יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף סג:
רש"י ד"ה אלא ע"ח שלא ימחה אבא כו' עד וע"כ הכי קתני ע"מ שישתוק כו' נ"ל הא דפירש רש"י הרישא במשמעותא דשתיקה לאו לאפוקי ממשמעותא דהן דהא הרישא יש לאוקמא בין בהן בין בשתיקה ואדרבא מדקאמר הגמ' רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא משמע להדיא דהגמ' מוקים הרישא במשמעותא דהן דאם במשמעותא דשתיקה הא גם המציעתא יכול להיות בגוונא חדא עם הרישא וכמו שבאמת הקשה כן המהרש"א, [עיין מש"כ בסוף דבריו על תוס' ד"ה אלא ע"מ] וקושייתו הוא רק לפום פרש"י דלולא פרש"י בודאי ניחא יותר לפרש בהא דקאמר הגמ' רישא בחד טעמא הכוונה היינו דמשמעות הרישא ע"מ שירצה אבא הוא ע"מ שיאמר הן:
אמנם נ"ל ברור דמשו"ה פרש"י כן משום דמשמע ליה ממאי דאמר ר"ל דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ואליבא דחד תנא והוא משום דפליגי בה תנאי ר"ש ורבנן בכתובות (דף ע"ג ע"ב) דלרבנן ע"מ שירצה אבא המשמעות ע"מ שישתוק ולר"ש המשמעות ע"מ שיאמר הן עיי"ש, ומלשון ואליבא דחד תנא משמע דאליבא דכ"ע א"ש בין לרבנן בין לר"ש ולא כר"ש לחוד דוקא, לזאת פרש"י דגם בע"מ שישתוק והוא כרבנן א"ש ג"כ, ואי דקשה אמאי לא קאמר מציעתא ורישא בחד טעמא כבר תירץ המהרש"א משום דרוצה לאוקמי מת האב ומת הבן בחד גוונא עכ"ל, ונ"ל בכוונתו משום דמת האב ע"כ קודם השמיעה כמוש"כ התוס' בד"ה אלא ע"מ כו' ומת הבן ע"כ לאחר השמיעה כמוש"כ התו"י, כנ"ל ברור בשיטת רש"י ותוס' בסוגיא זו, אמנם להרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בכאן ובמקום אחר הארכתי לתרץ פסקיו מה שסותרין אהדדי כמו שהקשו עליו המפרשים ואכמ"ל: