יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף יב:
בתוס' ד"ה הא איכא וכו' ה"ג ר"ת ולא גריס באידית וכו', כוונתם דאי גרסינן באידית והוא שם מקום כפי' רש"י א"כ איך מביא רב חסדא ראי' לדבריו ואמר לאו היינו דר' חנינא וכו', הא לא דמי כלל דהא ר"ח לא אמר רק דלא חיישינן אם יש עדים ברוח צפונית אבל לעדים הנמצאים במקום ידוע כמו אידית גם ר' חנינא מודה דחיישינן ולגירסת ר"ת אורית דהוא ג"כ רוח ניחא כמובן, והנה אם רק משום זה הי' ניחא גם אם נאמר דאורית הוא רוח מזרחית כפי' רש"י בלא יחפור אמנם אף אם ראיית רב חסדא מרבי חנינא אתי שפיר אכתי לא יהי' דמי ממש לדרבי חנינא דברוח מזרחית אינו לא בבל ולא ארץ ישראל, אך אם נפרש גם בלא יחפור לא כפי' רש"י ואורית הוא רוח מערבית עולה הדמיון ממש כמובן, וזהו שמסקי התוס' והשתא אתי' שפיר וכו' ר"ל אם גם בלא יחפור נפרש לא כפי' רש"י עולה יפה גם הדמיון דכמו דר"ח דהוא מבני א"י לא חייש לעדים שבבבל כן רב חסדא דהוא מבבל לא חייש לעדים שבא"י, ומה שמסקי התוס' בדיבור השני בסוף דבריהם באורית או במדינת הים הוא לפי שיטתם דהכא אבל לפי' רש"י דאידית שם מקום לא שייך לומר או במדינת הים ופשוט הוא:
בתוס' ד"ה בשעת מתן מעות וכו', עיין במהרש"א ולכאורה נראה להמעיין בדבריו שהוציא דברי התוס' מהפשטות וראיתי אשר כבר כתב בעל הגהות הרש"ש שדברי המהרש"א תמוהין יעו"ש, אמנם לאחר העיון היטב נ"ל דדברי המהרש"א נכונים דבאמת דחוק הוא לפרש כוונת התוס' כפשוטן וכמו שהבין הרש"ש כי בעלי התוס' לא הורגלו להאריך בלשונם ואם נאמר דבריהם כפשוטן הי' סגי להו לומר בשעת מתן מעות מקודשת ה"ג כדאמר לקמן וכו' ותו לא מידי, אבל מאריכת לשונם באמרם ה"ג ולא גרסינן וכו' משמע דבאו לומר דאי אפשר לגרוס בין רצתה בין לא רצתה, דקשה להו אשר לכאורה הי' לי' להתנא לומר כאן בין רצתה וכו' דהא כיון דבסיפא לאחר מתן מעות מחלק בין רצתה ללא רצתה שייך לומר ברישא דבשעת מתן מעות לעולם מקודשת בין רצתה ובין לא רצתה, ע"ז באו לתרץ דא"א לגרוס כן רצו לומר להתנא לשנות כן משום דפשטות לשון לא רצתה מוכח דאמרה לא רק היכא דא"א לפרש כן מפרשינן דהכי קאמר התנא לא אמרה רוצה אני, ע"כ לא יכול התנא לומר בין לא רצתה דיהי' הכוונה נגד פשטות הלשון ויותר ניחא לומר מקודשת סתם וזהו שמסקי כדאמר לקמן וכו' ר"ל בזה דהא לקמן דפריך הגמ' וניתני מקודשת סתם כי התם והנה מאי דנקיט המקשן בלשון הפירכא כי התם בוודאי פירכתו אינו תלוי בזה אך כוונת המקשן שם לפום סברא דהשתא דלא אמרינן אין שקלי ודידי שקלי גם בהלואה ודמי ממש לפקדון דלעיל כמש"כ שם המהרש"א יעו"ש דהא באמת יש לו לפרוך וניתני בין רצתה בין לא רצתה ומאי דלא פריך כן הוא ע"כ משום כדי דלא יהי' הכוונה סותר הלשון כמו שכתבתי ולפי"ז עולה ראייתם יפה מפירכת הגמ' לקמן דלא שייך לגרוס כן:
ולפי הנ"ל שיעור דברי המהרש"א כן הוא דמש"ה לא שייך לגרוס בין לא רצתה משום דבאמת פשטות הלשון מוכח דאמרה לא אך בע"כ תפרש היינו דאישתיקה וא"כ יהי' קשיא ליתני מקודשת סתם דלשון זה שייך טפי כדפריך לקמן כן ולא פריך ליתני בין רצתה ובין לא רצתה, והנה המהרש"א מבאר בקיצור דבריו כוונת התוס' וסמך עצמו על מש"כ שם בגמ' דהא דנקט המקשן שם בלשונו כי התם לאו משום דהפירכא תליא בזה דהא גם בל"ז הפירכא אמאי איצטריך לאשמעינן בדבר שאף הקטנים יודעים בו כמו שפי' רש"י שם, אך עיקר כוונת הפירכא על לשון התנא ע"כ לא יכול לפרוך ליתני בין רצתה ובין לא רצתה דאכתי הלשון אינו מתוקן ויקשה עוד ליתני מקודשת סתם וכמו כן הכא בפקדון אי אפשר לגרוס בין לא רצתה כנ"ל ברור בכוונת המהרש"א ולו הבין כן הרש"ש את דבריו לא הי' מתמה עליו, כי דבריו נכונים ואמיתים: