יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף קד:
בתוס' ד"ה חוץ כו' עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ולכאורה דבריו תמוהין. דהתוס' בעצמם הביאו לעיל סתירה לפי' ר"ת מפירכת הירושלמי והרי הבדלה ומשני רבי הוה מפזרן ולפירוש ר"ת לאו קושיא היא כלל. ולמה הביאו לעיל מיד אחר פי' ר"ת פירכת הירושלמי מהבדלה. אין זאת אלא מסתמא להראות אשר מהירושלמי מוכח היפוך סברת ר"ת א"כ מאי קא קשיא לי' להמהרש"א מהירושלמי לפי' ר"ת. והנה ראיתי אשר כן כיוון בפירוש התוס' הגאון מווילנא בביאורו לא"ח סי' מ"ז ס"ק ד' יעו"ש בסוף דבריו בד"ה וכן הקשו התוס' בפסחים כו' יעו"ש היטב אמנם באמת כשנעיין היטב בסידור לשון התוס' בכל הענין הזה. נראה ברור דשפיר הקשה המהרש"א. דהמעיין בירושלמי יראה דמיד אחר פירכת והרי הבדלה פריך הירושלמי והרי נברך כו' והובא לשון הירושלמי בחידושי הרשב"א על ברכות בסוף פרק קמא יעו"ש. ולפי זה אם נאמר דלהכי הביאו התוס' לעיל אחר פי' ר"ת פירכת הירושלמי מהבדלה כדי לסתור פי' ר"ת. אמאי לא הביאו גם פירכא השניה מנברך הלא שניהם סמוכות זל"ז. וגם מה שהקשו התוס' אח"כ וא"ת יהללוך כו' עד ובירושלמי פריך והרי גאולה כו' המשך דבריהם הללו לא קאי רק לפי' ר"ת כמובן. וא"כ מסתמא גם מה שהביאו אח"כ בד"ה ובירושלמי פריך והרי גאולה כו' עד סוף דבריהם ניחא גם לפי' ר"ת. ומפירכת הירושלמי הרי נברך אין סתירה כלל לפירושו. אך מפירכת הירושלמי מהבדלה יש קצת סתירה אעפ"כ לא תשו בזה לסתור פירושו מכל. וכן בכתובות (דף ח' ע"א) בתוס' ד"ה שהכל כו' קיימא לפי' ר"ת יעו"ש. ובאמת אין סתירה כ"כ לפי' ר"ת מהפירכא והרי הבדלה. כי לענ"ד יש לתרץ בנקל. כי י"ל דלעולם גם הירושלמי החזיק כסברת ר"ת דבברכות קצרות ברכה השני' פותחת בברוך לעולם דאל"כ נראה כברכה אחת. עכ"ז אין לתרץ כן על הבדלה. כי גם אם נתרץ כדי שלא נטעה דהיא ברכה אחת עם ברכת המאור לא יספיק עוד זאת. וצ"ל עוד משום דרבי הוה מפזרן. כי איך נוכל לטעות ולומר דהיא ברכה אחת עם ברכת המאור מ"מ אכתי אין צריכה לפתוח בברוך. דהא עוד היא סמוכה לברכת בורא פרי הגפן כמוש"כ התוס' לקמן גבי קידוש דפריך הירושלמי דלא לפתוח בברוך מהאי טעמא. ולא יהי' שייך לומר משום דברכת בפה"ג ברכה קצרה. כי אין שייך זל"ז כמובן. אלא ע"כ מוכרחים אנו לתרץ דמש"ה יש לטעות ולומר דהבדלה הוה ברכה אחת עם ברכת המאור אף דהיא סמוכה לבפה"ג. משום דיכול להיות ברכת הבדלה בלא ברכת בפה"ג כגון שהי' אוכל מבעוד יום כמוש"כ התוס' לקמן גבי קידוש והוא ממש כמו שתירץ הירושלמי גבי הבדלה. משום דברכת הבדלה יכול להיות לבדה אם מפזרן. וא"כ לפי"ז כיון דסוף סוף אף לתירוץ הר"ת צריכין אנו עוד לתירוץ הירושלמי. לכן תפס הירושלמי עיקר התירוץ משום דרבי הוה מפזרן ולעולם תירוץ הר"ת ותירוץ הירושלמי בחדא שיטתא קיימי. ומעתה כיון דביארנו דמפירכת הירושלמי והרי הבדלה אין סתירה כ"כ לפי' ר"ת. וגם סידור לשון התוס' מורה כן דפי' ר"ת לא נסתר מהירושלמי כמו שהוכחתי לעיל. א"כ קמה וגם נצבה קושית המהרש"א הלא נסתר עוד פי' ר"ת מהפירכא שבירושלמי והרי נברך כו'. וכאן לא שייך לתרץ כמוש"כ לעיל בישוב פי' ר"ת מהפירכא והרי הבדלה כמובן כנ"ל ברור בכוונת קושיתו אחר העיון היטב בכל הסוגיא:
ומעתה יש לכוון בנקל בכוונת תירוצו. כי איך יוכל לטעות ולומר דברכת הזן הוה ברכה אחת עם נברך. א"כ אמאי בפחות משלשה אין אומר נברך ומתחיל מהזן וחולק ברכה אחת לשנים. והוא ממש כמוש"כ האלפס בברכות הובא בתוס' שם (דף מ"ו ע"א) בד"ה ולמאן כו' יעו"ש בכל דבריהם. ע"כ מוכרח הירושלמי לתרץ מיני' ובי'. משום דאם היו שנים אוכלים אין אומר נברך ובאמת סברת ר"ת שריר וקיים כנ"ל ברור ודו"ק היטב כי קצרתי: