אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף יח:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף יח:

דף טז.

בתוס' ד"ה ולאו מק"ו כו'. עיין מהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונראה כוונתו דהנה לכאורה יש להבין מאי חדשו התוס' בכאן בקושייתם ותירוצם. דאטו מי לא ידע מהק"ו דאמר הגמרא לקמן דאפילו אוכל הבא מחמת שרץ אין מטמא כלי מק"ו דמשקין הבאין מחמת כלי. ולפי"ז לא הו"ל להתוס' להקשות על הגמ' בלשון וא"ת. רק הוי להו לומר בלשון ה"ה. דה"ה דמצי הגמ' למיעבד ק"ו מאוכל. מה אוכל הבא מחמת שרץ כו'. וגם בזה הק"ו יש לומר דיו לבא מה"ד להיות כנדון. כי גם אוכל אפילו בא מחמת שרץ אין מטמא כלי מק"ו דמשקין. כמו שמסקי התוס' בתירוצם ותו לא מידי:

אך נראה לפרש כוונת התוס' בזה דחידשו. דאף שהגמרא יליף מתחילה הילפותא דיטמא מסיפא דקרא. מ"מ ע"כ צ"ל דכבר ידע מהילפותא דיטמא מרישא דקרא. וכמו שעבד הגמ' לקמן הק"ו דגם אוכל אינו מטמא כלי. דאל"כ יקשה קושית התוס'. מנ"ל להגמ' למיעבד הק"ו ממשקין ולומר דיו. דלמא יליף טומאת משקין הבאה מחמת שרץ מאוכל ולא נאמר דיו. ולפי הסבר הנ"ל מתורץ קושית המהרש"א שפיר. דאם קושית התוס' יהי' מק"ו שכתב המהרש"א מחמת עלולין. ותירוצם ג"כ יהי' כמו שתירצו השתא. א"כ בודאי יקשה קושיתו הנ"ל מאי חידשו בזה. ולא נוכל לפרש אז כמו שפירשתי השתא דברי התוס'. דהא כל הק"ו דעבד הגמ' לקמן דילפינן אוכל ממשקין דאין מטמא כלי. הוא רק משום דמשקין עלולין ולא אוכל. א"כ כאשר התוס' יקשו מק"ו דעלולין כלול גם התירוץ בקושיא. כי נאמר דיו לבא מה"ד להיות כנדון. כאוכל שאין מטמא כלי משום דאין עלולין. א"כ לא שייך להקשות בלשון וא"ת רק בק"ו שהקשו התוס'. ולפי ת רוץ התוס' באמת ה"ה דהוי מצי הגמרא למיעבד הק"ו שכתבו התוס' וגם הק"ו שכתב המהרש"א ולומר ע"ז דיו. אך חדא מינייהו נקט. כנ"ל כוונת המהרש"א בזה:

ובזה שביארתי כוונת התוס' והמהרש"א. יהי' מתורץ שני קושיות גדולות שמתמה הצל"ח בסי' קכ"א והניח בצ"ע על הגמ' בד"ה יטמא דאין עושה כיוצא בה מהכא נפקא מהתם נפקא כו' עד מילתא דאתי בק"ו טרח וכו'. וז"ל הצל"ח הדברים תמוהים. דהרי במשקים באמת לא כתיב רק חד קרא. אלא שרש"י המתיק הדבר בד"ה חד למעוטי משקין כו' דגלי באוכל והה"ד למשקין. מ"מ על הגמרא קשה מדוע שבקי לאוכלין דכתיבי בהדי' והוי לי' למיעבד בצריכי באוכלין גופייהו. ועוד קשה לי מה דקאמר אבל במשקים הבאים מחמת שרץ דחמירי אימא עושה טומאה כיוצא בה. ולענ"ד הדבר תמוה. דאטו משקין הבאים מחמת שרץ מי כתיבי. והלא בק"ו ממשקין הבאים מחמת כלי הם. וא"כ דיו לבא מה"ד להיות כנדון עכ"ל הצריך לעניננו. והנה באמת הקושיות חמורות. אך מקודם נבאר מה שכתב רש"י דגלי באוכל והה"ד למשקה ולכאורה אין מובן מנ"ל לרש"י לומר כן. הא צריכי לן תרי קראי חד לאוכל וחד למשקה. ואם אמנם שהכתוב גלי לן דדינם חד בטומאה קלה. היינו בטומאת משקין הבאים מחמת כלי. מ"מ מנ"ל לומר כמ"כ בטומאה חמורה כשנטמא בשרץ. ואדרבה י"ל מדחזינן דהקרא פירש לן דשוה דינייהו אוכל ומשקה כשקבלו טומאה מכלי הבא משרץ ובטומאה חמורה שתיק קרא. ש"מ דחלוק דינם. ועיין בפנ"י שעמד ע"ז ברש"י. ומה שתירץ בזה נסתר ממילא לפי מה שכתבתי יעו"ש:

אמנם הנלע"ד בכוונת רש"י דשפיר גלי באוכל והה"ד למשקה. דמדאיצטריך הוא למעוטי אוכל. מכלל דמשקין מטמאי. כמו שכתב רש"י לעיל ברבינא בד"ה ואי ס"ד כו'. אם כן לפי זה ידעינן טומאת משקין הבאים מחמת שרץ מהק"ו מאוכל. וכמש"כ התוס' מה אוכל הבא מחמת שרץ מטמא משקין שרץ גופיה לא כ"ש. או מהק"ו שכתב המהרש"א מה אוכל שאינו עלול כו'. וגם נאמר דיו לבא מן הדין כו'. ואם אוכל הבא מחמת שרץ אין עושה כיוצא בה גם משקין כן. והשתא לפי"ז כשגלה לן הקרא באוכל הבא מחמת שרץ דאין עושה כי"ב. הוה כמו שמפורש בקרא גם במשקין הבאים מחמת שרץ דאין עושה כי"ב. והשתא כיון דאתינן להכי. שפיר מתורץ שני קושיות הצל"ח הנ"ל וחדא בחברתי' מתורצת. דלהכי לא אמר הגמ' הצריכי באוכלין גופייהו. משום דיקשה קושית הצל"ח השניה. דאיך יאמר דאי אשמועינן באוכלין הבאים מחמת כלי משום דלא חמירי אבל באוכלין כו'. א"כ לא אתא שפיר הצריכי. דהא אכתי משקין הבאין מחמת שרץ ידעינן. דאטו משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי וכקושית הצל"ח. ובאמת רוצה הגמרא למעבד הצריכי. דגם משקין הבאים מחמת שרץ לא נדע כמו אוכלין הבאים מחמת שרץ. ע"כ הקדים הגמ' מעיקרא לומר חד במשקין הבאים מחמת שרץ כו'. ומוכח מזה כמו שפירשתי לפירוש רש"י. אע"ג דלא כתיבי בהאי קרא משקין. מ"מ הוי כמו שמפורש בקרא גם משקין משום ק"ו מאוכל. בין לפי מש"כ התוס' הק"ו או כמו שפירש המהרש"א מחמת עלולין. ואתא שפיר הצריכי דאי אשמועינן במשקין הבאים מח ות כלי משום דלא חמירי אבל במשקין הבאין מחמת שרץ דחמירי כו'. ולא קשה השתא קושיא השני' של הצל"ח דמי יאמר לך דטומאת משקין הבאין מחמת שרץ יליף ממשקין הבאין מחמת כלי. דלפי מה שפרשינן. משמיע לן השתא הגמרא ק"ו חדש משקין מאוכל והגם דהשתא מיירי הגמרא באם לא כתב המיעוט דהוא בקרא וכי יותן מים כו'. א"כ לא מצינן למעבד הק"ו שכתבו התוס'. משום דכל הק"ו של התוס' רק אם כתיב הוא בקרא. כמו שפירש המהרש"א דבריהם עיי"ש. מ"מ הא שפיר י"ל הק"ו של המהרש"א. מה אוכל שאינו עלול מיטמא משרץ משקין דעלולין לא כ"ש. ובין אוכלין ובין משקין הבאין מחמת שרץ עושין טומאה כיוצא בה. ועיין היטב בכל הסוגיא כי הדברים ברורים למבין:

ואין לפקפק ע"ז שכתבתי. דאם לא גלי לן הקרא מיעוט דהוא בטומאת שרץ גופא. הייתי אומר בטומאה הבאה מחמת שרץ עצמו בין אוכל ובין משקה טומאה עושה כי"ב משום הק"ו דעלולין כמוש"כ המהרש"א דמנ"ל זאת. הא גם איפכא י"ל דטומאת משקין הבאה מחמת שרץ יליף מק"ו שעבד הגמ' לעיל ממשקין הבאין מחמת כלי. זה לא קשה כלל. דאיתא ביבמות (דף ח' ע"א) דכל היכא דאיכא לאקושינהו לקולא ואיכא לאקושינהו לחומרא. לחומרא מקשינן. וכמו"כ הדין בק"ו כמבואר במבוא התלמוד עיין שם במדה א':

(שם) בתוס' ד"ה ומה מחוסר כפורים כו'. לכאורה קשה לקמן לר"ע דבעי למיעבד ק"ו ממחוסר כפורים דחמישי פסול בקודש נימא דיו אפילו אי מופרך ק"ו. דבמה מצינו ליכא למילף רביעי. דמחוסר כפורים אינו רק כשלישי. ונלענ"ד לומר דכשם דלר' יוסי חשבינן טומאת מחו"כ כשלישי. כמו"כ לר"ע יחשב טומאתו כרביעי. דהא דכתבו התוס' כן לאו דברי נביאות הוא. וגם בתורה לא נכתב מה נקרא טומאת מחו"כ. אם רביעי או שלישי או ראשון. אך סברתם מבואר בדבריהם. מדחזינן דמחו"כ אינו עושה כלום בתרומה. א"כ בודאי לא עדיף טומאתו משלישי. על כל זאת פוסל בקודש. א"כ ה"ה בכל שלישי. א"כ לפי"ז גם לר"ע נחשב מחו"כ כרביעי. מדחזינן דאינו עושה כלום בתרומה כמו כל רביעי. א"כ מוכח דלא עדיף טומאתו מרביעי. עם כל זאת פוסל בקודש. ה"ה כל רביעי עושה חמישי והוי שפיר מ"מ גם לר"ע. כן הוא ברור לענ"ד. אמנם לפי"ז קשה הא אין כאן ק"ו כלל דהא שניהם שוים ממש. והי' לי' לר"י למילף במ"מ ולא בק"ו. ואין לפרש כוונת התוס'. דלמ"ד אמרינן דיו אפילו היכא דמופרך ק"ו באמת לא ילפינן ממחו"כ רק במ"מ. והא דיליף ר"י בק"ו הוא רק למ"ד דלא אמרינן דיו היכא דמופרך ק"ו. א"כ למה לי' לר"י כלל לימוד הק"ו. מי לא עדיפא לי' למילף במ"מ ולכ"ע אתי'. ועוד מדברי התוס' גופי' מוכח להיפך מזה. דמסקי בלשונם. הלכך אלים ק"ו דהכא כו'. נשמע מזה דגם למ"ד אמרינן דיו ג"כ ילפינן בק"ו. אמנם באמת גם זולת הנחת התוס' דבמ"מ יליף. הגמרא גופי' קשה להבין מאי ק"ו שייך כאן. כי מאי חומרא נמצא בטומאת שלישי מבמחו"כ. הלא התרומה אינה נפסלת רק משני. ואחר שנפסלת אז נקראת שלישי. ואינה פוסלת יותר בתרומה כמו מחו"כ. א"כ מאיזה טעם נקראת מחו"כ קל ושלישי חמור. ועוד קשה לי אם הקל הוא מחו"כ. א"כ איך נאמר בזה דיו. ופירש רש"י בד"ה ולמדנו שלישי כו'. דלא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. מה תרומה עושה שלישי כו'. מוכח מדברי רש"י דהקל הוא תרומה כי לומר דיו להיות כמוח"כ אין שייך כמובן. ואף אם בזה נדחוק ונאמר דמקור הק"ו סובב על תרומה וקדשים. והקל הוא תרומה. והחמור הוא קדשים. וכן יהי' לימוד הק"ו. מה תרומה דקל היא דהא אינה מקבלת טומאה ממחו"כ. אעפ"כ קדשים מקבלת טומאה ממחו"כ משום דחמור הוא. כ"ש שלישי דגם תרומה הקלה נטמאת ממנה אינו דין שיעשה רביעי בקודש החמור. ולפי"ז שפיר יהי' הדיו. מ"מ עוד לא נח דעתי בזה. דא"כ הפירכא דדור אחרון בסוטה הובא לקמן ברש"י. לא שייך כלל על הק"ו שכתבתי. לכן מוכח מהפירכא דדור אחרון דהקל הוא שלישי ולא מחו"כ:

וזה כמה שנים אשר נתקשיתי בזה ולא עלה בידי פירוש נכון על הק"ו. אמנם כעת בלמדי סוגיא זו בשנת תרל"ו לפ"ק נתרווח לי הפי' כהוגן. לכן מצאתי מחוייב א"ע לבאר פירוש הק"ו לרש"י ולתוס' כל חד לפי שיטתו:

לפי פירוש התוס' בהנחתם דבמ"מ יליף. באמת מחו"כ שוה לשלישי בזה דנקרא ג"כ שלישי. וכמו שפירשתי סברת התוס' לעיל בתירוץ קושיתי אשר גם המהרש"א הקשה כן. עם כל זה נפקותא חדא נמצא ביניהם. מחו"כ אף שנחשבת למדרגת טומאת שלישי. אעפ"כ מותר בתרומה לא מבעי' בנגיעה אלא אף באכילה. א"כ בשלישי של מחו"כ לא נמצא שום טומאה בעצמו של שלישי. אעפ"כ פוסל בקודש אף בנגיעה לשיטת הרמב"ם ונעשה הקודש רביעי ממחו"כ שהוא במדרגת שלישי. אף שהוא בעצמו טהור ממש לכל הדברים חוץ מלקודש. א"כ כ"ש שלישי היינו כיכר של תרומה שנפסלת ע"י כיכר שני. א"כ שלישי כזה שהוא בעצמו פסול. אינו דין שיעשה רביעי בקודש. דהא באמת כן הוא הדין בכל המדרגות. היינו חולין לא נפסל מראשון רק אם גם הראשון בעצמו טמא. אמנם אם הראשון שנגע באב הטומאה לא הי' טמא. ויכול להיות זאת בפשיטי כלי עץ שנגע באב הטומאה ואח"כ נגע בכיכר אין הכיכר נעשה שני. וכן בתרומה שנעשה שלישי ג"כ באופן שקיבל משני שהוא בעצמו פסול. וכן בקודש שנעשה רביעי צריך לקבל משלישי דוקא מכיכר של תרומה. אבל אם כיכר השלישי הוא של חולין דאינה נפסלת בעצמה אין הקודש נעשה רביעי. ולפי הסבר זה שפיר לשיטת התוס' אתי' הק"ו יחד עם מה מצינו. ואף דלפי זה לא שייך עוד לומר דיו לא איכפת לן בזה. דהא באמת לשיטת התוס' הא דקאמר הגמ' ולמדנו שלישי מן התורה לא מטעם דיו הוא. כמש"כ התוס' בדיבור השני בד"ה למדנו:

אמנם שיטת רש"י לא כן הוא. דבמ"מ לא שייך למילף בכאן. כי מנ"ל ליתן שם שלישי במחו"כ והא דמותר בתרומה לא משום דמדרגת שלישי יש בו. ותוכיח מזה כשפוסל בקודש עושה רביעי בקודש. אך יש לנו לומר משום דטומאת מחו"כ קלה ואין תרומה נפסלת בה. והא דמחו"כ פוסל בקודש. משום חומר דקודש הוא ונפסלת גם מטומאה קלה. ולפי"ז אין כאן לא מ"מ ולא ק"ו. ולענ"ד דלשיטת רש"י הק"ו כן הוא. מה מחו"כ דנקרא טהור ממש נגד תרומה מדמותר אף באכילה. מ"מ נגד קודש נקרא טמא מדיכול לפסול בקודש ש"מ בעצמו טמא נקרא. כ"ש שלישי שפסול בתרומה. א"כ השלישי נקרא פסול נגד הכיכר של תרומה. אינו דין ששלישי זה יהי' נקרא טמא נגד קודש כדי שיעשה רביעי בקודש. פירוש מדחזינן דיכול להיות מטהור טמא. כ"ש דיכול להיות מפסול טמא. ובהסבר זה גם לשיטת רש"י ניחא הק"ו וגם שייך לומר הדי'. וגם ניחא פירכת דור אחרון בין לרש"י ובין לשיטת התוס'. וגם כל דברינו זה יתורץ ג"כ קושית המהרש"א אשר הניח בוי"ל יעוי"ש היטב כנ"ל ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה