יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף כג.
גמרא וכי תימא ה"נ והתניא עכו"ם פסול כו', עיין במהרש"א שהניח קושייתו בוי"ל, ונ"ל בכוונתו דהנה קושייתו השניה דהקשה לפי מאי דאוקים שמואל בששייר מקום התורף הלא יתיישב בפשיטות עם קושיתו הראשונה דלהכי נקט בברייתא עכו"ם לרבותא לפי שהוא בן דעת וכמוש"כ התוס' שהביא המהרש"א וקושייתו הראשונה י"ל דהנה מש"כ המהרש"א בשם התוס' הסברא דבעכו"ם יש רבותא שהוא בן דעת הלא יראה המעיין היטב בתוס' דכתבו כן להתרצן באוקימתא דרב נחמן דמשני ההיא ר' אלעזר היא אבל להמקשן באוקימתא דרב הונא דפריך אלא מעתה בודאי לא ניחא ליה בסברא זו דבעכו"ם יש רבותא וזה הוא כל עיקר סמך קושיית המקשן אלא מעתה כו' משום דלית ליה האי סברא, ומשו"ה ל"ל דמיירי הברייתא לפירוש הראשון של התוס' באין גדול עומד על גביו כקושיית המהרש"א ולפירוש השני דהוא פירוש הר"י ל"ל דאתיא הברייתא כר"א דא"כ אמאי נקט עכו"ם דוקא דהא גם בחש"ו כמו כן פסול, ודוק בלשון התוס' בועוד אומר ר"י כו' ומשמע לי' דאתא כר' מאיר מדלא נקט לפסול אלא עכו"ם כו', ומיושב שפיר גם קושייתו הראשונה, ואח"כ מצאתי כן במהר"ם שיף יעו"ש.
ואין להקשות לפי דברינו הנ"ל דלהכי לא מתרץ באוקימתא דרב הונא דהברייתא איירי באין גדול עומד ע"ג משום דלית ליה האי סברא דבעכו"ם יש רבותא, א"כ רב נחמן דאית ליה האי סברא אמאי נאיד מאוקימתא דרב הונא דמתניתין איירי בגדול עומד ע"ג וברייתא באין גדול עומד ע"ג ולא יקשה מדיוק הסיפא דמדקא פסיל ליה לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר דהא באמת כן הוא בגדול עומד ע"ג גם עכו"ם כשר וכמו דאמרינן כן לאוקימתא דשמואל, די"ל משום דרב נחמן סבירא ליה דאין סברא דיועיל בעכו"ם עומד ע"ג משום דלדעתיה דנפשיה עביד, ולפ"ז א"ש לפי פרש"י דאמר רב נחמן כו' אתחלתא דמלתא היא ומאי דאמר הגמ' והא ודאי עכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד מסקנא דלעיל הוא אשר לכאורה לאיזה צורך מסיק כן, אך לפי הסבר הנ"ל מסיק זה כדי דלא יקשה קושייתי הנ"ל אם רב נחמן ע"כ סבירא ליה דבעכו"ם יש רבותא אמאי נאיד מאוקימתא דרב הונא וברייתא באין גדול עומד ע"ג ומשו"ה מסיק דבעכו"ם אין מועיל עומד ע"ג משום דלדעתיה דנפשיה קא עביד כנ"ל:
תוס' ד"ה והוא ששייר מקום התורף כו', נ"ל דהוצרכו לפרש בדבר הפשוט לכאורה כדי להוציא מדברי האלפס שכתב דר"י אמר שמואל קאי על אוקימתא דרב הונא ועיין ברא"ש ובר"ן שפירשו כן דבריו, ולזאת כתבו דאינו כן אך אוקימתא בפני עצמה היא ופליגי, והוא פשוט:
רש"י ד"ה לענין הובאה כו' דאי תנא ושייר כו', ר"ל דהכא לא שייר מידי דהוי כאילו קתני להדיא גם עכו"ם כיון דקתני טעמא שאין קיום הגט אלא בחותמיו ואתא כר"מ ולא בעינן כתיבה לשמה א"כ מה לי חש"ו או עכו"ם, דאל"כ רק נפרש דהאי טעמא לא קאי על הרישא רק על המציעתא ולפ"ז שייר עכו"ם, הוי ליה נמי לשיורי בסיפא, כנ"ל פירוש דבריו:
(שם ע"ב) ברש"י ד"ה שתרמו את שלהן כו' דסבר אין קנין לעכו"ם כו' והקדשן הקדש כו', הוצרך לפרש דוקא בתרתי ולא סגי בחדא, דאי רק משום דאין קנין לעכו"ם ונאמר דאין הקדש עכו"ם הקדש תרומתן משלהן לא יהיה תרומה דהא תרומה אין נעשית ממילא רק מצד התורם ומקדישן, ואף אם נאמר הקדש עכו"ם הקדש אם רק נאמר דיש קנין לעכו"ם מה יועיל תרומתו והקדשו דהא מקדישן מחיוב תרומה והפירות של עכו"ם אין חיוב תרומה בהן כנ"ל: