יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף צו.
בתוס' ד"ה וכללא הוא כו' עי' במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. והנה ראיתי בצל"ח שסותר את קושיתו וכתב שתמיהת התוס' בכאן אזיל רק לשיטת רש"י שהביאו התוס' בעמוד הקודם בד"ה קמ"ל כו' שגם התמורה עצמה ראוי' לפסח ונקבעה בחצות ונדחה וא"כ אין חילוק בהמיר קודם חצות אם הי' הפסח אבוד או לא ע"כ קוטב דבריו. ולדבריו צ"ל דמה שפי' רש"י בעמוד הקודם בד"ה דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה כו' עד ואפי' המיר קודם שחיטה כו'. לא פירש כן אלא לרבה אמנם לר' זירא צ"ל דהרבותא כלישנא קמא דרבא דאל"כ יקשה אמאי לא חילק ר"ע בפירוש דברי ר"י בין קודם חצות לאחר חצות בתמורת הפסח גופיה לא בנאבד יעו"ש בדבריו:
טמאין לא עביד. כי מדברי רב חסדא ידעינן דאין היחידין נמשכים בעשיית הפסח אחר הציבור רק אם בפסח הציבור נמצא ג"כ כל הטומאות שיהי' בפסח יחידין. ואין להקשות לפי"ז א"כ אמאי ניחא לי' לרב חסדא גם אם נטמא הסכין בטומאת מת. הא מ"מ יהי' חילוק בין ציבור ליחידין כי הציבור יאכלו הבשר בטומאה קלה והיחידין בטו"ח. זה לא קשה כלל ואין דומה זה לזה. דהתם כיון דחזינן דבציבור גם טו"ח נדחה דהא הכהן השוחט נטמא טומאת הגוף וחיוב כרת יש בביאתו למקדש וגם הבשר יאכלו בטומאה אף שהיא טומאה קלה. מ"מ לית לן לומר דהיחידים אין רשאין לאכול הבשר משום שטומאה חמורה יש בהם דהא חזינן דגם בציבור נדחה אף טימאה חמורה. אמנם בכאן בכהנים טמאים שפיר הקשו התוס'. כיון דהציבור יאכלו הבשר בטהרה אם כן אמאי יחידין נמשכין אחריהם וכמו שביארתי לעיל. וע"ז תירצו התוס' שפיר דבאמת גם הציבור יכולין לאכול בטומאה את הפסח. כי אף שטומאה דחויה היא מ"מ בין אימורים לבשר אין חילוק דיהי' שייך לומר כל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה מהדרינן וכיון דאישתרי טומאת אימורים אישתרי נמי טומאת בשר. וידעינן זאת ממאי דיליף הגמ' לקמן (דף צ"ו ע"א) ממקרא יעו"ש. דשם ע"כ קאי הגמ' לפי מאי דאמרינן דטומאה דחויה היא דאל"כ אמאי צריך הגמ' שם למילף זאת מקרא דכיון דטומאה הותרה אין חילוק בין טו"ב ובין טו"א. וא"כ חזינן דהקרא מגלה לן דאף דטומאה דחויה היא ובקושי הותרה עכ"ז בין בשר לאימורין אין חילוק בזה:
ומעתה לפי"ז יש לנו לחזק עוד יותר קושית התוספות ונאמר דקושית התוס' הוא כפי האיבעי' דבעי רב יוסף שמה קודם שפשיט לי' רבא שם. דהא ע"כ גם לרב יוסף הי' ספק כקושית התוס' כיון דאמרינן דטומאה דחויה היא לא הותר לטמאי מתים אלא בשר ולא אימורים. כי יש חילוק בין טו"ב לטו"א. ואין להרהר על פירושי בכוונת התוס' א"כ מעיקרא מאי קא קשיא להו להתוס'. כיון דחזינן דרבא פשיט לי' לר"י לקמן דאין חילוק בין טו"ב לטו"א אף דאמרינן טומאה דחויה היא ואין חולק בזה לקמן ומאי קס"ד התוס' בקושיתם. נלע"ד משום דלכאורה מוכרח זאת גם מגמרא. דהא יש להקשות מנ"ל לרב חסדא לפרש דהא דאמור בברייתא כלי שרת הכוונה על הסכין אולי הכוונה על המזרק לקבל הדם והאימורים. ולכאורה עוד יותר טוב הי' לומר דכ"ש היינו מזרק. דלפי"ז קושית התוס' בד"ה בטומאת כו' ישחוט בסכין ארוכה כו' ג"כ יבטל ומהו ההכרח שהכריח ר"ח לומר בסכין דוקא. אלא ע"כ אם אף נטמא שאר כ"ש חוץ מסכין א"כ הציבור אין יכולין לאכול הבשר בטומאה כיון דטומאה דחויה היא וממילא היחידין טמאים אין עושין הפסח וכמש"כ בקושית התוס'. ע"כ אמר ר"ח דכ"ש האמור בברייתא הכוונה על הסכין. ולהכי הקשו התוס' כיון דמדברי ר"ח מוכח כן. א"כ יקשה באם היו הכהנים טמאים אמאי יעשו גם היחידים טמאים את הפסח. ע"כ תירצו דע"כ פשיטת רבא לקמן נשאר מקוים דאין חילוק בין טו"א לטו"ב ובאמת מאי דאמר ר"ח סכין ולא מזרק ע"כ לאו דוקא וה"ה במזרק אך אגב אתי ר"ח לאשמועינן דגם בסכין אף דיכול לשחוט בסכין ארוכה אך משום דאין פנאי וכפי' התוס' לקמן בד"ה בטומאת כו'. והוכיח זאת ר"ח מדנקט בברייתא סתם כ"ש משמע אף סכין. כן הוא ברור כוונת התוס' בפשיטות וממילא לפי מה שפרשתי בטל כל התמיהות שהבאתי בשם הגאונים הנ"ל:
ומעתה נבוא בנקל לדברי התוס' השני שתמהו על דבריהם כל אחד לפי דרכו ולפי הסבר הנ"ל בגמ' ורש"י יתפרשו דבריהם בפשיטות. כי גם אם יהי' רבותא בהא דנקט אפילו בכ"ש בפסח ציבור אמנם כבר הוכחנו לעיל דעיקר כוונת התנא כאן לאשמועינן ביחידים טמאים, ולבעל הצל"ח וגליון הש"ס החידוש לא יהי' אלא בציבור לבד. אמנם ביחידים אין שום חידוש כקושית התוס' כיון דמיטמא גברא מחמת סכין א"כ כבר ידעינן זאת מרישא אם בציבור נעשה הפסח בטומאת גברא גם היחידים נמשכין אחריהם ואדרבה עוד נדע זאת במכ"ש. מה בכהנים טמאים דהבשר לא נטמא אעפ"כ היחידים אוכלים הבשר בטומאה כהוכחת התוס' לעיל משום דאין חילוק בין טו"ב לטו"א כ"ש בטומאת סכין דאז גם הציבור יאכלו הבשר בטומאה ולא שייך לומר בזה אפילו. ואי משום חידוש בציבור גופי' לא הוה לי' להתנא למיתני זאת בכאן. [והא דלא הקשו התוס' דהסכין בא במכ"ש וכמש"כ משום דבאמת בברייתא לא הוזכר סכין רק סתם כ"ש] כן נלענ"ד ברור: