יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף יד:
בגמרא דכ"ע יליף שכיר שכיר והכא בהאי קרא קמיפלגי וכו', עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל, ונ"ל דהתירוץ ע"ז פשוט לפי מש"כ התוס' לעיל (ד' ג') בסוף ד"ה ואשה בפחות מש"פ וכו' וי"ל דרבוי קנינים גמרינן מהקישא ולא מיעוט קנינים וכו' ומראייתם שהביאו מחולין שם משמע דלאו דוקא בהקישא אמרינן כן אך גם בגז"ש אמרינן כן ופשוט הוא:
תוס' ד"ה הואיל וכו' לכך נראה לר"ת דה"פ הואיל וכל וכו', ועיין במהרש"א דכתב הא דכתבו התוס' לאפוקי שאינו קונה בשטר אין כוונתם דממעטינן זאת מכסף מקנתו דהא לא אמרינן כן לעיל אלא לאפוקי תבואה וכלים יעו"ש כל דבריו, ומה שהכריחו לפרש כן פשוט הוא דאל"כ למ"ל להתוס' לאסוקי דישראל גופי' לא קני ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה וכו', אך יש להבין למה באמת לא ממעטינן מכסף מקנתו רק תבואה וכלים ויש לומר דהמיעוט לאו מיותר הוא דהא איצטריך לגופי' לקנין כסף וכבר כתב רש"י לקמן (דף ט"ז ע"א) דכל קרא דמיבעי לגופי' לא אתי לדיוקי' יעו"ש בד"ה שאינה יוצאה וכו' אך המיעוט תבואה וכלים היינו חליפין איתמעט ממשמעותא דכסף אף דחליפין הוה כעין כסף מ"מ איתמעט משום דכסף הוא דוקא שוה פרוטה וחליפין איתנהו בפחות מש"פ כמו שהסבירו לן תוס' לעיל (דף ג' ע"א) בד"ה ואשה בפחות מש"פ וכו' יעו"ש כן הוא ברור:
ובהסבר הנ"ל יונח לי קושית הג' רע"א בתוספותיו על משניות מ"ב אות י"א הקשה שם על תוס' ד"ה מוכר עצמו וא"ת אמאי איצטריך והפדה וכו' מאי קושיא היא דאי לאו והפדה לא ידעינן המיעוט דתבואה וכלים דכסף איצטריך לגופי' והניח בקושיא יעו"ש, אמנם לדברינו הנ"ל אין מקום לקושיא זו דהא לא מיתורא דקרא ממעטינן חליפין רק ממשמעותא כמו שמוכרח מדבריהם דלעיל ד"ה הואיל וכמו שפירש המהרש"א, וראיתי בפנ"י דכתב על המהרש"א שאין דבריו מוכרחים בפירוש התוס' משים דודאי לפי האמת מצינן למימר דמכסף מקנתו ממעטינן הכל יעו"ש בכל דבריו, ולפי דברינו הנ"ל גם לפי המסקנא דברי המהרש"א מוכרחים דהא דבריהם בדיבור השני לפי המסקנא אמרו כן ומשם מוכח ע"כ לומר בדבריהם דרק חליפין איתמעט ממשמעותא דקרא דאל"כ יקשה קושית הגרע"א הנ"ל כנ"ל:
בא"ד ועוד נראה לר"ת דאפילו בקרקעות וכו', נ"ל דרצו לומר בזה דא"ל דלפי' רש"י ניחא טפי הלשון בגמ' וכל קנינו דלפי' ר"ת דלא איירי רק מקנין עבד אין שייך לומר ע"ז וכל, לכן מסקי דגם לר"ת ניחא זאת משום דאפילו בקרקעות עכו"ם אינו קונה בשטר:
בא"ד וא"ת לאו ק"ו הוא וכו', נ"ל דקושיא זו רק לר"ת אבל לפי' רש"י לא קשה כלל דיש ליפרוך הק"ו מה לעכו"ם דקונה במשיכה, ועיין במהרש"א מה שהקשה על קושייתם ותירץ יעו"ש וכוונת תירוצו דקושית התוס' הוא רק להקס"ד וזאת ע"כ צ"ל דהמקשן לא ידע רק דישראל קונה בשטר ועכו"ם אינו קונה בשטר אבל זאת לא ידע דהא דישראל קונה בשטר משום ההיקשא דאחרת דאל"כ מה הקשה המקשן עבד עברי נקנה בכסף מנלן הא מהאי היקשא איכא למילף נמי כסף אלא ע"כ לא ידע מההיקש אך זאת נמי ע"כ דידע דעכו"ם אינו קונה בשטר לפי' ר"ת כמובן: