יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף מב.
תוספות ד"ה יום של רבו לרבו כו' ואין יכול להקנות כו' הוצרכו לסיים זה דלא נאמר דמשו"ה אקני לבנו משום קנס כשיהי' ע"ז כתבו דגם בזה לא הרויח כלים דאין יכול להקנות לבנו אלא מה שיש לו לעצמו וודאית אבל קנסא גם לו לעצמו איבעיא דלא איפשטא היא:
(שם ע"ב) תוס' ד"ה מעוכב גט כו', עיין במהרש"א שמתרץ תמיהת מהרש"ל, אמנם הפנ"י דחה ראיית המהרש"א מקדושין דהתם טעמא משום דהוי מקדש לחציו משא"כ הכא וכן בהגהות קרני ראם על המהרש"א השיג בזה על מהרש"א, ולי נראה דראיית המהרש"א מתפרשת היטב מדברי התוס' דלקמן ממש"כ בד"ה ואי אמרת כו' דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קדושין הוא אין בנו מתייחס אחריו כו' ע"ש, והנה לא אמרינן הגם דאין קדושיו תופסין משום דאין קדושין למחצה מ"מ אכתי אמאי בנו לא יתייחס אחריו להחשב יורשו מצד חירות שבו גם בלא קדושין והלא גם בנו מן הפנייה יירשו כמו שהקשו שם התוס' אע"כ סבירא ליה להש"ס דצד חירות לא נחשב מאומה נגד הצד עבדות והוי ככוליה עבד, וזה הוא שדיקדק המהרש"א בלשונו דאין קדושיו קדושין כלל ר"ל דהצד חירות לא נחשב כלל כנ"ל בכוונתו:
תוס' ד"ה מאי לאו כו' ולעיל לא בעי כו', הא דהמתנו בדבריהם דכאן עד הכא ולא העמידו דבריהם לעיל כדפריך אמאי ה"נ נימא יום של רבו כו', נ"ל משום דמעיקרא לא הוי ידעינן דיש לחלק בין משנה ראשונה למשנה אחרונה לענין מעשה ידיו רק הוי אמרינן דגם למשנה אחרונה כיבד את רבי יום אחד ואת עצמו יום אחד, אבל השתא דרוצה לפשוט בעייתו במעוכב גט שחרור מחציו עבד וחציו ב"ח משום דקס"ד דנשנה הברייתא למשנה אחרונה א"כ מדמדמה מעוכב ג"ש לחציי עבד וחציו ב"ח ש"מ דלמשנה אחרונה מעשה ידיו שלו וכמוש"כ התוס' לעיל בד"ה יום של רבי כו', ופשוט היא:
תוס' ד"ה חבלי ביה כו', אע"ג דמעשה ידיו כו' ר"ל דזה לא קשה ממימרא דלעיל נגחו שור יום של רבו לרבו כי' א"כ חזינן דנזקו תלויה במלאכתו, דזה ל"ק כלל כמו שמחלק הגמ' לעיל בין נזק דקא כליא קרנא או לא כליא קרנא וכאן בסימא את עינו קא כליא קרנא ומה לי קטליה כילי ומה לי קטליה פלגא והוא פשוט:
תוס' ד"ה עבד שמכרו כו', עיין מהרש"א שקיצר בביאור דבריהם, והנ"ל בהסבר כוונתם דקשיא להו כיון דכל האיבעיא דקבעי לר"מ משום דיש לחלק בין פירות דעבידי דאתי ובין קנס דלא עבידי דאתי א"כ אמאי נקט בעל האיבעיא בבעייתו דוקא עבד שמכרו רבו לקנס הא מטעם זה יש לספק כמו כן גם אם מכר קנס של עבד ועוד קשה להי מאי אמר ותבעי לרבנן כו' אלא כגון פירות דקל דהשתא מיהא ליתנהו כו' מאי קמספקי ליה הא בודאי כן הוא דהא מידו רבנן בדקל לפירות וכמו כן בודאי גם במוכר עבדו לקנס, ולזאת פירשו דבעייתו כן הוא, אף דמצינו דפליגי ר"מ ורבנן בפירות דקל דיש בזה חדא למעליותא היינו דעבידי דאתי וחדא לריעותא דהשתא מיהא ליתנהו, א"כ חזינן דלר"מ סגי בחדא למעליותא ולרבנן בעינן תרתי למעליותא ולפי"ז ממילא ידעינן במוכר עבדו לקנס דיש ג"כ חדא למעליותא היינו הא קאי שור והא קאי עבד ויש חדא לריעותא דלא עבידי דאתו ונאמר דאותו פלוגתא גופיה שייך גם בעבד, עכ"ז בעל האיבעיא קמספקי ליה בזה כי אולי עד כאן לא קאמר ר"מ דסגי בחדא למעליותא אלא במעלה אלימתא היינו דעבידי דאתו דלית כאן בעבד, אף דיש מעלה אחרת בעבד היינו הא קאי שור והא קאי עבד לא סגי ליה לר"מ במעלה חדא כזה, וגם לרבנן קמיבעי ליה בסגנון זה דילמא עד כאן לא קאמרי רבנן דלא סגי בחדא למעליותא אלא בפירות דקל דריעותא אלימתא היא אבל במוכר עבדו אולי גם לרבנן במעלה כזה גם בחדא סגי כמובן, ובהסברי הנ"ל יתפרשו דבריהם בנקל: