יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת חולין · דף י.
בתוס' ד"ה סכין אתרעי כו'. עיין מהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל, והנה במושכל ראשון נראה להמעיין בדברי מהר"ם לובלין ז"ל אשר לפי פירושו בדברי התוס' מסולק קושיית מהרש"א, אך לא נח דעתי בזה לפרש כן כוונת מהרש"א אשר אין דרכו להניח בוי"ל דברים פשוטים כאלה, אמנם באמת בשומי עיוני על דבריו הקדושים ראיתי אשר גם אחרי פירוש המהר"ם עוד דברי התוס' סתומים, במש"כ והשתא פריך שפיר בתר הכי כל ספק לאתויי מאי וכו', ולפירוש מהר"ם הוי להו להתוס' לומר והשתא פריך שפיר ומאי שנא כמו שמסקו בסוף דבריהם ותו לא מידי, אמנם מלשונם משמע דגם הפירכא ראשונה כל ספק לאתויי מאי יהי' יותר ניחא ובאמת גם לדברי מהרמ"ל אין שום נ"מ בפירכא זו כמובן, כנ"ל ברור בכוונת קושייתו להמעיין היטב בדברי מהרש"א אף שהראש יוסף לא הבין כן בדברי המהרש"א כי משיגרת לשונו משמע דמהרש"א ומהרמ"ל לדבר אחד נתכוונו אמנם האמת יורה דרכו:
ומעתה כיון שבאנו על כוונת קושייתו על נכון נ"ל בכוונת תירוצו דהנה לפי פירוש הפשוט בגמ' סכין איתרעי בהמה לא אתרעי איך עלה על דעת המקשה להקשות על רב חסדא כל ספק לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג מאי ניחא ליה להמקשה יותר לאתויי זאת ולא לאתויי ספק שהה ספק דרס הלא לכאורה הסברא נותנת יותר לאתויי ספק שהה כי הריבוי קאי על ספק שחיטה גופא ודין דרב חסדא בספק סכין עיקר הטעם משום דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ולפי פירוש הפשוט הכוונה משום דבהמה לא אתרעי א"כ אין ספק בשחיטה גופא רק בסכין ולא אמרינן בזה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וספק כזה בודאי אין שייכות בריבוי דכל ספק בשחיטה א"כ מאי פריך כלל, אמנם השתא לפי מה שחידשו התוס' בפירוש סכין אתרעי כו' הכוונה והוי כס"ס פריך שפיר כמו שמסקו בדבריהם דמשמע שבא לרבות אפילו דבר שנוטה כו', כנ"ל ברור בעזה"י:
(שם ע"ב) תוס' ד"ה אלא כו' ובד"ה ועוד דאף כו'. נראה דשני תירוצי התוס' תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ז"ל בדין ספיקא דאורייתא לחומרא, דתירוץ הראשון הוא לשיטת הרמב"ם דבכל מקום דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן, אולם לשיטת הרשב"א ז"ל דסובר דספק דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא עדיין קשה עליו קושיית התוס' ע"כ תירצו תירוץ אחר: