יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף ה.
בתוס' ד"ה שכן ישנן בע"כ וכו' עיין במהרש"א בד"ה ודע וכו' עד ולפ"ה יש ליישב קצת וכו', כוונתו פשוט דסתמא דגמ' סבירי לה אף דאית לן כללא דאחדא מתרתי פרכינן כל דהו, עכ"ז לקמן כדבעי למילף חופה מכסף ושטר וביאה לא שייך למיפרך דבאישות לא אשכחן, דזה גם פירכא כל דהו לא מקרי כיון דעכ"פ מצינן בקידושי קטנה בע"כ אף דבעלמא לא אשכחן, ור"ה פליג וסבר כיון דבעלמא לא אשכחן באישות בפירכא כל דהו כזה ג"כ פרכינן הלימוד חדא מתרתי, אמנם כאן דבעי למילף כסף גופי' משטר וביאה ניחא גם לסתמא דגמ' למיפרך. דהא גם קידושי קטנה אכתי לא ידעינן ולא צריכא לן בכאן לומר בעלמא ובפירכא כל דהו כזה שפיר יש לפרוך אף לסתמא דגמ' כנ"ל:
(ע"ב) תוס' ד"ה הכא במאי וכו' עד סוף דבריהם, הפ"י וכן כל המפרשים תמהו שדבריהם דהכא סותרים דבריהם לעיל בד"ה הא לאו הכי וכו', דלפי מה שמסקו הכא בתירוצם דבהרי את מקודשת ולא אמר לי אף ידים שאין מוכיחות לא משמע לפי"ז אין מקום לקושיתם דלעיל בד"ה הא לאו וכו' כמובן, ולענ"ד נ"ל דדבריהם ניחא בפשיטות דהנה יש להבין מש"כ בתחילת דיבורם משמע דמסיק הכא לשמואל וכו', ולכאורה קשה מאי אמרו משמע הלא מפורש הוא כן הכא לפי מאי דמתרץ הגמרא הכא במאי עסקינן דאמר לי, אך ראיתי בספר אליהו רבה שעמד בזה ותירץ משום דבאמת יש לומר כקושית התוס' דמקודם דבנזיר באמר אהא אפילו ידים שאין מוכיחות לא הוויין אבל בידים שאין מוכיחות הווין ידים אך התרצן רוצה לתרץ אף לדעת המקשן דסובר באמר אהא הווין ידים שאין מוכיחות עכ"ז לאו פירכא הוא דהכא במאי עסקינן דאמר לי כן הוא תמצית דבריו שם ודפח"ח, ולפי"ז בנקל יש להבין דאין כאן שום סתירה ושיעור דבריהם בשני דיבורי התוספות הללו כן הוא בדיבור הראשון לפי המובן בקושיתם ואם תאמר וכו' רצו להוכיח מתוך קושיא זו דההכרח לומר כגרסת היש ספרים המובא בתוס' לקמן דאל"כ יקשה אמאי לא משני דלעולם הוויין ידים וכו' ועיין במהרש"א, אמנם לפי"ז יהי' המשמעות מגמ' דכאן דשמואל סובר דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים והנה בנדרים ובגיטין איתא להיפך כמו שהקשו בדיבור השני, וההסבר היוצא מזה כן הוא אף שהגמרא דכאן מורה לנו לומר כגרסת היש ספרים המובא בתוס' אמנם אכתי לא ניחא עוד בנדרים ובגיטין, ע"ז כתבו בדיבור השני וי"ל וכו' רוצים לומר דבתירוץ זה יהי' מתורץ כל המקומות כי הגמרא דהכא ודנדרים וגיטין כולם עולים בשיטה אחת דשמואל סובר דידים שאין מוכיחות הוויין ידים.
אמנם כ"ז נוכל לומר כן לפי האית ספרים המובא בתוס' אבל לפי היש ספרים המובא בתוס' אין לתרץ כל המקומות הנ"ל, כי אף דהגמרא דהכא יש לתרץ כמו שתירצו בדיבור הראשון אבל אכתי יקשה מנדרים וגיטין, ומדוייק מש"כ אך בריש מס' נזיר וכו' ר"ל לפי היש ספרים אין ליישב בכל מקום רק הגמ' דכאן כפי מה שתירצו בדיבור הראשון בד"ה הא וכו', ומעתה לדברינו לפי תירוצם בדיבור השני באמת אין מקום לקושייתם בדיבור הראשון אך כל פלפולם בשני דיבורי התוס' כמו אחת הוא ודו"ק בכל הנ"ל כי קצרתי ובלימוד הישיבה הרחבתי ההסבר ונכון הוא למאד: