יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף ו.
בתוס' ד"ה אפילו וכו', עיין במהרש"א בביאור דברי התוס' וצריך פירוש לפירושו כי ראיתי מגדולי המפרשים שהבינו בדעת המהרש"א דהתוס' מחולקים עם רש"י בגרסת הגמ' ולתוס' גרסינן אפילו לא שמיע לי' הא דרב יהודה אמר שמואל ומתוך זה הרבו בקושיות ולענ"ד מעולם לא עלה על דעת מהרש"א לומר כן, אמנם ר"ל כיון דיש לטעות מסתימת לשון רש"י דהגמ' אמר דיש חשש איסור ערוה אם הדיין מסופק בפלוגתת ר' יוסי ורבי יהודה וכדמשמע ג"כ לכאורה מלשון הגמ' אפילו לא שמיע לי' הא דרב הונא, ע"כ דקדקו התוס' באמרם הא דרב יהודה רצונם בזה דהכוונה בגמ' אפילו לא שמיע לי' הא דרב הונא דהלכה כר' יוסי וכפי שאמר רב יהודה אמר שמואל דהפירוש בדברי ר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין, דאל"כ יקשה גם אם לא ידע כמאן הלכה יחמיר ואין חשש איסור ערוה וגם בדברי רש"י יש לכוון כן, וע"ז הביא המהרש"א ראי' מהרא"ש דגירסתו הי' דרב הונא גופי' מסיק באמרו דהלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין יעו"ש ברא"ש, והנה אף שבגמרא שלפנינו אינו כן הגירסא מ"מ עכ"פ יש לפרש כן גם לפי הגירסא שלפנינו:
עוד נ"ל מהמשך דברי המהרש"א דרצונו לכוון בדברי התוס' דמש"ה הקדימו לפרש דאזהרת שמואל קאי על האנשים שמעמידים הדיין ולא על הדיין עצמו הוכרחו לזה משום פירושם דקאי אמילתא דרב יהודה, דאם נפרש בפשיטות כדמשמע לכאורה מפי' רש"י דקאי על דברי רב הונא לבד שפיר יש לפרש דאזהרת שמואל לא יהא לו עסק עמהן קאי על הדיין עצמו דשייך ליזהר בעצמו כיון דידע פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה אלא שאינו יודע הלכה כדברי מי וברור הוא בכוונת המהרש"א וסרה ממנו כל הקושיות שהקשו עליו:
ולפי הנ"ל יובן מה שמסקו בסוף דבריהם וכן משמע מתוך פי' הקונטרס אשר לכאורה תמוה הוא דאם כוונתם על מה שכתבו דלא שכיח כולי האי הלא מפורש כן ברש"י ולא רק משמעות הוא, אך לפי הסבר הנ"ל כוונתם דגם מפירוש רש"י משמע דקאי אמלתא דרב יהודה, ודבריהם בכאן נמשכו לדברי התוס' הקודמים ד"ה לא יהי' וכו' דהקשו שם על פי' הר"ר עזריאל תינח בקידושין וכו' והנה לכאורה גם לפי' רש"י יקשה כן דאף אם הדיין יסבור דהלכה כר' יהודה מאי איכפת לן מאי חשש איסור ערוה יש בגירושין אלא ע"כ דלרש"י ניחא דיש לחוש אולי לא ידע הדיין מלתא דרב יהודה, א"כ שפיר מוכח מתוך פי' הקונטרס דהא דאמר הגמ' אפילו לא שמיע לי' הא דרב הונא הכוונה וכפי שאמר רב יהודה והוא שעסוקין באותו ענין כפי' התוס' כנ"ל:
(ע"ב) בד"ה ואם לאו וכו' עד סוף דבריהם, יש להטעים דבריהם דכאן בסברת התוס' הקודם ד"ה לא החזירו וכו' דתירצו שם דלהכי לא בעינן באתרוג תנאי כפול כיון שדעתו הי' שיברך חבירו על אתרוג שלו ר"ל כיון דידעינן דדעתו כמו התנאי מצטרפינן דעתו להתנאי וחשיב כמו תנאי כפול כן הוא ברור סברתם שם, א"כ הכא באתרוג של ר"ג דידעינן דלא הי' דעתו להחזירו מיד קודם שיצא ר"ע לא איכפת לן מה שר"י לא קיים התנאי אף שהתנאי הי' סתם כיון דלא הי' תנאי כפול ובטל התנאי כנ"ל: