יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת עירובין · דף צא:
בתוס' ד"ה מהו דתימא כו' עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל בדוחק. ולכוון בכאן כוונת תירוצו נחוץ לנו להסביר מקודם קושיתו. דהנה משמע מדברי קושיתו דהמהו דתימא קאי רק לרב ולא לשמואל ור"י. כי לדידהו האמת קאי רק בעירבו. וכן משמע מלשונו בפירושו על התוס' הקודם בד"ה וכלים כו' עיי"ש. ולכאורה באמת אינו כן. דהא ע"כ המהו דתימא בגמ' קאי גם לשמואל ור"י. דאל"כ יקשה גם לדידהו פירכת הגמ' היינו רישא. ואם נאמר דלשמואל ור"י לאו משנה יתירה הוא ותני ובמבוי וכר' זירא. מאן מכריח לן לחלק בזה בפי' הברייתא דלרב קתני ולמבוי ולשמואל ור"י קתני ובמבוי כדקתני באמת. אלא ודאי המהו דתימא קאי לדה"כ אפילו שבתו בבית נמי כמש"כ התוס' בד"ה וכלים כו' וכפי שפי' המהרש"א שם דבריהם עיי"ש. ולשמואל ור"י המשנה יתירה קמ"ל דמיירי בלא עירבו נמי. וכמו שפי' רש"י להדיא בסוף העמוד חדא לעירבו וחדא ללא עירבו כו' עכ"ל. איברא באמת י"ל דלא בזה תלוי קושית המהרש"א. דאף אם נאמר כמו שביארנו דהמ"ד קאי גם לשמואל ור"י מ"מ ע"כ צ"ל דלדידהו גם לפי האמת מיירי בעירבו נמי. וא"כ מוכח דמחצר לחצר לא גזרינן כמש"כ התוס' לעיל לשמואל ושפיר קשה קושית המהרש"א הו"ל להתוס' טפי להקשות קושיתם לפי האמת. והא דאמר המהרש"א בקושיתו וז"ל לפי מהו דתימא לרב כו' עכ"ל. אין כוונתו דהמ"ד בגמ' קאי רק לרב לא כן וכמו שהוכחתי. אך כוונתו דאף דלרב לא שייך קושית התוס' להמסקנא. הא לשמואל ור"י יש להקשות גם להמסקנא. א"כ טפי הו"ל להקשות לפי האמת ופשוט הוא:
ומעתה כיון שביארתי היטב קושיתו נבוא בנקל לכוונת תירוצו דלהכי לא הקשו להמסקנא דבשלמא במ"ד דבלא עירבו מודו רבנן לר"ש דמותר משום דחצר ומבוי רשות אחת הוא וחזינן דרבנן דכאן סברי בזה כרבנן דשלשה חצרות. דרבנן דפליגי אדרבי שמעון היינו ר"י. ור' יהודה הא סבר דחצר וקרפף רשות אחת הוא. א"כ שפיר קשה מרבנן על רבנן. אמנם לשמואל ור"י להמסקנא דמיירי בלא עירבו נמי וסברי רבנן דכאן דמבוי וחצר שתי רשויות הן ודאי לאו היינו הך רבנן דשלשה חצרות. וא"כ לא שייך קושית התוס' להקשות מתנא לתנא. אמנם מ"מ דוחק הוא דאף דמשלשה חצרות לא קשה. הא קשה עוד מברייתא השני' שהביאו התוס' דגג וחצר ומרפסת כו'. דרבנן דהתם סברי נמי דחצר ומבוי לאו חדא רשותא הוא. אף דאין מפורש התם בברייתא איך סברי הא הגמ' מתרץ לעיל לשמואל גופא בדיקא נמי כו' דלאו חדא רשותא נינהו. וא"ל דעיקר קושית התוס' הוא רק משלשה חצרות. אמנם מברייתא דגג לא קשה כ"כ משום דג"כ יש לחלק כמו שחילקו התוס' בין חצר למבוי. וי"ל דיותר רגילות להוציא מחצר למרפסת. ולא מחצר לחצר. אם נאמר כן. קשה אמאי הזכירו התוס' כלל בקושיתם הברייתא דגג הנה לזאת הניח המהרש"א הוי"ל בדוחק כנ"ל ברור:
ירושלמי מס' עירובין פרק כיצד מעברין (דף ס"ו ע"א) בסוף העמוד ר' חלבו ר' חונה בשם רב כו' והלא אליהו טרונין לנביאים הי'. אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כו'. עיין בקרבן העדה שמביא בשם הי"מ פירוש ע"ז וכתב עליו שדבריו דחוקים, אך הוא מפרש דקושית הירושלמי הוא כן. איך אמר אליהו אשר עמדתי לפניו דמשמע שקיבל הנבואה בעמידה כשהוא חזק וער. וזה אינו כי זה המעלה לא הי' רק במשה אדון כל הנביאים כדכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו' עכ"ל. ולעד"נ דלפי תירוצו יותר קשה מאי אירי' קושית הירושלמי על פסוק חי ד' אשר עמדתי כו' מפני היותו גדול שבנביאים דיותר הי' הקושיא אם הירושלמי לא הי' מסיק והלא טרונין לנביאים הי'. אך לפי עניות דעתי יש לפרש בפשטות דקושית הירושלמי הוא למה אמר אליהו אשר עמדתי לשון עבר. דמשמע עמד כבר אבל כעת נפסק נבואתו. הלא אליהו טרונין לנביאים הי' פירוש כל ימיו עד שעלה חי לשמים. אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כאילו עמד לפני השכינה ועתה מדוקדק לשון עמדתי משום דאחיה השילוני כבר הי' מת באותה עת שדיבר עם אחאב. ונכון הוא:
בעזר שוכן וילון נשלמה מסכת עירובין.