יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת נדרים · דף צא:
בסוף המס' ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא וכו', הנה רבים מתקשים בפירוש דברי התוס' שהביאו בשם הערוך אך כבר נמצא פתרון דבריהם בהגהות בעל הנוב"י יעו"ש אמנם לדידי הגמרא גופא אין מובן לכאורה, כי מאיזה טעם התיר רבא ההיא איתתא, ואי משום דארכוסי הוה מירכס וכפירוש הר"ן כדי שלא יראה קלונו א"כ לפי"ז ע"כ מיירי דהי' לו מקום להחבא שלא יראנו, א"כ גם אם לא עביד איסורא אמאי ערק ויותר טוב הי' לו להחבא ומאי הוכחה הוא דהוכיח רבא, והנה לפי הגהות הנוב"י אתי' שפיר גם זה אך פירוש רש"י אינו סובל פירושו:
ונראה לענ"ד לתרץ בטוב לשיטת התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"ב) בד"ה אמר יעו"ש דהכריחו דהאי עובדא איירי דאמרה טמאה אני יעו"ש, ומעתה לפי הנחה זו עולה יפה פירוש הגמ' דלפי' התוס' משמיע לן רבא רבותא בהאי עובדא דלמשנה אחרונה דאינה נאמנת באמרה טמאה אני, לעולם אינה נאמנת אף כה"ג דהיתה סגורה בבית עם נואף והי' לנו לומר דנאמנת עכ"ז התיר רבא ההיא איתתא מטעם דאם איתא דעבד איסורא כו', והכוונה דגם כאן שייך הטעם ממשנה אחרונה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ובאמת לא נטמאה, וגם מאי דהיתה מתיחדת עם ההוא גברא לאו משום דעבדה איסורא אך כדי לאמת את דבריה נגד בעלה כיון דבעלה ראה אותה ביחוד עם איש זר וגם היא בעצמה אומרת דנטמאת אמנם באמת מעולם לא נעשה איסור ומפני מה אמרינן כן מטעם ההוכחה שהוכיח רבא דאם איתא דבאמת עבד איסורא ולא הי' רצונה שיגרשנה ארכוסי הוה מירכס וכיון דערק מסתמא לא עביד איסורא, רצוני לומר כיון דגם השתא שייך לומר שמא עיניה נתנה באחר ובכוון ערק כדי שיסבור הבעל שבאמת עשו איסורא ע"כ אין לנו לאוסרה על בעלה מספק שאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעדים כמבואר בר"ן ובתוס' יבמות שם כנ"ל ברור:
אמנם כל הנ"ל לא כתבתי אלא לפי' רש"י ולשיטת התוס' ביבמות אבל לפי' הר"ן ולשיטת התוס' בכתובות אין לפרש רק כפירוש הערוך וכפי מה שהגיה בעל הנוב"י עיין בהגהותיו:
סליק מסכת נדרים.