יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף פד.
בתוס' ד"ה הואיל כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל בדוחק וכוונת ישובו בכאן נ"ל לפרש בשני דרכים. א'. כי אף שהכריח המהרש"א מר' יוחנן דבעור הראש של עגל הרך לא הוי עלי' שם בשר דאל"כ קשה לר"י מ"ש ראש העגל מראשי כנפים וכיון דלר' יוחנן כן הוא מסתמא גם לר"ל כן כי אין סברא דפליגי בזה. יעו"ש במהרש"א דכן הוא כוונת קושיתו. מ"מ לא קשה לר"ל דליתני רבותא טפי כי בראש העגל אין יכול למיתני דהא אין כשר לפסח ובראש גדי וכבש הא אין הכרח דנאמר דאין עליהם שם בשר. כי י"ל דר"י ור"ל שניהם מודו דיש עליהם שם בשר ולא שייך רבותא בהם כי דמי ממש לראשי כנפים כנ"ל:
ועוד יש ליישב דהנה קושית המהרש"א ע"כ אינה אלא לפי שיטת התוס' בכאן בדיבור השני בד"ה הא הדר כו' אמנם לשיטת התוס' בחולין (דף ע"ז ע"א) בד"ה אל תקנטני כו' יעו"ש דחילקו בין אכילת פסח לטומאה ולשיטתם שם בטל עיקר קושית המהרש"א כמובן. א"כ י"ל דהתוס' בתירוץ הראשון אזלי בשיטת התוס' דשם כנ"ל ברור והדוחק מובן מעצמו: