יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף יג.
בגמרא אילימא רצתה דאמרה אין וכו', עיין במהרש"א שהביא קושית הת"י ותירצה, ועיין בהג' הרש"ש שכתב על תירוץ המהרש"א שנעלם ממנו הסוגיא דלקמן (דף ס"ג ע"ב), ונ"ל דלפי הבנתו בדברי המהרש"א עדיפא הוה לי' להקשות מכתובות (דף ע"ג ע"ב) דמפורש דלרבנן ע"מ שירצה היינו שישתוק יעו"ש, אמנם לא דק בדברי מהרש"א דכוונתו פשוט דלשון הגמרא לא משמע דרצתה היינו דאישתיקה, אמנם בסוגיא דלקמן וכן בכתובות קאי על אדם שאמר ע"מ שירצה יכול להיות דכוונתו הי' שישתוק ופליגי בה רבנן ור"ש וברור הוא:
בתוס' ד"ה האשה וכו' הנה קושייתם מפסחים כבר ביאר המהרש"א דכוונתם להקשות מהמקשן וגם מהתרצן יעו"ש, אמנם גם תירוצם צריך ביאור מאי נ"מ בין שני התירוצים, ונ"ל דלתירוצם הראשון גם לדעת המקשן הפירוש בברייתא דאמר זה בנה אב שכל החטאות וכו' רק לכתחלה עכ"ז פריך שפיר משום דמיירי התם במצורע דכתיב ביה הוא ע"כ אף דבעלמא ילפינן מאשר לחטאת ראשונה דרק לכתחלה מ"מ במצורע הדין נותן דאפילו דיעבד לא קריבה, והא דמתרץ שם הגמ' שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה וכו' הכוונה דגם במצורע לא נשתנה הדין משום הוי' דכתיב בי' דהקרא דוהעלה מפיק מהוי' דכתיב בי' ומעתה שוה מצורע לדעלמא, ולתירוצם השני פי' אחר בגמ' שם מהבנין אב לחוד דאמר הברייתא ודאי משמע אפילו בדיעבד לא קריבה כדעת המקשן דפריך מהברייתא אך התרצן חידש לן כיון דרחמנא אמר והעלה וכו' אמרינן מעתה דמאחר דגלי לן במצורע דבדיעבד קריבה הוא הדין בעלמא כן, ר"ל מזה ידעינן דהא דאמר התנא בברייתא זה בנה אב וכו' רק לכתחלה אמר כנ"ל בכוונתם.
(ע"ב) תוס' ד"ה לכ"ע בעשה אומר ר"י וכו', נ"ל דמשו"ה לא ניחא לי' לר"י בפרש"י משום דלפי' רש"י דאיסור העשה אתיליד אחר מיתת הבעל א"כ מאי פריך הגמ' האי עשה מאי עבידתי' אי דאהניא וכו' עד דהתרצן הביא ראי' מפסולי המוקדשים מאי פירכא היא הא מיתה מתרת כל האיסורים שהי' עד המיתה רק אח"כ נתהווה איסור עשה מחדש, אמנם לפי' ר"י דאיסור עשה הי' עוד בחיי' שוה עם האיסור כרת שפיר קמתמה המקשן איך יכול להיות אם המיתה מתרת לי' תתיר כל האיסורים שהי' קודם המיתה, ע"ז מביא התרצן ראי' דמצינו כה"ג בפסולי המוקדשים שהי' קודם הפדיון איסור מעילה ואיסור גיזה ועבודה והפדיון אינו מתיר רק איסור מעילה כנ"ל נכון: