אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת נדרים › דף נז:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת נדרים · דף נז:

דף נא:

בגמרא אלא מן הדא דתניא ר' שמעון וכו' אבל לאכילה בנותן טעם, והנה הסוגיא זו כולה מוקשה לכאורה, א' מנ"ל להגמ' דאיירי לענין גידולין וכבר הרגיש בזה התיו"ט, ב' קושית התיו"ט למאי הדר ותני השביעית אוסרת כל שהוא הלא משנה יתירה היא, ומה שרצה התיו"ט לתרץ חדא קושיא בחברתא דממשנה יתירה למד הגמ' דמיירי לענין גידולין יעו"ש, מתמה אנכי מאד על פה קדוש יאמר כן, דא"כ לאיזה צורך הביא הגמרא הברייתא דר"ש הלא ממשנה גופא הוא עיקר הראי', ג' קשה תמיהת הר"ש בסוף פ"ז משביעית וז"ל וזהו תימה דשלא במינה לא יתכן בגידולין עכ"ל יעו"ש, ומה שמתרץ התיו"ט ע"ז דחוק הוא למאד כנראה להמעיין, ד' קשה לי לשיטת הר"ן לעיל (דף נ"ב ע"א) בסוגיא דדבר שיש לו מתירין יעו"ש דמחדש דהיתר בהיתר ממש אף בשאינו מינו לא בטל א"כ קשה מאד בשביעית דיש לו היתר עכשיו אמאי בטל בשאינו מינו, והנה קושיא זו מצאתי אח"כ בשער המלך פט"ו מה' מאכא"ס, אמנם מה שמתרץ דהר"ן לא קאמר אלא כשההיתר שיש לו עכשיו כן יהי' מותר לעולם משא"כ הכא בשביעית שההיתר יחזור לאיסורו יעו"ש, ולענ"ד לא נראה כלל לומר כן דהא לענין מינו אמרינן דלא בטל בשביעית אף דיחזור לאיסורו, ולחלק בזה בין מינו לשא"מ בוודאי אין סברא כלל:

והנה לתרץ כל הקושיות הנ"ל נבאר מקודם דברי הר"ן בסוגיא זו בד"ה אמר להם אף הם לא אמרו וכו' עד סוף דבריו עד ואיכא נוסחו דגרסי אף אני לא אמרתי וכו' יעו"ש כי לכאורה פי' הר"ן לאיכא נוסחי פי' זר הוא כי עדיפא הו"ל לפרש לגירסא זו דר"ש פליג עלי' דכן. משמע הלשון וה"ק מאי תקשי לי משביעית הלא באמת גם בשביעית איני אומר כוותייכו, ואם נאמר דמלשון אני דחוק הר"ן לומר כן וכמו שבאמת הגר"א מווילנא בהגהותיו מחק תיבת אני, מ"מ קשה לפירושו אי' נרמז במתניתין דלא אמר אלא לביעור ותמוה הוא מאד זאת:

אמנם לאחר העיון נלע"ד דשפיר נרמז במתניתן דלא אמרו אלא לביעור דמה שאמור במתניתין השביעית אוסרת כ"ש במינה, אין הכוונה לחלק בין מינו לאינו מינו כמו שעלה על דעת רבנן דפרכי לר"ש אך לר"ש כן הוא הכוונה דהמשנה מבארת בעצמה הא דאמרת דהשביעית אוסרת כ"ש לא אמרתי אלא באיסור התלוי אם הוא מאותו המין והיינו איסור ביעור דכל עוד שלא כלה לחיה מאותו המין דוקא בשדה אינו מחוייב לבער אבל באיסור שביעית שאינו תלוי במין היינו איסור אכילה הוא בנותן טעם. ולשון מינה האמור במתניתין יהי' כמו לשון המשנה שביעית פ"ט מ"ה יעו"ש, ומעתה לפי"ז מתורץ שפיר כל הקושיות הנ"ל דמה שהקשה התיו"ט מנ"ל להגמרא דמיירי בגידולין י"ל בפשיטות מדסתם המתניתין השביעית אוסרת כ"ש משמע גם בגידולין וכן נראה להדיא מדברי הר"ן בד"ה השביעית וכו' יעו"ש, ואין להקשות לפי"ז כמו שהקשיתי לתירוץ התיו"ט למ"ל להגמרא להביא הברייתא דר"ש דממתניתין לחודא הי' ראי' להיפוך דלא מיירי בגידולין דאל"כ יקשה קושית הר"ש איך שייך בגידולין שלב"מ, אמנם לפי מה שהר"ש מבאר המתניתין הכוונה דב"מ ושלב"מ הדרה לנו הראי' מדסתמה המתניתין מיירי גם בגידולין ושאר הקושיות מובן ממילא דמסולקים המה ויהי' הכל על נכון:

ולפי הנ"ל מה מאד יומתק דברי הר"ן אמר להם וכו' אוסרת כ"ש במינה וכו', אשר לכאורה תיבת במינה מיותרת היא בר"ן אמנם למש"כ מדוקדק הוא כי רצונו לומר דמה שר"ש מחלק בין ביעור לאכילה מבואר הוא שפיר במתניתין במה שמחלק בין מינו לאינו מינו כנ"ל ברור בע"ה:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה