יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף צא:
בתוס' ד"ה איש זוכה כו' יעו"ש במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. והנה קושיתו פה לכאורה מתמיה עיני הרואה. דהמעיין שם בקידושין להדיא איתא דאם לא המקרא דאיש לפי אכלו לא הוה ידעינן שליחות כלל מאיש שה לבית אבות היכא דלית ליה שותפות בגויה יעו"ש. אמנם לענ"ד נראה דקושית המהרש"א ברור מללו. דהגם דאם לא המקרא איש לפי אכלו לא הוה ידעינן למילף שליחות מאיש שה לבית אבות אף היכא דלית ליה שותפות בגויה. מ"מ הא קשה איך שייך דרשת ר' יצחק דאיש לפי אכלו בא ללמוד לנו דאין זכיה בקטן דאיך שיהי' ידעינן דין זה מאיש שה לבית אבות. רצוני בזה דלא איצטריך לן המקרא דאיש לפי אכלו אלא לזה דיש שליחות לגדול אף היכא דלית ליה שותפות. והא דקטן אין לו זכיה בעד אחר ידעינן במכ"ש משליחות דזכיה מטעם שליחות הוא בא. ואף בלא המקרא דאיש לפי אכלו והו"א דאין שליחות לגדול אלא בשותפות. הא עכ"פ אימעט קטן מאיש שה אף היכא דיש לקטן שותפות וכ"ש באין לו שותפו' אימעט משליחות וכן בזכיה. וכוונה זו מבואר היטב בדברי המהרש"א להמעיין בלשונו בד"ה ול"ל הא דרבי יצחק למעט קטן כו'. כי לא הקשה בקיצור ל"ל למעט קטן מזכיה כנ"ל:
ומעתה כיון דאיתברר לן קושיתו נבוא בנקל לכוונת ישובו. דהנה בתירוץ התוס' דכאן יש לעיין דאיך יפרנסו דבריהם לרבי אסי בגיטין (דף ס"ד ע"ב) דסבירא ליה דאם דעת אחרת מקנה אותו זוכה לעצמו וזוכה לאחרים ולפי תירוצם מלמד לנו ר' יצחק דאין זוכה לאחרים אף בדעת אחרת מקנה אותו. אמנם באמת לרבי אסי יש להתוס' תירוץ אחר על קושיא זו כמו שתירצו בעצמם שם בגיטין בד"ה שאני כו' וכן בקידושין בד"ה איש כו'. דהכתוב לא מיירי כלל בדעת אחרת מקנה אותו יעו"ש היטב. ולפי"ז פריך מאביי ורבא. אלא ע"כ כל הפירכא הוא משום דאין רשאי לברך על שני כוסות אם יכול לברך על כוס אחד משום דהוי כמו ברכה לבטלה. ודומה לזה כתב הרשב"ם לקמן (דף ק"ו ע"ב) בד"ה נטל ידיו כו' יעו"ש בסוף דבריו. דכמו אליבא דמסקנא אין רשאי לברך על כוס אחד בתרתי מילי משום דאין עושין מ"ח כמו"כ בחדא מילתא אין רשאי לברך על שני כוסות מטעם הנ"ל. והגע בעצמך ביו"ט. אחר שבת לא נמצא מי שיאמר דמברך הבדלה וקידוש על שני כוסות רק דוקא על כוס אחד אלא ע"כ כמוש"כ. ומעתה לפי זה דכל פירכת המקשה הוא רק משום דאין רשאי לברך על שני כוסות. שפיר מובן מש"כ הרשב"ם ותוס' דהפירכא לא יכול להיות לר' יהודה משום דלר"י שפיר שייך לברך על שני כוסות ולא הוי כמו ברכה לבטלה. ומה שמסקו התוס' בסוף דבריהם וז"ל אין לומר שניהם על כוס אחד. כוונתם אין הכרח לומר דוקא על כוס אחד ואסור בשני כוסות משום החילוק שחילקו. ואף דלדעת המקשה רשאי לעשות מצות חבילות אף בתרתי מילי ויכול לברך גם לר' יהודה על כוס אחד. מ"מ כל עוד דאין איסור לברך על שני כוסות לא שייך הפירכא ונימרינהו לתרווייהו כו' כנ"ל ברור בכוונתו. ויש לי כמה ראיות לזה. ועיין בתוס' אחרים המובא במרדכי שכתבו ג"כ כמו בתוס' לפנינו. אך ביותר ביאור מעט ובדבריהם שם נכללים דברי הנ"ל באר היטב יעו"ש: