יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף מג.
גמרא אמר רב ששת כשם שהמקדש חצי אשה כו' ואם לחשך אדם לומר כו', עיין בפנ"י שהרבה להקשות מאי קא קשיא ליה לרב ששת מההיא דמאורסת לע"ע הא שאני התם דיש תרתי למעליותא לא שייר בקנינו וגם חזיא לכוליה דהא ע"ע מותר גם בשפחה, אמנם ישראל המקדש חצי שפחה אף דלא שייר בקנינו אכתי חדא לריעותא איכא דלא חזיה לכוליה דישראל אסור בשפחה, וכתב עוד אף דרש"י ז"ל כתב דה"ה לכל ישראל היא גופא תיקשי מנ"ל הא, ועיין שם שהביא סעד לדבריו דגם באשה אמרינן מה שהיא חזיא לכוליה נחשבת זאת למעלה מתוס' ד"ה אם תמצא לומר כו' לפי פירוש מהרש"ל ומהר"ל שם בדבריהם והניח בצ"ע יעו"ש, והנה ממאי שהקשה כן נראה להדיא דהבין מאי דחשבינן דחזיא לכוליה למעלה ולא חזיא לריעותא, הוא מטעם איסור והיתר נגעו בה, והוא דברי תימא כי לפי"ז יהיו הדברים כמלתא בלא טעמא דהא כל עיקר הטעם דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת משום דאשה אמר רחמנא ולא חצי אשה כדאמר אביי לרבא בקדושין (דף ז' ע"א) ואף דרבא קמהדר ליה לאביי שם הלא לא לסתור את דבריו הוא בא כמו שאבאר לקמן, וא"כ מאי יועיל בזה לומר דמשו"ה ראוי להיות מקודשת אף דמקדש חציה משום דמותרת בכוליה הא אנן קאמרינן משום דבקרא כתיב כי יקח איש אשה איש ולא חצי איש וכן אשה ולא חצי אשה, אך האמת יורה דרכו דמאי דפירשו המפרשים הנ"ל לדברי התוס' דגם באשה יש לחלק בין חזיא לכוליה או לא חזיא, הכוונה דחזיא לקידושין היינו אם לא שייר בקנינו ומקדש בסתם יחולו הקדושין בכוליה ולא נקרא חצי אשה משום זה, אמנם כ"ז אם המקדש ישראל והמתקדשת ישראלית אבל אם המתקדשת חצי' שפחה וחציה ב"ח אין חילוק בין אם המקדש ישראל גמור ובין אם הוא עבד עברי לא חזיא לכוליה כי אף דע"ע מותר בשפחה עכ"פ הקדושין אינן תופסין לכן אף דקדשה בסתם ולא שייר בקנינו עכ"ז נקרא חצי אשה וכן מתפרשת כל הסוגיא, ומשום הא גופא פרש"י ז"ל דה"ה לכל ישראל ואין מקום לקושיית הפנ"י ואין להאריך יותר בדבר המבואר:
ומעתה אבאר השקליא וטריא שבין רבא לאביי שם בקדושין אשר לכאורה יש להבין מאי קמהדר ליה רבא לאביי הכי השתא כו' וה"ק לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא, ולכאורה על מה דפריך ליה אביי אשה אמר רחמנא כו' עיקר התשובה אכתי חסר, אך הסבר הענין כן הוא, דהנה בתיבת לחציי או חצייך תרתי משמעות מיני שיעבוד יש, רצוני לומר דיש לפרשה בשני אופנים היינו אם נדמנה להמוכר לחבירו תשמיש חצי חצירו י"ל בזה דכוונתו הי' דמוכר לו התשמיש בכל החצר אך להכי אמר לו חצי משום ששייר לעצמו רשות להשתמש ג"כ בכל החצר כמו הלוקח, וגם י"ל באופן שני דמוכר לו תשמיש מחצי גוף החצר ועל חצי השני אינו רשאי הלוקח להשתמש, והנה בכאן בקדושין כשאמר התקדשי לי לחצי תוכל לפרשו גם באופן הא' הנ"ל דהא גברא חזי לתרי נשים ולא נקרא חצי איש, אמנם כשאמר חצייך מקודשת לי א"א לפרשו רק באופן השני משים דאיתתא לבי תרי לא חזיא ושפיר נקרא חצי אשה, ולפי הסבר זה לא פליג רבא על אביי ואין סותר דברי אביי דדריש הקרא אשה אמר רחמנא וכו' וכמשכ"ל:
תוס' ד"ה אם תמצא לאמר כו', הא דדחקו להו לפרש דה"ה דהוי מצי למימר איפכא נ"ל בכוונתם משום דהלשון את"ל מתפרש בכ"מ די"ל גם להיפוך, ואף דרש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב כלומר כו' ולפירושו בכאן לא יתפרש הלשון את"ל כמו בכ"מ אבל לתוס' לא ניחא להו בזה אך גם בכאן יתפרש כמשמעותיה כי גם הכא המ"ל איפכא אך קיצר ותפס צד האמת וכן הוא כוונתם לקמן (דף מ"ד ע"א) ד"ה התם כו', אמנם אין לכוון כן בדבריהם רק לפי מה שפירשו המהרש"ל ומהר"ל בדבריהם דר"ל איפכא בתרווייהו אבל לפירוש מהרש"א דאיפכא דאמרי התוס' אחדא מלתא קאי אין לכוון כהנ"ל א"כ יקשה מאי בעי בדבריהם דכאן איברא לשון התוס' גופא מורה כפירושם ולא כמהרש"א דאחדא מילתא קאי, ומה שקשה על פירוש זה מ"ש דבהתקדשי לחציי אינה מקודשת ובחצייך מקודשת לי תהא מקודשת הא כלפי לאיי והמהרש"ל ומהר"ל נדחקו בזה, לענ"ד י"ל בפשיטות דמשו"ה בחצייך מקודשת כי אף דשייר בקנינו עכ"ז אמרינן דפשטה הקידושין בכולה כמו שבאמת פריך כן מר זוטרא לרבינא בקדושין (דף ז' ע"א) וניפשטו להקדושין בכולה כו' ע"ש, אבל בהתקדשי לחציי אין שייך לומר כן דהא היא נאסרת כהקדש ולא הוא כמובן, ואף שבמסקנא שם מסיק היכא דאיכא דעת אחרת לא אמרינן כן, נאמר דזה הוא שכתבו התוס' אלא האמת נקט דהכי מסיק בפ"ק דקידושין כנ"ל:
(שם ע"ב) רש"י ד"ה פקעי כו' שהרי נשתנה כו':
מה שהקשה כאן בהגהות הרש"ש אמאי לא פירש בפשיטות משום דהשתא איכא שיור בקנינו והוי כמקדש חצי אשה, לא דק דהא האי דחשבינן שיור בקנינו לריעותא בקדושין הוא משום דבקדושין איכא דעת אחרת כמו שהסביר לן רש"י ז"ל בקדושין (דף ז' ע"א) ד"ה התם בהמה כו' ע"ש אבל אי לא"ה הוי אמרינן פשטה קידושין בכולה כמו בהאומר רגלה של זו עולה ולא הוי איכפת לן כלל האי שיורא ע"ש בקדושין להדיא כן, א"כ הכא בחציה שפחה שקדשה בסתם בלא שיור רק אח"כ כשנשתחררה נתהוה השיור ממילא, האי שיורא לא איכפת לן דהא ליכא כאן דעת אחרת כיון דקדשה סתם וברור, ועיין בר"ן קדושין שם כתב ג"כ כפרש"י משום דהוי לה כקטן שנולד, ובמחכ"ת הרש"ש נעלם ממנו הסוגיא דקדושין: