אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף טז.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף טז.

דף יד:

ברש"י ד"ה ותלושין מי מכשרי. אמים הוא דמתמה כו' עד סוף דברי'. דברי רש"י הללו משוללי הבנה הם כנראה לכל עין רואה. ועיין במהרש"א דמיישב פירש הקרא לדעת המקשן ועיין בצל"ח בסי' פ' דכתב דהמהרש"א עוד לא יצא ידי חובתו בביאור דברי רש"י. דקשה על רש"י גופי' מי הכריחו לפרש שכך הי' דעת המקשן. ואמאי סני לרש"י לפרש דקושית המקשן הי' גם על משקין כי שיטמא ממש משמע לא הכשר יעוי"ש. ובעבור זה נכנס הצל"ח בפלפול גדול. ותוכן דברי' דרש"י רוצה בזה לתרץ קושית התוס' ד"ה תרגמא אדם. כי תירוץ התוס' דחוק. וגם עוד מתמה על תוס' כי מדוע הכא לא חיישי אהך פירכא משום די"ל מאי משקי משקה דעלמא. ובחולין וכן לקמן (דף כ' ע"א) חשו להך פירכא. ולא ניחא לי' לשנויא כן. ובפירוש רש"י יהי' מתורץ קושית התוס'. כי רש"י קאי בשיטת הרמב"ם. דכשם דדרשינן מקרא דתשפכנו כמים שאין דם קדשים מכשיר. הכי נמי דרשינן ממנו שאין דם קדשים מקבל טומאה יעוי"ש כל דברי'. אך עיקר היוצא מפלפולו דלהכי פירש רש"י כן. משום דמזה נראה דגם המקשה לא חש אהך פירכא הא משקי קאמר. ע"כ תירץ התרצן שפיר תרגמא אדם עיין שם. ואנכי בענ"ד כמתמה על דבריו. דהא גם לפי דבריו יקשה עוד על הגמ' גופי' מנ"ל להתרצן דכן הי' דעת המקשה. אולי באמת דעת המקשין דגם שאר משקין אין מכשרי. וכקושיתו שהקשה בעצמו לפירוש מהרש"א קשה כמו"כ לפי פירושו בצד השני שפירש הצל"ח דהמקשה לא ידע מהא דר' יוחנן. וגם אם תאמר כמו שפי' הצל"ח בצד הראשון דהמקשה ידע מהא דר"י. ורש"י קאי בשיטת הרמב"ם יעו"ש. מתמה אנכי מאד ע"ז. דאם ניחא לי' להמקשן לפרש דמשקי קאי רק על מים. כן יכול לפרש דמשקי קאי רק על דם. כמו שבאמת מתרץ הגמרא תרגמא אדם. ומעיקרא מאי קא קשיא לי' כלל. ובאמת גם בלא"ה לא יתכן לומר כצד הזה של הצל"ח. דרש"י קאי בשיטת הרמב"ם כדמוכח מרש"י לקמן (דף י"ז ע"ב) בד"ה אבל דם כו'. ועיין במהרש"א בפי' דברי רש"י שמה. וגם הצל"ח גופי' בסי' ק"ז הסכים להמהרש"א בזה יעו"ש:

אמנם נ"ל מה שפירש הצל"ח כן. הביאו לזה משום שפי' כוונת המהרש"א דוכל משקה קאי אדלעיל וגם אדלמטה ולע"ד דברי תימא הוא ואי אפשר לפרש כן. ואף שנמצאו מקראות שנדרשות לפניו ולאחריו. הא כבר התוס' ביומא (דף נ"ב ע"ב) בד"ה שאת כו' ובב"מ (דף ס"א ע"א) בר"ה קרי בי' ובחולין (דף קי"ד ע"ב) בד"ה או כו' ועוד בהרבה מקומות נתנו כללא בזה. דה"מ היכא דאיכא תרי מילי וחד קאי ודאי אדלעיל וחד אדלמטה. אז יש לנו לדרוש גם אלעיל ואדלמטה. אבל אם הקרא איירי רק בחדא כמו הכא. אית לן למימר דקאי רק אחדא אדלעיל או אדלמטה, וקרא ודכל משקה דמיא ממש להא דאמר איסי בן יהודה ביומא (דף נ"ב) חמש מקראות בתורה אין להם הכרע יעו"ש, וגם דברי המהרש"א גופי' אין סובל כוונה זו דלפי פירוש הצל"ח בכוונתו. נמצא בו דברים יתירים וחסרים. וגם הלשון יהיה מגומגם. אשר לא הורגל בזה המהרש"א. ובר מן דין לפירוש הצל"ח מה שמסיק רש"י, דכולהו תלושין נינהו. אין פתרון לדברים הללו:

והנלענ"ד בכוונת המהרש"א דלדעת המקשה יטמא הראשון איירי בהכשר ויטמא השני איירי בטומאה. וקאי על אוכלין. וכל משקה קאי אדלעיל איטמא ראשון. והא דכתב זאת המהרש"א בלשון רישא וסיפא. משום דתפס לישנא דגמ' לקמן (דף י"ח ע"א) בפלוגתא דרב פפא ורבינא במקרא זה יעוי"ש. ובזה יהי' דברי רש"י מובן שפיר וגם דברי התוס' לא יהיו כתמוהין. אך נקדים להבין מאי דמשמע מהצריכותא דעבד הגמ' חד בתלושין וחד במחוברין. נשמע מזה דלרב גם מים תלושין מכשרי. מדלא קאמר הגמ' חד במשקה וחד במים מחוברים. אף דבקרא לא הוזכר כלל מים תלושין וכל הקושי' על רב הוא רק מקרא וכל משקה. א"כ לכאורה די הי' לנו לתרץ דוכל משקה קאי על הכשר דלעיל. ויטמא דסיפא על אוכל וטמא ממש. והצריכותא ג"כ אתיא שפיר. דאי אשמועינן במשקה משום דיש לה תרתי חשיבותי. חשיבות בעצם וגם הוא אחשבינהו דמילא אותן. ואי אשמועינן במים משום דקיימי בדוכתייהו. ובאמת מ"ת לא מכשרי לרב. ולמ"ל להגמ' לומר מאי יטמא הכשר. ולהוציא מלשון הפשוט. אלא י"ל משום דיקשה לרב תרי יטמא ל"ל. כי די לנו ביטמא דרישא לבד. ועיין בזה בהגהת הרש"ש. ע"כ אמר הגמרא דלרב ע"כ מאי יטמא הכשיר. א"כ ע"כ בא הכתוב לרבות בזה גם מים תלושין. דאל"כ נשתוק קרא מיטמא השני ולהכי שפיר עביד הגמ' הצריכותא בין מ"ת לממ"ח. והשתא לפי הסבר הנ"ל. הא דאמרינן דלרב גם מים תלושין מכשרי. אין מוכרח זאת מפאת קושית הגמ' ת"ש וכל משקה כו'. דעל פירכא זו יש לתרץ כמוש"כ. דיטמא דסיפא קאי רק על אוכלין וטמא ממש. אך הגמרא הוכיח זאת מחמת קושיא אחרת משום דתרי יטמא ל"ל. ולפי"ז לא קשה על רב גופי' מר"י ב"ר חנינא. משום דיאמר לך מאי משקי מים ולא דם ורב לא חש לפירכת והא משקי קאמר. כמש"כ התוס' מאי משקי משקה דעלמא. ובאמת מ"ת לרב לא מכשרי. וכמו שאבאר לקמן דפירכת הגמרא בחולין וכן לקמן (דף כ' ע"א) והא משקי קאמר קאי רק לשיטת שמואל. ומשום קושיא החיצונה הנ"ל תרי יטמא ל"ל הא יש לפרש הקרא כמו שפירשתי לדברי מהרש"א:

והשתא כיון דאתינן להכא דברי רש"י עולים כהוגן דקשה לי' לרש"י מאי קא קשיא לי' להמקשה ותלושין מי מכשירין. הא י"ל כהנ"ל. ע"כ פירש"י אמים הוא דמתמה. פי' קושית המקשה לא קאי על רב גופי'. כי י"ל כהנ"ל. וגם הצריכותי' אתי' שפיר. משום דכולהו תלושין נינהו ושפיר נעביד הצריכותא וכמו שפירשתי לעיל. וע"כ קושית המקשה רק על הגמ' ל"ל להגמ' לפרושי לרב דגם מים תלושין מכשרי ולעביד הצריכותא בין מ"ת לממ"ח. הא לפי זה יקשה מר"י ב"ר חנינא על רב. דגם אם נפרש מאי משקי משקה דעלמא. מ"מ קשה על רב דלפי הצריכותא דעביד הגמ' הכל מכשרי בין משקה ובין מים תלושין. ומהא דאמר ר"י דדם קדשים אינו מכשיר משום הקרא על הארץ תשפכנו כו' לא ידע המקשה. ושפיר קשה לי' הו"ל להגמ' לפרושי דגם רב מודה דמדת לא מכשרי. וגם ר"י בר' חנינא דאמר לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין. קאי רק על מים. כי מאי משקי משקה דעלמא. וקושית הגמ' על רב הא יש לתרץ בפשיטות דוכל משקה קאי על הכשר. ויטמא דסיפא קאי על אוכל. ואי משום קושי' החיצונה תרי יטמא ל"ל. הא יש לפרש הקרא כמו שפירשתי לדברי המהרש"א דיטמא דרישא קאי על הכשר ויטמא דסיפא קאי על טומאה. וכל משקה קאי איטמא דרישא. ע"ז מחדש לו התרצן דדם קדשים אינו מכשיר כדר' יוחנן ודר"י ב"ר חנינא קאי רק על דם ומאי משקי משקה דעלמא. דגם המקשה מודה בזה דרב לא חש להך פירכא והא משקי קאמר. והא דבחולין וגם לקמן (דף כ' ע"א) חייש להך פירכא. הוא רק לשמואל. ואין להקשות לפי מש"כ לעיל. דגם אם יסבור רב דמ"ת לא מכשרי. אעפ"כ לא קשה עלי' מהקרא וכל משקה. וגם לא קשה תרי יטמא ל"ל. א"כ קשה אמאי באמת לפי המסקנא דידעינן מהא דדרש ר"י דדם קדשים אינו מכשיר. א"כ אמאי לא נאמר לרב דמ"ת לא מכשיר. והשתא יהי' ניחא דר"י ב"ר חנינא קאי על שניהם על דם ומים. ולא נצטרך לדחוקי ולומר מאי משקי משקה דעלמא. זה לא קשה כלל. דלפי"ז יקשה לרב קושית הגמרא לקמן (דף כ' ע"א) האי בשר דאיתכשר במאי. ומה שמתרץ שם רב יהודה בשם שמואל כגון שהעבירה בנהר. רק לשיטת שמואל מתרץ כן. אמנם לרב נראה יותר דוחק לומר כן. מהדוחק מאי משקי משקה דעלמא. כי בזה יש לנו דמיון כמו בוגרת כמש"כ התוס'. ולשמואל הוא איפכא. לתרוצי מאי משקי משקה דעלמא דחיקא לי' יותר מלומר כגון שהעבירה בנהר. והשתא לפי מש"כ רש"י ותוס' שניהם כוונו לדבר אחד. וגם מדויק היטב דברי התוס' לקמן (דף כ' ע"א) בד"ה לא דיין כו' יעוי"ש:

והנה אף אם יש לבעל דין לחלוק עלי בפירוש דברי המהרש"א ולומר אשר דבריו אינם מכוונים לפירושי אמנם זה ברור לי דכוונת רש"י בוודאי כן הוא. כי לפי מה שפירשתי ניחא מאוד סוגיין לשון רש"י אמים הוא דמתמה. פי' המקשה פריך רק על הגמ' ולא על רב גופי'. ושפיר יש לחלק בין מ"ת למשקין. משום דמ"ת לא חשיבי בעצם. אבל אשאר משקין לא מתמה. פי' אין לך לפרש דקושית המקשה על רב גופי'. כי קושיא זו אינה מוכרחת משום דרב יאמר לך כמש"כ לעיל. וא"ל דהצריכי לא אתי'. להכי מסיק רש"י דכולהו תלושין נינהו. ושפיר אתי' הצריכי. א"כ ע"כ קושית המקשה רק על הגמ' ואמים הוא דמתמה. כנלענ"ד בכוונת רש"י:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה