יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף ד.
בתוס' ד"ה ויצאה וכו'. עיין במהרש"א הביא דברי המזרחי מה שמתרץ דברי רש"י דלא יהי' כסותר א"ע מפירושו בחומש יעו"ש. ולדברי המזרחי יהי' פירוש התוס' מחולק עם פרש"י, אך המהרש"א מדחה את פירושו בשתי ידים, וקוטב דברי' להמעיין דאדרבה עם פי' התוס' מתורץ דברי רש"י היטב ואינו סותר א"ע, אך רש"י בכאן מתרץ קושית התוס' בקיצור ועדיין אין מספיק ועוד יש לבעל דין להקשות קושית התוס' ע"כ באו התוס' לומר וי"ל וכו' רצונם בזה יהי' דברי רש"י נכונים וגם דברי רש"י בחומש עולים כהוגן כמבואר במהרש"א:
ולפי ביאור המהרש"א מיושב שפיר מה שיש להבין מדוע איחרו בקושיא זו בדברי מר בר רב אשי ולא קודם שני דיבורי תוס' הנ"ל. אמנם מקודם הלא יש לתרץ בנקל קושיתם דהברייתא אילו לא נאמר קאמר כדעת המזרחי באמת. אך לאוקימתא דמר בר רב אשי דאוקים הברייתא לעיקר זבינא דאילונית ולית שום ק"ו א"כ ליכא למימר דהברייתא אילו לא נאמר קאמר כמובן לזאת קבעו קושיתם בכאן בדברי מר בר רב אשי:
(ע"ב) תוס' ד"ה מעיקרא דדינא וכו' דאי מהיקש לחוד וכו', עיין במהרש"א שתירץ על קושיתו דאתיא כר' טרפון יעו"ש וכוונתו דכאן מיפרך ק"ו דבב' פרוטות ידעינן מההיקש וע"כ הק"ו אתי על פרוטה אחת, והנה לפי זה מדוייק מאד דברי התוס' בתירוצם וי"ל דאי מהיקש לחוד, אשר לכאורה תיבת לחוד מיותר ולפי הנ"ל באו להורות דמהיקש לחוד לא מצינן למילף, אך בצירוף עם הק"ו יש למילף אי לאו הפירכא שכן יוצאה בכסף כמובן: