יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף צב.
בתוס' ד"ה גבי פסח כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ועיין בצל"ח שתירץ דגם בתרומה משכחת מצוה עוברת דהיינו בערב פסח דזמנו בהול. אמנם כוונת המהרש"א בישוב קושיא זו בודאי אינו כן. דא"כ מה יועיל בתירוץ דברי התוס' כי על רש"י יחמיר יותר הקושיא כמו שהצל"ח בעצמו הניח דברי רש"י בצ"ע יעו"ש. ועיין בהגהת הרש"ש על רש"י לקמן ע"ב בד"ה שנידש כו' דהוא ג"כ דרך בעקבי הצל"ח ומתמה על רש"י אמאי לא פירש רש"י דהעמידו דבריהם במקום עשה יעו"ש. ובאמת גוף דברי הצל"ח לענ"ד אינם נראין כלל. כי תרומה גם בע"פ לא מקרי מצוה עוברת. דאטו המצוה מוטל על הכהן לאכול התרומה דוקא הלא אם אין רוצה לאוכלה רק למכור ג"כ רשאי אלא אסור לשורפה או לטמאה בידים. אמנם אם אין רוצה לאוכלה עתה אלא לאחר כמה ימים ג"כ אין עובר עבירה. א"כ הא דבע"פ דזמנו בהול ואם לא יאכל עתה יהי' מוכרח לשורפה זה נעשה ממילא ולא מקרי ביטל עשה בזה אשר מתוך זה יהי' מוכרח לעבור על איסור דרבנן ולטמא א"ע בבית הפרס וזה ברור. ועוד גם אם נניח לסברת הצל"ח דתרומה בע"פ מקרי מ"ע ועכ"ז אין בודקין לאוכלי תרומה משום דהעמידו דבריהם במקום עשה. א"כ אמאי לא אמר אין בודקין לאוכלי קדשים כמו שנאמר באונן במתניתין דידן. ולפי הדברים הנ"ל דברי רש"י מוכרחים המה אך קושית המהרש"א בתקפה עומדת לפי דברי התוס':
והנלענ"ד בכוונת ישובו דודאי רש"י ותוס' בחדא שיטתא קיימי ולא כמו שנראה מדברי הצל"ח והרש"ש דסותרין אהדדי. אך יש להסביר מקודם דברי התוס' במש"כ והא דלא קאמר הגמ' משום מצוה עוברת כו'. לכאורה יש להבין מאי ניחא להו יותר לומר משום מצוה עוברת. אך ברור הוא דכוונתם להקשות מנ"ל להגמ' לחלק בגזירת רבנן ולומר דבמקום עשה העמידו דבריהם. דילמא גם במקום עשה לא העמידו דבריהם. וטעם המתניתין באונן משום דפסח מ"ע וקדשים אין מ"ע. ע"כ תירצו דהגמ' הכריח זאת משום דיש קדשים דמצותן נמי עוברת כו'. וא"כ אף אם נאמר דהא דאמור במתניתין אוכל את פסחו לאו דוקא פסח אלא כל הדומה לו כמו תודה. מ"מ קשה אמאי אמר אבל לא בקדשים סתם הא גם בקדשים יש דזימנין עוברת כמו תודה ג"כ מותר. אלא ע"כ דהדין הוא דהעמידו דבריהם אף במצוה עוברת אם לא במקום כרת. ולפי"ז ממילא קושית המהרש"א ג"כ סובב כמ"כ. מנ"ל לרבא לקמן לומר דבבית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת. משמע מזה דדוקא במקום כרת לא העמידו דבריהם אבל במקום עשה העמידו דבריהם כמו דאמר הגמ' באונן מנ"ל לרבא זאת כי יקשה קושית התוס'. וכאן תי' התוס' בטל כי בבית הפרס לא הוזכר במתניתין חילוק בין פסח לקדשים. א"כ י"ל דגם במקום עשה לא העמידו דבריהם אם רק המצוה עוברת כמו שבאמת פירש רש"י כן בתרומה. ומעתה לפי הסבר הנ"ל יש להבין בנקל בתירוץ קושית המהרש"א. דהנה התוס' לקמן ע"ב בד"ה בודקין כו' הכריחו בהכרחה מקוימת דהא דאמר רבא דבבית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת לאו דוקא במקום כרת וה"ה במקום עשה כמו ללמוד תורה ולישא אשה והא דאמר רבא במקום כרת לרבותא אמר ואם כן ממילא בטל קושית המהרש"א. כי באמת מה שבבית הפרס לעושי פסח בודקין ולתרומה אין בודקין החילוק כמו שפי' רש"י משום מצוה עוברת והכל ניחא בלי שום גימגום בע"ה כן נ"ל ברור: