יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף כד.
בגמרא ממאי מדקתני מה בין גט למיתה כו' ולא קתני שהכתב ופה מוכיח, לכאורה תמוה מאי שייך לחלק בפה מאי יתרון יש בפה דגט מה שאין בפה דמיתה הא גם במיתה צריכה לומר מת, אף דרש"י ז"ל פירש דלאביי לא איצטריך למיתני כתב ופה דהכי משמע מה בין פה דגט כו', זה גופא קשה מאי קס"ד דרב יוסף דהא שפיר קאמר אביי, אחר כן מצאתי קושיא זו בפנ"י ע"ש שנדחק לתרץ, ויותר קשה לי הא רב יוסף גופיה אמר לעיל דלהכי בחוץ לארץ לא מהימנא משום דאדיבורה דידה קא סמכינן וכאן הקשה אמאי לא תני שהכתב ופה מוכיח הא אדרבא פה דגט גורע הנאמנות דידה כדלעיל:
אמנם באמת לא קשה כלל דהרי הקשה רב יוסף לאביי אי אמרת כסברא דידך דלהכי בארץ ישראל לא מהימנא משום דאי אתי בעל אח"כ לערער משגיחין ביה ע"כ י"ל דלקלקולא קא מכוונה א"כ לפ"ז האי טעמא גופה שייך במת די"ל לקלקולא קמכוונה אולם לא בגט בחו"ל א"כ אמאי לא קתני מה בין גט למיתה שהכתב ופה מוכיח פי' משום דצריך בגט לומר בפני נכתב ואי אתי בעל אח"כ לערער לא משגחינן ביה א"כ אין לומר דלקלקולא קמכוונה אולם בפה דמת שפיר י"ל דלקלקולא קמכוונה להכי לא מהימנת כנלפע"ד:
תוס' ד"ה בעדי מסירה כי', עיין מהר"ם לובלין שכתב מאי דמשני הכא הגמ' בעדי מסירה ור"א היא היינו כפי מה דפירש הר"י בשינויא דגמ' בגט פשוט דבשעת מסירת הגט היו השני יוסף ב"ש לפניהם וגירשו זה בפני זה יעו"ש, ולענ"ד לא בדיוק כתב כן, כי הכא שפיר ניחא כמו שפירש לן רש"י ד"ה בעידי מסירה שמכירים את שניהם ומעידין שראו שזה מסר לזו כו', כי בשלמא התם בגט פשוט לא מצי לשנויי כן כמו שמסקי התוס' בסוף דבריהם ולא רצה לתרץ כו', אבל הכא אין אנו מוכרחים לומר דהתקנה כן הוא רק דמתני' מיירי בכגון זה ופשוט: