יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף כב:
בתוס' ד"ה מאי הוי עלה כו'. עיין במהרש"א הניח קושיתו בוי"ל. כוונתו דלשמואל פשיטא לי' דהדלקה עושה מצוה והכי קמיבעיא לי'. אי כ"ע סבירא להו דהדלקה עושה מצוה ופלוגתתם דרב חייש לביזוי מצוה ושמואל לא חייש. או דכ"ע חיישי לביזוי מצוה ופלוגתתם דרב סובר הנחה עושה מצוה ושמואל סובר הדלקה עו"מ. ולא יקשה לך איך פשיט מרבא כקושית המהרש"א מקודם. כיון דהא דשקיל וטרי הגמרא ופשיט דהדלקה עו"מ. לא קאי אהא דאמר הגמרא כאן מאי הוי עלה. רק אאיבעיא אחרת כגירסת רש"י דאיבעיא להו כלומר כו'. ונ"מ לדין אי הדליקה חרש שוטה וקטן. ע"ז שפיר יכול לפשוט גם מרבא אף אי אמרינן דרבא סובר כשמואל. מ"מ סוף סוף נפשוט דהדלקה עו"מ כיון דהלכה כשמואל. אמנם אנן השתא לא קמיבעיא לן רק לרב איך סובר. וממילא נשמע מזה לשמואל בדין מדליקין אפילו בקינסין. ע"כ שפיר קאמר רב הונא ברי' דרב יהושע. כיון דחזינן דכבר איבעיא לן לכ"ע איך הדין אי הדלקה עו"מ או הנחה עו"מ. ומסקנת הפשיטות התם דהדלקה עושה מצוה מריב"ל. או מדקא מברכינן להדליק נר של חנוכה ובודאי לא פליג רב ע"ז. א"כ כיון דברור לן דגם רב סובר דהדלקה עו"מ. ע"כ סובר שמואל דמדליקין אפילו בקינסא כנ"ל ברור: