יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף סט:
בגמרא ד"ה והכי קאמר אימתי מביאין עמו חגיגה כו'. עיין בצל"ח דנתקשה פה בכמה דברים. א'. לאיזה צורך מסיים הגמרא והכי קאמר הלא כבר השיב על הקושיא דאיידי דתני הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת תני נמי חגיגה. ב'. אמאי משנה הגמ' מלשון המשנה דבמשנתנו תני חגיגה קודם לעמו ובגמ' מקדים עמו לחגיגה. ג' כשאמר הגמ' תני הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת למה שבת לסיים גם חתיכת יבלתו כמו שנשנו במשנה כאחד:
והנה על קושי' זו אוסיף עוד להגדיל הקושיא. אמאי קאמר הגמ' הרכבתו והבאתו דפליגי בזה תנאי לעיל במתניתין. ולא קאמר איידי דתני צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת. מי לא עדיפא לומר דבר הנשנה לכ"ע בלא פלוגתא. ד'. הקשה על רש"י במתניתין ד"ה עמו כו' למאי מסיים רש"י בי"ד בניסן מאי כוון רש"י בזה. בודאי לא לחנם כתב זאת. ה'. מה שמסיים רש"י בלשונו כדיליף בגמ'. לתנא דידן דלאו דאורייתא הוא מה ילפותא שייך בזה והי' לי' לרש"י לומר כדמפרש בגמ'. והניח זאת בצ"ע. ו'. קושית התיו"ט ברש"י בד"ה בזמן שבא כו' במה שרש"י מתחיל לא מסיים כי התחיל בשני דברים טומאה ושבת ומס ים רק דבר אחד שבת וטומאה לא הזכיר כלל:
והנה לענ"ד נראה אשר לחנם נתלבטו בכל הנ"ל. אך נקדים בזה לפרש פירכת הגמ' אף שפשוט הוא אך מחמת ששמעתי שיש מפרשים דקושית הגמ' קאי על מאי דתני במתניתין בלשון אימתי. ובאמת טעות הוא דא"כ אין תירוץ בגמ'. ועוד ה"ל להגמ' לפרוך כפירכת הגמ' ריש ברכות תנא היכא קאי דקתני מאימתי. אלא פירוש הפשוט דקושית הגמ' דגוף דין חגיגה אין שייכות בכאן כלל למתני באמצע דיני קרבן פסח. דגם אחר משנה זו תנא עוד כמה דיני פסח. והו"ל להמתין במשנה זו אחר סיום דיני פסח אי לשנות זאת במס' חגיגה. והכי הפירוש בקושית הגמ' מאי תני התנא מקודם משנה זו אשר מתוך זה יהיו שייכות לשנות משנה זו. והנה לפי"ז הגם שיש לפרוך גם על הלשון אימתי. אך הגמ' פריך קושיא החמורה אשר גוף הדין מחגיגה אין שייכות כאן. וזה ברור. ומעתה אף אם יתרץ הגמ' על קושיא זו מדתנא מקודם דצלייתו והדחת קרביו עוד ישאר לנו קושיא שניה הלשון אימתי כמובן. ע"כ מוכרח הגמ' לומר דתנא ממאי דסליק לעיל בסיפא הרכבתו והבאתו מתחיל בכאן לשאול אימתי. דהנה איתא לקמן (דף פ"ט) ע"א במתניתין דנמנין ונמשכין לת"ק עד שחיטה ולר"ש עד זריקה יעו"ש. עכ"פ נדע מזה אשר לכ"ע לא ידעינן אם הפסח מרובה או מועט לפחות עד שחיטה שהוא בי"ד. והנה לתנא דידן עיקר הבאת חגיגה תלוי בפסח אם הוא מרובה או מועט. כדמפורש בברייתא (דף ע' ע"א) כדי שיהא פסח נאכל על השובע. ע"כ שואל התנא בכאן כיון דשנינו לעיל דהרכבתו והבאתו של פסח אם חל י"ד בשבת אינה דוחה אלא צריך להביאו בי"ג. אם כן אימתי יוכל להביא החגיגה. בשבת לא יכול להביא במכל שכן מפסח. אלא בי"ג שוה עם הפסח ובאמת אז לא נודע לו בבירור אם צריך להביא כלל חגיגה. כמו שפריך הגמ' לקמן (דף ע' ע"ב) במרובה מנא ידעי יעו"ש. ע"כ מסיים הגמ' בהתירוץ והכי קאמר כו'. ומקדים עמו לחגיגה כדי לתרץ הלשון אימתי וכמש"כ. וזה תלוי בזה שהגמ' הסביר לן דהא דאמור במתניתין עמו הוא כמו שנאמר עמו קודם לחגיגה. ושפיר שואל התנא אימתי מביא עמו וכמו שפי' רש"י במתניתין על תיבת עמו עם הפסח בי"ד. כי זאת היא עיקר השאלה. כיון דעד י"ד לא ידעינן אם הפסח מרובה או מועט. א"כ גם החגיגה לא יכול להביא עד י"ד ובאמת הא תני לעיל דהרכבתו והבאתו לא דחי שבת וכ"ש בחגיגה ולא יכול להיות הבאתו עמו בשוה. והשתא ניחא גם מה שהניח הצל"ח בצ"ע מה שאמר רש"י כדילף בגמ'. כי על המתניתן דהבאתי לעיל דנמנין ונמשכין יליף הגמ' שם ממקרא מהיות משה לכל חד כדאית לי' יעו"ש. ולדברינו כל דברי רש"י הללו מוכרחים ולא נפסלו בנותר כי שאלת התנא תלוי בזה כמש"כ לעיל ומתורץ בע"ה כל הששה קושיות הנ"ל: