אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת גיטין › דף ה.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת גיטין · דף ה.

דף ד.

תוס' ד"ה אי הכי כו' ואומר ר"ת כו' עיין מהרש"א מה שהקשה על תירוץ ר"ת והניח בי"ל בדוחק, ולאחר העיון היטב בדברי ר"ת נ"ל דכוונתו דהא ע"כ המקשה דפריך אי הכי כו' חשב בדברי התרצן דמתרץ הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו הכוונה דרק מתניתין דאינו יכול מיירי לאחר שלמדו אבל משנה ראשונה דהמביא ע"כ קודם שלמדו דאל"כ במאי פליגי רבה ורבא, ואף דהתוס' לקמן בשיטת ר"י הוכיחו מדפריך מאשה ע"כ צ"ל דכולה מתני' אית לן לאוקמי בלמדו, כ"ז נוכל לומר רק לאחר שמחדש לנו התרצן דגזרינן שמא יחזור דבר לקלקולו א"כ שפיר שייך פלוגתת רבה ורבא כמובן, אמנם המקשה דפריך אי הכי דאכתי לא ידע מהגזירה ע"כ סבר בדעת התרצן דרק המתניתין דאינו יכול באחר שלמדו מיירי, ובהקדם הנ"ל עולין דברי ר"ת כהוגן כיון דלרבה בפני נכתב עדיף מקיום חותמיו שפיר פריך להתרצן למאי דאת אמרת דמשו"ה במתניתין דאינו יכול לא בעי בפנ"כ ובפ"נ וסגי בקיום חותמיו כל הטעם משום דהתנא דהכא מיירי באחר שלמדו ורק זה אתא לאשמועינן דאחר שלמדו סגי בקיום חותמיו א"כ מאי תלי זאת באינו יכול הא גם ביכול מצי לאשמועינן כמו כן דלאחר שלמדו סגי בקיום חותמיו, ולפ"ז תירוץ ר"ת עולה יפה בלי שום דוחק, וברור הוא:

וכאשר אמרתי פירוש זה בדברי ר"ת לפני בני ישיבתי הקשה לי אחד מהתלמידים אם כדברי דההכרח לומר דהמקשה דפריך א"ה חשב בדברי המתרץ דרק המתניתין דאינו יכול מיירי לאחר שלמדו א"כ איך הוכיח הר"י בתירוצו דהמקשה דפריך אי הכי כו' סבר דע"כ דכולה מתני' אית לן לאוקמא בלמדו, והשבתי לו דהקשה כן מחמת דלא הבין היטב את פירושי הנ"ל, דשיטת הר"י דזהו פירכת המקשה להתרצן דמתרץ הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו עכצ"ל דגם משנה ראשונה באחר שלמדו דאל"כ אמאי תלי התנא באינו יכול דהא כל הנפקותא רק בין קודם שלמדו לאחר שלמדו וכמו שפירשתי בפירוש ר"ת, אע"כ כוונת התרצן דכולה מתני' מיירי לאחר שלמדו א"כ אי הכי יכול נמי אמאי צריך לומר בפני נכתב ונחתם היכא דאין צריך קיום, וקוטב ההסבר בדברי התוס' כן הוא דעל התרצן דמתרץ הכא במאי עסקינן לאחר שלמדו באמת יש לפרוך בממ"נ אם כוונתו לתרץ דרק המתני' דאינו יכול מיירי לאחר שלמדו א"כ פירכת המקשה יהיה כמו שפירש הר"ת ואם כוונת התרצן דכולה מתני' מיירי בלמדו יהיה פירכת המקשה אי הכי כו' כמו שפירש הר"י ותו לא מידי:

(שם) תוס' ד"ה כשניסת כו' וא"ת כו', נ"ל בהמשך קושייתם לדבריהם הקודמים לפי מה שכתבו דהברייתא אתיא שפיר כר"מ, וכבר כתבו לעיל (דף ד' ע"ב) בד"ה שלשה כו' דהך מתניתין ג' גיטין פסולין אתיא כר"מ א"כ קשה וליחשביה כו' כנ"ל:

(שם) בגמרא ת"ש המביא גט כו' ולא אמר כו' לרבא ניחא לרבה קשיא, הפנ"י ז"ל הקשה לשיטת המהרש"א לעיל דאלם יכול להגיד ע"פ כתב לענין לשמה ולא לענין קיום חותמיו, א"כ מאי מקשה הכא לרבה שהרי כתבו התוס' לעיל גבי ואינו יכול דליכא לאוקמי באלם דא"כ ה"ל למימר ולא אמר וא"כ הכא דקתני ולא אמר דילמא איירי באלם וא"ש דאם נתקיים בחותמיו כשר והיינו שהאלם מגיד בכתב לשמה ואם לא נתקיים פסול עכ"ל והניח בצ"ע, ובענ"ד נראה דאדרבא מכאן ראיה לדברי המהרש"א דהא חזינן דעיקר פירכת המקשה מסוף הברייתא הוי לא הוצרכו כו' דאל"כ למ"ל להמקשן להביא סוף הברייתא בפירכא ראשונה היה לו להמתין בזה עד שמתרץ לו כשניסת אע"כ אי לאו האי סיומא דברייתא הוי לא הוצרכו אין כאן פירכא כלל משום די"ל דמיירי באלם וכשיטת מהרש"א, וברור הוא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה