יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף ס.
בגמרא מדסיפא בעבודה אחת רישא נמי כו'. עיין במהרש"א קושיתו ותירוצו ומסוף דבריו נראה דקושיתו קאי על פירכת הגמ' ממתניתין דלקמן שחטו שלא לאוכליו. והא דלא מקשה מקודם בפירכת הגמ' ממתניתין דידן דג"כ אמר כן ומדסיפא כו'. נלע"ד כוונתו משום דבמתניתין דידן שפיר הכריח הגמ' מדסיפא בע"א רישא נמי בע"א. דאל"כ יקשה קושית התוס' בד"ה שלא לשמו כו' ולא שייך תירוץ רש"י בד"ה אלא לאו בעבודה אחת כו' כנלענ"ד:
(שם ע"ב) בתוס' ד"ה פסח ששחטו כו'. ולכאורה קשה דמ"מ לבתר דפשיט רבא הך דלשמו ושלא לשמו דמפיק לי' שלא לשמו מידי לשמו כיון דמפיק לי' מסתמא. אכתי לא תפשוט הך איבעיא דשלא לשמו ולשמו אליבא דר"י דלא שייך התם למימר מדמפיק לי' מסתמא וכן הקשה המהרש"א. ונ"ל לתרץ בפשיטות דהא ע"כ רבא בסברת ר' ירמיה קאי. דפסול דשלמו בפסח קליש משום דאינו נוהג בכל הזבחים. דאל"כ דברי רבא אינם מוכרחים כקושית התוס' בד"ה הכא וכו'. א"כ ממילא הך איבעיא שלא לשמו ולשמו לר' יוסי תפשוט במכ"ש מפשיטת רבא בלשמו ושלא לשמו. דטעמא מאי בשאר ימות השנה אתי שלא לשמו ומפיק מלשמו בין מסתמא ובין באמר. ע"כ משום דפסול דלשמו קליש והכשר דשלא לשמו אלים. א"כ מה דשלא לשמו אלים כ"כ דמפיק מלשמו מכ"ש דלא אתי הקליש לשמו ומפיק מהאלים שלא לשמו וכשר. ובזה ניחא הוי"ל שכתב המהרש"א על דברי תוס' הנ"ל. כן נ"ל ברור לענ"ד אחר העיון בהסבר השקלא וטרי' בגמרא: