יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף י:
בתוס' ד"ה ואם לא בדק כו'. עיין במהרש"א דקשה להבין כוונתו. וכן במש"כ בדיבור השני על רש"י בד"ה לאחר המועד כו' ג"כ קשה הבנה הוא. והולך לשיטתו בדבריו הקודמים:
והנה כל העובר על שני דיבורי מהרש"א הנ"ל ישתומם וראיתי בש"ס ווילנא נדפס הגהות הגרי"ב על מהרש"א והניחו ג"כ בצ"ע. ולפי עניות דעתי דבריו צודקים מאוד ועל אדני העמקות יסודו בסוגי' דבדיקה וביטול חמץ:
דהנה לכאורה יש להבין לפי מה שפירש הר"נ בריש מכילתין בשיטת רש"י דאינו עובר אך על חמץ ידוע וכל המשניות דקתני בהו דין בדיקה היינו בלא ביטול יעוי"ש. א"כ לפי"ז יקשה מאוד במתניתין דידן. איך יאמר ר' יהודה דלאחר שש שעות אינו רשאי לבדוק ולשרוף החמץ ידוע משום דלמא אתי למיכל. א"כ בכל איסורין הנשרפין איך ישרוף דילמא אתי למיכל. אף דהגמ' אמרה בטעמא דרבנן הוא עצמו מחזר עליו לשרפו כו' עכ"ז גם ר"י טעמא בעי כי איך שייך לומר בעת שנוטל האיסור ממקומו הידוע לו ע"מ לשרוף נחוש דלמא אתי למיכל. אין הדעת סובלת לומר כן. שנית קשה לעיל (בדף ו' ע"ב) במאי דאמר רב הבודק צריך שיבטל משום שמא ימצא גלוסקא יפה. לכאורה יש להבין אם כבר בדק כדין בכל המקומות גם בחורין ובסדקין מאין ימצא עוד גלוסקא יפה. עוד שלישית קשה לי לפי מה שפי' רש"י במשנה ראשונה דהבדיקה דאורייתא כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא. והר"נ נתן סעד טוב לשיטת רש"י מדיליף הגמ' בדיקה לאור הנר מקראי יעוי"ש ואנכי אמרתי אשר ברש"י גופי' במשנה ראשונה יש רמז כדברי הר"נ מדהקדים רש"י לפרש על לאור הנר המאוחר במתניתין ואח"כ פירש בודקין המוקדם במתניתין. אמנם שיכל את פירושו. כדי להבין מה שמפרש אח"כ דהבדיקה כדי שלא יעבור בבל יראה ובבי"מ]. א"כ לפי"ז יקשה הא רש"י בעצמו כתב לקמן דראי' ממש ליתא אלא אסמכתא בעלמא יעו"ש (בד' ז' ע"ב) בד"ה זכר לדבר כו':
והנה מחומר קושיות הנ"ל נלענ"ד לומר דבר חדש בשיטת רש"י. אשר לא שערו הקודמים לפני. דאף דמדאורייתא סגי בבדיקה וביעור חמץ הידוע לחוד. עכ"ז מדין המשנה לבדוק גם החמץ שאינו ידוע. והטעם בזה מחששא שמא ימצא גלוסקא יפה. ולהכי אמר המשנה דהבדיקה צריך להיות לאור הנר. ואיתא בגמרא (דף ח' ע"א) הטעם שאור הנר יפה לבדיקה. מפני שיכול להכניסו לחורין ולסדקין. והנה בדיקה חמורה כזו אף בחורין ובסדקין שהוא בודאי חמץ שאינו ידוע הוא רק מדרבנן. אף דיליף זאת מגז"ש אסמכתא בעלמא היא. כמש"כ רש"י שם משום דדברי תורה מדברי קבלה נינהו יעוי"ש. אמנם עיקר הבדיקה הקלה אשר היא רק לחמץ ידוע מוכח שפיר דמדאורייתא היא. מדיליף מקראי הכתובים בתורה. היינו מציאה האמור בחמץ ממציאה האמורה בגביעת בנימין. ולפי"ז מש"כ רש"י במשנה ראשונה דהבדיקה מדאורייתא. הכוונה על בדיקה הקלה בלא אור הנר. וניחא בזה קושיא השלישית הנ"ל כמובן. וממילא מתורץ לפי דברינו הנ"ל קושי' השני' הנ"ל. כי מה שאמר רב הבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה. הוא מחשש דילמא לא יבדוק בדיקה החמורה כדין המשנה אף בחורין ובסדקין גם חמץ שאינו ידוע. ושפיר יש לחוש שמא ימצא גלוסקא יפה:
ומעתה לפי הנחה הנ"ל דשני בדיקות יש בדיקה דאו' ובדיקה דרבנן. ניחא לן לומר דפלוגתת ר"י ורבנן במתניתין דידן אם יכול לבדוק אחר זמן הביעור. לא פליגי רק בבדיקה החמורה מדין המשנה אף חמץ שאינו ידוע. ובבדיקה כזו ניחא שפיר לחוש כמו שאמרה הגמרא בטעם ר"י גזירה דילמא אתי למיכל מיניה. כי איידי דטרוד בעסק חיפוש בחורין ובסדקין יש לחוש. אמנם בבדיקה דאו' דנוטל הידוע לו לשרוף. בזה גם ר"י מודה לרבנן דיכול לבדוק גם אחר זמן הביעור:
והגע בעצמך בלשון רש"י תמצא בכל הסוגי' דקדק דהחשש דילמא אתי למיכל הוא רק מחמת עסק וטירוד גם לדברינו הנ"ל מתורץ יהי' קושית ר"ת על רש"י לקמן (דף י"ב ע"ב) בתוס' ד"ה אימתי כו' יעוי"ש. דהתם הביעור בלתי עסק. וכבר ביררנו בשיטת רש"י דאבדיקה וביעור שלא ע"י עסק לא פליג ר"י כלל. ואין מקום לקושית ר"ת שם. ומעתה לפי הסבר הנ"ל שני דיבורי המהרש"א הנ"ל יתפרשון בנחת ובקל:
ודע דמה שכתב המהרש"א בסוף דיבור השני. וכן מוכח כפי' רש"י לקמן כו'. כוונתו ממה שפריך הגמרא לקמן (דף י"ב ע"ב) איתיבי' רבינא לרבא וכו' לשיטת רש"י שם. דהפירכא שימתין עד אחר שש וישבית בכל דבר. ואם יעבור בבל יראה ובל ימצא מאי פריך לי'. וברור הוא להמעיין היטב בכל דברינו: