יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת עירובין · דף כ.
בגמרא ומי ארשב"א הכי כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו ובזה יונח לי עוד ארבעה הערות בסוגיא זו אשר לכאורה קשה להולמם. א') מאי פריך אביי על רב יוסף מהמתניתא בגדי עניים כו'. הא רבה ורב יוסף פליגי גם בהמקומות גופי'. היינו רבה סובר דגם פרסאי מניחין עירוב בבשר צלי אף שאין בו רק כדי לאכול בו. ור"י סובר דגם לכל העולם רק כדי לאכול הימנו. א"כ אמאי הקשה על ר"י לחוד מבגדי עניים. הא גם התם בשני השיעורים של עשירים ועניים אין כל אחד בטל לגבי חבירו ה"נ הכא גבי פרסיים אין שיעור פרסיים שהי' להם רוב בשר בטל לגבי רובא דעלמא. ולא שיעור רובא דעלמא דאין להם רוב בשר בטל לגבי פרסיים. וכן פירשו התוס' לעיל (ד' כ"ח ע"א) בד"ה ובבל כו'. ועיין במהרש"א שם בפירוש דבריהם. א"כ גם על רבה קשה מברייתא זו:
ב') קושית התורת חיים. מאי קאמר הגמ' קשיא ולא תיובתא. דמלשון קשיא משמע דלאו קושיא אלימתא היא. ולכאורה אין תירוץ בזה לרב יוסף. ג') מרש"י בד"ה והתניא כו'. משמע דקושית הגמ' גם מרעבתן. ולכאורה די לנו הקושיא מחולה וזקן בלבד. ד') קושית המהרש"א בריש דבריו אמאי נקטא הגמ' ואביי הא אליבי' דכ"ע קשה מרשב"א ארשב"א גופי'. אף דבמהרש"א תירץ זאת משום דאביי הביא הך ברייתא לעיל. אמנם לא תירץ זאת רק אליבא דה"א כדמשמע מדברי' דהקדים המאוחר ואיחר המוקדם דמעיקרא הוי לי' להמהרש"א להקשות מאי פריך הגמ' מעוג. הא לא שייך לומר בטלה דעתו. ואח"כ אמאי נקט ואביי. מזה משמע כאשר יתורץ קושי' השני' ממילא בטלה גם קושי' הראשונה. לכן נלענ"ד לפרש הסוגיא דאביי לא מסיק קושיתו על רב יוסף עד דהביא הברייתא דרשב"א. ומעיקרא לא הביא המתניתא דבגדי עניים רק להוציא מסברת ר"י. דסבר דרובא דעלמא בטלי לגבי פרסיים. משום דגם כ"ע אם הי' להם רוב בשר כמו פרסיים היו אוכלים טבהקי ע"כ אזלינן לחומרא. ומדמי זאת למתניתין דכלאים פ"ה מ"ח הובא בשבת (דף קמ"ד ע"ב). דר"א סובר המקיים קוצים בכרם קדש. משום שכן בערביא מקיימין קוצים בכרם לגמליהם דהי' להם הרבה גמלים. לזאת הביא אביי ראי' היפוך מזה דלא דמי לכלאים רק דמי ממש לטומאת מדרס. משום דהכא יש שני שיעורים כמו בטומאת מדרס. בגדי עניים ועשירים. ומדמי השיעורים להדדי. דכמו דהתם בשני שיעורים של העשירים ועניים אין כ"א בטל לגבי חבירו. ה"נ הכא גבי עירוב אין שיעור פרסיים שהי' להם רוב בשר בטל לגבי רובא דעלמא. ולא רובא דעלמא דאין להם רוב בשר בטל לגבי פרסיים. וכן פירשו התוס' בהדיא לעיל (דף כ"ח ע"א) בד"ה ובבל. ועיין במהרש"א שמה. אמנם בזה לא נגמר עוד קושיתו כדמסיק בעצמו. וכ"ת הכא לחומרא והכא לחומרא. פירוש דהא דבגדי עניים סגי בשלש על שלש לא משום דלא בטלי. רק משום דאזלינן לחומרא. ע"כ בעירוב שפיר בטלו רובא דעלמא לגבי פרסיים כמו בערביא. אף דהכא יש שני שיעורים משום דלחומרא הוא. וגם בלתי פירכא זו עוד אין ראי' לרבה ממתניתא דבגדי עניים. דגם אם לא אמרינן התם הטעם משום דאזלינן לחומרא קשה על רבה קושיא הראשונה שהבאתי אמאי לרבה בטלי פרסיים לגבי רובא דעלמא. הא בגדי עשירים לא בטלי לגבי בגדי עניים. לזאת מביא אביי הברייתא דרשב"א דאמר שני דינים בעירוב ומזה קושי' לר"י וראי' לרבה. קושי' לר"י מחולה וזקן דמוכח מזה דאזלינן לקולא ע"כ גם הכא בבשר צלי השיעור כדי לאכול בו. והטעם דרובא דעלמא לא בטלי לגבי פרסיים אף דלקולא הוא. ומוכח מזה דגם בבגדי עניים הטעם משום דאין כ"א בטל לגבי חבירו לא משום דלחומרא הוא. וראי' לרבה מרעבתן דסגי בסעודה בינונית של כל אדם אף דאין ראוי לו. והטעם משום דאביי סובר דרשב"א פליג על סומכוס וסבר כרבנן דלא בעינן מאי דחזי לי'. וממילא בודאי לרבנן גם הפרסיים דאכלי טבהקי. די להם השיעור כמו לרובא דעלמא. אף דהגמ' לקמן ע"ב מסיק הטעם ברעבתן לרשב"א משום דבטלה דעתו. אין זאת רק משום דהגמ' רצה לומר דאין הכרח לומר דרשב"א יפלוג על סומכוס. ולאביי יותר טוב לומר דרשב"א סובר כרבנן כמו דאנן פסקינן להלכה. והשתא לא דמי האי דינא דהכא לטומאת מדרס משום דהכא בעירוב יש סברא אחרת לא משום דבטלי השיעורים להדדי. רק משום דאנן פסקינן כרבנן דסומכוס דלא בעינן מאי דחזי לי' ואזלינן לקולא. ולא דמי לטומאת מדרס דהתם השיעורים עומדים בפני עצמן. ולא בטלי כ"א לגבי חבירו ולא שייך התם סברא דהכא. ולפי"ז שפיר קאמר הגמ' קשי' ולא תיובתא. משום דלר"י יש לדחות ולומר הטעם ברעבתן כמו שאמר הגמ' לקמן משום דבטלה דעתו. דרשב"א סובר כסומכוס. וגם שפיר הזכיר הגמ' אביי. דלפי מה שביארתי לעיל כל הקושיא מרשב"א ארשב"א רק לשיטת אביי. דלרב יוסף אין קושיא כלל כקו' המהרש"א כנ"ל ברור:
ועיין במג"א סי' שפ"ו סעי' ו' ס"ק ו'. דכתב הטעם על המחבר דפסק כרבה משום דבטלה דעתו אצל כל אדם. ולפי מה שכתבתי לעיל מתוס' (דף כ"ח ע"א) ד"ה ובבל. בחנם כתב כן כי אין זה הטעם הוא. אך משום דאנן פסקינן כרבנן דלא בעינן מאי דחזי לי' דוקא כמו בלישראל בתרומה דיכול לערב: