אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף נח.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף נח.

דף נז.

ברש"י ד"ה בין הערבים כו'. עיין בהגהת הרש"ש דמדייק מלשון הגמ' "לבין" דלא כפי' רש"י דמפרש דחלקהו קאי על הערב אלא קאי על התמיד. ונ"ל דפי' רש"י מוכרח דהנה השיטה מקובצת בב"ק הביא לכללא בכל הש"ס דהיכא דהגמ' אמרה מנא הני מילי ולא מנלן. קאי השאלה על שני דברים. א"כ בכאן דקאמרה הגמ' מנא הני מילי קאי נמי על מה דאמר המתניתין דהמשכת זמן הקרבת התמיד הי' שעה אחת ולא יותר. ויליף זאת ר' יהושע בן לוי ג"כ מקרא ובכאן עוד יותר מוכח כן מדמסיק ריב"ל בהילפותא ושעה אחת לעשייתו] ולפי' רש"י ניחא. מדאמר הקרא חלוק הערב משמע מזה דלעולם צריך להיות חלוקת הערב בשוה בזמן אחד. ובאמת הא יכול להיות חלק ערב אחד פעם ב' שעות ומחצה ופעם רק ב' שעות או עם רבע שעה הכל לפי משך זמן מלאכת הקרבת התמיד. ותלוי זאת בזריזות הכהן ואין כל זריז שוה. אלא ע"כ רצה הכתוב שעבודת הקרבת התמיד מתחילת הקרבתו עד גמר הקרבתו ישוער לעולם בחוק זמן אחד. לזאת שיערו חכמים מקודם זמן עבודה זו לא יותר משעה אחת אף למי שאינו זריז כ"כ. למען נדע בבירור אשר שני חלקי חצאי ערב לעולם שוה ב' שעות ומחצה. אמנם לפי' הרש"ש לא ידעינן מקרא רק לימוד אחד. התחלת הקרבת התמד. ולא זמן כל הקרבתו כמובן. א"כ הי' לי' להגמרא לומר מנ"ל ולא מנא הני מילי. וגם לא הו"ל למסיק בהילפותא ושעה אחת לעשייתו. ולדברינו מדויק פי' רש"י במתניתין בד"ה נקרב כו' ובגמ' מפרש טעמא עכ"ל. משמע ממש כמש"כ כמובן כנ"ל ברור:

וגם לדברינו יתפרש היטב דברי המהרש"א שמקשה על פירש"י יעו"ש. ובאמת לכאורה הלא לא על רש"י לבד תלונתו אך גם על הגמ'. ולהנ"ל ניחא דבגמ' גופא יש לפרש כפי' הרש"ש ולפירושו יש לקיים בע"פ שניהם. בה"ע של תמיד יהי' על גמר הקרבתו. ובה"ע של פסח יהי' על התחלת הקרבתו. אמנם לפי' רש"י דהילפותא קאי גם על המשכת זמן הקרבתו א"א לקיים שניהם:

אך גוף קושית המהרש"א יש להבין. כי קושיא זו כבר הקשה הירושלמי. וגם הירושלמי גופי' מתרץ בטוב. דתמיד אם אתה מבטל בה"ע שלו בע"פ אתה מקיימו לאחר זמן. דהיינו בשאר ימות השנה. אבל פסח אם אתה מבטלו בע"פ שוב לא יתקיים יעו"ש. א"כ לכאורה דברי המהרש"א תמוה איך נעלם ממנו הירושלמי. וכבר הרגיש בזה הצל"ח יעו"ש. ומה שמפרש דכוונת המהרש"א להקשות מסיפא דמתניתין. חל ערב פסח להיות בערב שבת לא ניחא כלל כמש"כ דא"כ הי' לי' להמהרש"א להקשות על הגמ' לא על רש"י:

וליישב זאת נ"ל דהמהרש"א סובר דגמ' דידן וגמרא דירושלמי מחולקים בזה. לשיטת הירושלמי גם לרבא במסקנא אף דאותיב על ריב"ל אעפ"כ גם רבא דריש בין הערבים חלקיהו לאסמכתא בעלמא. דאם כגמרא דידן דמשמע דלמסקנת רבא נסתר לגמרי דרשת חלקיהו מה טעם יש במתניתין על איחור הקרבת התמיד תרתי שעי דוקא. ופי' התוס' ע"ז בד"ה תמיד כו' דחוק לי' להירושלמי לומר כן. א"כ לפי"ז י"ל דבאמת לא נעלם מהמהרש"א קושית הירושלמי. אמנם קושית הירושלמי ע"כ קאי אליבא דמסקנא. ולהכי גם תירוץ הירושלמי מובן שפיר דבע"פ באמת בטל בה"ע של תמיד כיון דיתקיים עוד בשאר ימות השנה. וגם גוף דרשת דחלקיהו רק לאסמכתא בעלמא הוא. אולם קושית המהרש"א על ריב"ל גופא דהוא בודאי דריש חלקיהו לדרשא גמורה. א"כ לא שייך תירוץ הירושלמי. דלריב"ל צריך לומר דבין הערבים לא יבוטל לעולם. ואין לתרץ קושית המהרש"א דבאמת הוא קושית רבא. א"כ מאי מסיים רבא בקושייתו בין בחול בין בשבת כקושית הצל"ח יעו"ש. אלא ע"כ כתירוץ הצל"ח דכל קושית רבא מדהוצרך המתניתין לומר בין בחיל בין בשבת ועל גוף הדין לא אותיב רבא כלום. ע"כ שפיר מקשה המהרש"א הלא על גוף הדין קשה על ריב"ל. אמנם הירושלמי אין כעת ת"י לעיין בו. ולדברינו הנ"ל גם מתורץ תמיהת הצל"ח שמתמה עוד על המהרש"א וז"ל דאם אליבא דאמת הוא מקשה הרי נדחים דברי ריב"ל לגמרי ולא דרשינן כלל חלקיהו לבין שני הערביים. ואם על רבא מקשה דלמה לא הקשה על ריב"ל מסיפא דמתניתין הלא עדיפא לי' לרבא להקשות ממציעתא יעו"ש פירושו בכוונת מהרש"א לפי שיטת פלפולו. ולענ"ד לא אוכל להבין התחלת קושיתו. הלא המהרש"א מקשה לפי' רש"י על ריב"ל גופא. איך יפרנס שני בה"ע דכתיב בתמיד ובפסח. דהא ריב"ל דריש המקרא לדרשא גמורה ולא שייך תירוץ הירושלמי ותו לא מידי כל הנ"ל ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה