יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף מד.
תוס' ד"ה המוכר כו' וקשה דלא שייך כו', כוונתם כי לשון מכירה משמע דמקבל התמורה גם לשון פיוס משמע שהעכו"ם רצה ליקח דוקא את העבד, ולפירושם ניחא דהא בעד דמים יכול ליקח ממי שרוצה למכור ובעד טרחתו שיצטרך לחפש יתפייס בדבר מועט, והוא פשוט:
תוס' ד"ה או לאו דוקא כו', עיין מהרש"א מש"כ בסוף דבריו וכן יש לפרש באיכא דאמרי לדברי התוס' כוונתו כפרש"י והיינו בא"ד פרש"י ותוס' שוים ופשוט הוא:
(שם ע"ב) תוס' ד"ה שנתקווצה כו', נתאחרו בדיבור זה אף שיש לו דין קדימה דהא במשנה תני נתקווצה קודם והם קבעו אותו במאוחר, כי לפי פרש"י נטייבה באיסורא דרבנן פשיטא דליכא לפרש נתקווצה במחוברים דיקשה מסיפא דאיסורא דרבנן קנסו אותו וברישא איסור דאו' לא קנסו, אמנם לפי מה שהביאו בדבריהם דלעיל פר"ח דנטייבה הוא איסורא דאורייתא הוי אמינא דשפיר י"ל נתקווצה במחוברים והא דלא קנסו בנתקווצה משום דנטייבה חשוב טפי מנתקווצה כמוש"כ התוס' לעיל דנדיירה חשוב טפי, ע"כ כתבו כאן דל"ל הכי כי מפורש כן בירושלמי וגם אין סברא לומר דנדיירה שהוא איסור דרבנן יהי' חשוב טפי מנתקווצה איסור דאורייתא כנ"ל: