יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף כד.
תוס' ד"ה איבעיא להו כו' תימא כו'. הנה כדי להסיר תמיהת התוס' אברר מקודם דברי הרמב"ם ז"ל דכתב בהלכות חנוכה פ"ד ה"א דמהדרין מן המהדרין עושים גם מה שמהדרין עושים. היינו נר לכאו"א ומוסיפין והולכין בכל לילה. דלא כהתוס' לעיל (דף כ"א ע"ב). עוד בפ' הנ"ל הלכה ה' כתב וז"ל אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין כו'. וכתב ע"ז המ"מ וז"ל ומה שכתב רבינו ז"ל לא מאחרין ולא מקדימין. יצא לו ממה שאמרו שם שבת (דף כ"ג ע"ב) תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר והוא מדרשה בנר חנוכה עכ"ל. ולכאורה דברי המ"מ תמוהים הם. כי איך מצינן למימר דהא דתני ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר מיירי לענין נר חניכה. הא זה קאי על מעשה דדביתהו דרב יוסף. והמעשה הי' בשבת כדפירש רש"י ז"ל. וכדמשמע ממה שהשיב לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' וזה קאי על שבת. אולם לפענ"ד נראה ליישב הכל דהנה רבו הפירושים בהא דגמ' הביא רב הונא הוה רגיל דהוה חליף אפיתחא כו' אמר תרי גברי כו' ורב חסדא אמר חד גברא רבה. מנא ידעי דכאן תרי גברי וכאן חד. עיין בתוס' ובחדושי אגדות ע"ז. אך לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל ניחא בפשיטות. דרב הונא חזא שרגי טובא בחנוכה כמהדרין מן המהדרין נר לכאו"א גם בכל לילה מוסיפין לכאו"א. להכי אמר תרי גברי כו'. כי זה מצוה מן המובחר. וברב חסדא הגירסא שרגי. בלא תיבת טובא. כגירסת הרי"ף בעין יעקב עיי"ש. מורה דלא עשו רק כמהדרין לחוד היינו נר לכאו"א. בכל לילה בשוה. להכי אמר חד גברא כו'. א"כ לפי זה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שפיר איירי מעשה זו לענין חנוכה. גם מעשה דדביתהו דר"י יש לפרש ג"כ לענין חנוכה. ובזה יהי' מתורץ מה שהקשיתי לעיל על המ"מ. דהנה רב יוסף סגי נהור הוה כידוע. ופסקינן בש"ע הלכות חנוכה במג"א סי' תרע"ה סעי' ד' עיי"ש. דסומא אם יש לו אשה יותר טוב שאשתו מברכת על נר חנוכה. א"כ י"ל דזה הי' בשבת גם בחנוכה. ולא הי' לה רק נר אחד ומן הדין מי שאין לו רק נר אחד ידליק בשל שבת כדאמר הגמ' מקודם. נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף. אולם דביתהו דר"י רצה לצאת בתרווייהו. היינו מקודם להדליק לשם חנוכה בזמנו עם שקיעת החמה. ואחר כן לכבות הנר ולהדליק פעם שני לשם שבת. אע"ג דלפי זה לא היתה דולקת נר חנוכה כשיעור. מ"מ יותר טוב לעשות כן מלבטל לגמרי מצות נר חנוכה. כי בדיעבד אם כבה נר חנוכה מעצמה הא אין זקוק לה. א"כ במקום דחק גם לכתחילה רשאי לכבות. וזה דאמר הות מאחרת ומדלקת. פי' מאחרת של שבת כדי להדליק מקודם לשם חנוכה. וזה אין להקשות אמאי לא רצתה להדליק לשם שבת קודם ואחר כן לשם חנוכה. כי אם היתה מדלקת לשם שבת קודם. לא היתה יכולה אחר כן לכבות ולהדליק כי כבר קבלה עליה שבת. כדאיתא בש"ע סי' תרע"ט ע"כ לא היתה יכולה לשנות. ע"ז אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו'. ע"כ אין את רשאי לאחר של שבת. וכשאמר לה רב יוסף כן סברה לאקדומי פי' רצתה לעשות תחבולה אחרת להדליק לשם חנוכה קודם זמנה ואחר כך לכבות ולהדליק פעם שני בשם שבת בזמנה. וכל זה רצתה כדי לצאת בשל שניהם. ע"ז אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. והוא ברייתא דלעיל (דף כ"א ע"ב) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה כו'. אם כן גם תחבולה השניה נפלה ושניהם צריכים להיות בזמנה. וזה יותר ניחא ממה שכתב רש"י ז"ל ד"ה תנינא. שונה אני כי זה לכאורה דוחק. אבל לפמ"ש הוא הברייתא דלעיל. היוצא מכל זה דגם מעשה זו איירי שפיר מענין חנוכה. וממילא מתורץ המ"מ הנ"ל:
ועדיין נשאר קושית התוס' שהבאתי לעיל. על הא דהביא הגמרא כאן באמצע פלוגתת רבה ורב חסדא בשמן שריפה. כי באמת לכאורה אינה מיירי כלל מענין חנוכה. אולם לפענד"נ כי נפקותא גדולה יש מזה לענין חנוכה. דאי אמרינן כרבה בהא דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת הטעם הוא משום שמא יטה. א"כ לפי"ז כהן שאין לו שמן אחר רק ש"ש אסור להדליק מזה נר חנוכה בשבת. אע"ג דאמרינן (בדף כ"א ע"ב) כל השמנים הפסולים להדליק כשרים בחנוכה אף בשבת. מ"מ כאן אסור להדליק דהא כל הטעם התם אינו רק משום דאסור להשתמש בנ"ח. א"כ לא חיישינן שמא יטה. זה לא שייך רק בכל השמנים אבל בש"ש דהא דחיישינן שמא יטה לאו משום דהשמן אין נמשך אחר הפתילה רק משום דהמצוה עליו לבערו. א"כ גם בנר חנוכה אף דאסור להשתמש נגדה. מ"מ חיישינן שמא יטה משום דמצוה עליו כו'. אולם לרב חסדא דלא חייש לשמא יטה. בש"ש כשר להדליק בנר חנוכה בשבת. א"כ לפי כל מה שכתבתי איירי כל הגמ' מענין נר חנוכה. ובזה מסולק קושית התוס' ז"ל: