמו שהבין מגן אברהם בדבריהם בסי' ש"ט ס"ק ח' עיי"ש במחצית השקל. משום דהתוס' אזלו לשיטתם. דאמירה לעכו"ם אף באיסור דרבנן שהוא שבות דשבות אסור אף במקום מצוה הביאום הטור והשו"ע בסי' ש"ז סעי' ה'. א"כ כיון דבאיסור אומר הוא לא הוי גמרו בידי אדם. כמש"כ המהרש"א הכא על דברי התוס' דכאן:

ואגב אציג מה שראיתי דבר תמוה בספר מחצית השקל בסי' ש"ח ס"ק מ"ט. דהקשה על התוס' על תירוץ הראשון שתירצו כגון שהניח עכו"ם כו'. אמאי לא תירצו שהניח בעצמו במזיד עיי"ש תירוצו דדוחק לאוקמי ברשיעי. ואחמכ"ת לא ירד לסוף דברי התוס' אשר מפאת קושי' השניה צריכין לאוקמי בגוונא שיהי' גמרו בידי אדם. ולדבריו שהניח בעצמו במזיד לא הוי גמרו בידי אדם כמש"כ המהרש"א כאן:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה