יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף ק:
בתוס' ד"ה ידי קידוש כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ולכאורה הי' לנו ליישב קושיתו עם מה שהכריח הצל"ח מכח קושיא אחרינא שקשה לו בשיטת התוס' דהא דכתבו שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו. כוונתם דרק אליבא דשמואל לא יחלוק. אמנם לרב באמת חלוקים הם. ועיין בצל"ח על הגמ' בד"ה ואף רב הונא סבר כו'. ולפי"ז ממילא בטל קושית המהרש"א:
אמנם לענ"ד קשה לומר כן בכוונתם. כי המעיין ברא"ש דכתב ג"כ כמוש"כ התוס' רק ביותר ביאור יראה להדיא דכוונתם דגם אליבא דרב אין מחולק הש"ס דידן עם הירושלמי יעו"ש. ואף שהצל"ח הרגיש בזה ולזאת כתב דשיטת הרא"ש לא כשיטת התוס'. ובאמת לחנם דחק לומר כן. כי הלא כל דברי התוס' ורא"ש לקוחים המה מדברי ר"נ במגילת סתרים ועיין בקרבן נתנאל ס"ק כ"ג. א"כ ע"כ כוונת התוס' והרא"ש שוים בזה ואין שום חילוק בהם. ואי משום קושית הצל"ח כבר תירץ בטוב בהגהת הרש"ש יעו"ש. ומעתה כיון דביארנו דכוונת התוס' כשיטת הרא"ש א"כ הדרה קושית המהרש"א כיון דלא שרי בירושלמי לרב אלא בתנאי דלא יאכל במקום שקידש. א"כ אמאי לא נקט רבותא טפי אפילו מבית לבית. דבשלמא אי הוי אמרינן דלרב שרי אף בלא תנאי ניחא שפיר למינקט מי שסוכתו עריבה כדי לאשמועינן אבל מבית לבית צריך תנאי אף לרב. אבל השתא דהירושלמי לא שרי לרב אף במל"מ אלא בתנאי א"כ הול"ל רבותא דאף מבית לבית שרי לרב. וכיון דלא נקט הכי מוכח מזה דהש"ס ירושלמי פליג על הש"ס דידן ודלא כתוס'. זהו הסבר כוונת קושיתו:
והנ"ל בכוונת ישובו דלהכי נקט מי שסוכתו עריבה משום דהכי הוי רבותא טפי. דאפילו רב לא שרי ממקום למקום אלא בתנאי ואי הוי נקט מבל"ב הו"א דלרב ממל"מ שרי אף בלא תנאי ובאמת בגמרא דידן איתא דלשמואל אף בממל"מ בשהי' דעתו לאכול במקום שקידש לא יצא והי' ע"כ צ"ל דרב ושמואל פליגי בתרתי. ע"כ נקט בירושלמי מי שסוכתו עריבה וקמ"ל דגם לרב לא שרי בממל"מ אלא דוקא בתנאי ולמעט במחלוקת עדיף. כי לפי"ז רב ושמואל לא פליגי אלא בדבר אחד לרב מהני תנאי בכל מקום ולשמואל לא מהני תנאי אלא ממל"מ בין להירושלמי ובין לגמרא דידן וכן מבואר להדיא ברא"ש יעו"ש היטב: