אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף סו:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף סו:

דף סד:

בגמ' אלא אמר אביי כו' עד סוף דבריו. הקשה הצל"ח לרשב"ל דאמר לר' יוחנן אימא איש נדחה לפסח שני ציבור לית להו תקנתא כו'. א"כ מה יעשה בדרשת רבא לקמן (דף צ"ה ע"ב) דמוכח מן וישלחו מן המחנה דהותר להו ביאת העזרה והניח זאת בצ"ע יעו"ש. ובאמת קושיא חמורה היא ועיין בהגהת הרש"ש דרוצה לתרץ משום דהא לשיטת התוס' רשב"ל אזיל כאן בשיטת ר' יהודה ור"י הא סבר דפסח שני דותה את הטומאה. א"כ יכולה דרשת רבא להתקיים בפסח שני:

ואחמכ"ת כל רואה יראה דדבריו א"א לאומרם. דגוף הדין דר"י הובא בברייתא ביומא (דף נ"א ע"א) מפורש דר"י יליף זאת מדכתיב בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו השוה הכתוב פ"ש לפסח ראשון. א"כ כיון דהשתא לסברת רשב"ל פסח ראשון אינה דוחה את הטומאה ממילא במכ"ש לר"י פ"ש אינה דוחה את הטומאה. ולחנם דחה הרש"ש קושית הצל"ח בדברים של מה בכך. כי קושיתו כראי מוצק כנלענ"ד:

(שם) בתוספות ד"ה אלא וכו' המהרש"א הניח קושיתו בוי"ל יעו"ש. ולבאר בכאן כוונת תירוצו ההכרח מקודם לבאר כוונת קושיתו דהנה הצל"ח מתמה מאד על קושיתו עד שכתב בזה"ל. והנה כל העובר משתומם על מרן המהרש"א פה קדוש יאמר דבר זה. והלא אם אמרינן דקרא אתי' לכדר"א על כרחך פסח דוחה טומאה. דאל"כ איזה שעה שאין טמאי מתים משתלחים. ועיין בצל"ח דרצה לפרש דהמהרש"א כוון לגמרא דמנחות אמנם אח"כ סותר בעצמו את דבריו ואחר כל אריכות פלפולו הניח דברי המהרש"א בלי פתרון יעו"ש:

ולענ"ד מתמה אנכי על הצל"ח איך עלה על דעתו לומר לא כדברי המהרש"א. הלא אם רק נאמר דגם מדרשת ר"א מוכח דפסח דוחה טומאה. א"כ יפלא התנאים. לא מדיוק איש ולא ממועדו. וקושית רשב"ל עולה לכל התנאים. ולפי"ז יהיו דברי הנ"ל כהוויתן וגם שני דיבורי התוס' ניחא וינוחו הכל על מקומם כן נ"ל ברור. וזה כפתור ופרח:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה