אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת נדרים › דף נא:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת נדרים · דף נא:

דף ב:

בגמרא דילמא פלטי' דג גדול ובלעי' דג קטן עיין במהרש"א בח"א שהניח קושיתו בוי"ל, והנה לכוון בכאן כוונת תירוצו נקדים מה שלכאורה יש לדקדק מה שמדייק המהרש"א בקושיתו דוקא לפי המדרש וטעמו, הלא לכאורה מצודת קושיתו פרוסה גם לפי הגמרא דמשמעות דגה דג קטן הוא, ואם נאמר משום דבמדרש מפורש דבכוונה עשה כן הקב"ה כדי שיתן לב להתפלל, אמנם בגמרא יש לפרש שכן הי' מקרה דפלטי' דג גדול ובלעי' דג קטן כמו"כ הי' עוד מקרה בפעם שני פלטי' דג קטן ובלעי' דג גדול, אמנם לפי"ז לא יובן באמת מדוע לא ירצה הגמ' לומר כהמדרש הלא עדיפא לומר לן דבכוונה הי' זאת ולא במקרה כמובן ובפרט שמשמעות הקרא מוכח כהמדרש מדכתיב ממעי הדגה ולא במעי הדגה משמע דזה הי' הגרם של תפילת יונה (ובוודאי שזהו כוונת המדרש), ועוד הלא המהרש"א בעצמו השוה בזה הגמ' עם המדרש בד"ה והוא מבואר במדרש, וכן בד"ה ומה"ט נמי הי' בתחילה בגדול וכו' ואין נ"מ בינם רק במשמעות דגה להגמ' דגה דג קטן ולהמדרש ד"נ א"כ הו"ל להמהרש"א למסתם קושיתו ולא לפרוט דוקא להמדרש, גם יש לדקדק בגמרא גופי' דקאמר דילמא פלטי' וכו' מלשון דילמא משמע דבמסקנא לא קאי הכי ובאמת לכאורה גם לפי המסקנא דדגה משמע בין גדולים ובין קטנים ג"כ ע"כ צ"ל כן דפלטי' ד"ג ובלעי' ד"ק דאל"כ מאי משנה הקרא מלשון דג לדגה אמנם כאשר נתרץ עיקר קושית המהרש"א ממילא יתורץ גם הנ"ל:

והנלענ"ד לומר דכאשר נדייק בשינוי הלשון אשר במדרש מבגמרא נבין דאין כוונת המדרש דפלטי' זכר ובלעי' נקבה, כי הלשון והקיאו לתוך פיה של נקבה משמע דהזכר בלעי' לדג הנקבה גופי' ובבליעתו את הנקבה הקיאו ליונה לתוך פיה של נקבה ולפי"ז יונה הי' במעי שניהם זכר ונקבה, והנה המדרש אזיל ע"כ לפי מסקנת הגמ' דהא גם לפי המדרש דדגה היינו נקבה יקשה ג"כ קושית הגמרא מהמקרא והדגה אשר ביאור וכו' אלא ע"כ דדגה בין זכר ובין נקבה הוא, ומעתה סרה קושית המהרש"א מהמדרש כי שפיר אמר ד' לדג לפלוט את יונה אל היבשה כמובן:

אמנם כל זה אין לומר כן רק אם נחזיק כפי מסקנת הגמ' דדגה תרתי משמע גדולים וקטנים או להמדרש זכרים ונקבות, אולם להקס"ד בגמ' דדגה רק קטנים משמע אין מקום עוד לפרש כהמדרש דהקיאו לתוך פיה וכמו שפירשתי הכוונה, דלפי"ז לא יוכשר הלשון לומר ויתפלל יונה ממעי הדגה דהא יונה הי' גם במעי הדג, ע"כ הי' ההכרח להגמרא לומר לא כלשון המדרש רק דילמא פלטי' דג גדול ובלעי' דג קטן ובמעי דגה לחוד הי' יונה, ובאמת ע"כ לפי הקס"ד הי' המעשה במקרה ולא בכוונה דאל"כ יקשה קושית המהרש"א, לכן שפיר אמר הגמ' בלשון דילמא, דעוד לא ניחא כ"כ לומר דהמעשה הי' במקרה דאם שלא בכוונה נעשה זאת מאי קא משמע לן הקרא בזה דבלעי' ואח"כ פלטי' וגם להכי מקשה המהרש"א רק לפי המדרש כי לפי הקס"ד דגמ' לא שייך כלל קושית המהרש"א כמו שכ"ל, ובמסקנא הא לא הוזכר מזה מאומה בגמ' איך הי' המעשה, אמנם באמת לפי המסקנא דדגה תרתי משמע יותר ניחא גם להגמ' כמאמר המדרש דהדג בלעי להרגה ויונה הי' במעי שניהם ואין חילוק בין הגמ' להמדרש בפירוש המקרא כלל רק במה שבגמ' דגה משמע גדולים וקטנים ולהמדרש זו"נ ותו לא מידי:

ולפי מה שכתבתי דברי הגמ' אין מובן בלתי דברי המדרש כי הלשון דילמא קשה וגם דברי המדרש אין מובן בלתי הגמ' מפאת קושית המהרש"א וחדא מגלה על חברתא כנ"ל כוונת המהרש"א בתירוצו, אחר כמה ימים מצאתי במדרש יונה המחובר לספר סבוב ר' פתחיה וז"ל ופלטו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות ליבשה שנאמר ויאמר ד' לדג מלמד שזימן הקב"ה דג גדול מכולן לבלוע ליונה ולדגה וכו' עכ"ל וזהו ממש כמושכ"ל ותה"ל שכוונתי לדבר אמת:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה