יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף ד.
תוספת ד"ה מודה ר"א כו' עד סוף דבריהם וי"ל דמ"מ איכא למיגזר כו', עיין במהרמ"ש שהניח תירוצם בקושיא מדברי התוס' הקודם דהא כתבו שם בסוף דבריהם דלא גזרינן לר"מ כתיבה אטו חתימה אפילו לכתחילה והיאך נגזור לר"א חתימה אטו כתיבה לפסול אפילו דיעבד ועוד דק"ו הוא כו' יעו"ש, וכבר הקדימו בקושיא זו המהרמ"ל יעו"ש שנדחק לתרץ דבריהם, ולענ"ד דבריהם נוחין כאשר נבין היטב מש"כ לעיל בשם ר"ת לחלק בין מחובר לשלא לשמה, ונ"ל דפשוט כוונתם שם משום איידי דיראו כתיבת הגט על מחובר זאת יגרום להעדים למישתלי לחתום ג"כ על המחובר, אבל בענין לשמה אף אם נכתב שלא לשמה אין היכר בגט אם נכתב לשמה או לא וכיון דידעי דצריך לשמה לא אתי למיטעי וברור הוא, ולפ"ז עולין דבריהם בכאן בפשיטות כי תירוצם נמשך לפמש"כ מקודם דאי שרינן בחתמו שלא לשמה יבואו להכשיר זימנן גם בכתבו דיחתמו תחלה ויכתבו גט ע"ג חתימתן א"כ שפיר יש לגזור חתימה אטו כתיבה דהא אם חתמו תחלה קודם הכתיבה ניכר דשלא לשמה חתמו זאת יגרום למישתלי לכתוב שלא לשמה כמו במחובר לעיל:
ואין להתקשות בפירוש זה דהא מקודם סתרו האי חששא דא"כ מטעם זה גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה, דפשוט הוא דאין כוונתם להוכיח דאין לחוש שמא יחתומו קודם כתיבת הגט דלמה לא נחוש לזה כיון דלא בעינן לשמה, והגע בעצמך אם כה יהי' כוונתם א"כ מאי כתבו אם יחתימו קודם כתיבת הגט והתם ליכא עדות כלל, דהא לר"א איירינן כאן א"כ ע"כ יש עידי מסירה ואמאי ליכא עדות כלל הא לר"א העיקר עידי מסירה, אע"כ ר"ל כיון דלר"א תקנת עידי חתימה בשטר משום דזימנין דמייתי סהדי אי נמי דאזלי למדינת הים וכאשר יש עידי חתימה אמרינן דמסתמא בהכשר נעשה וכמוש"כ התוס' לקמן בד"ה דקיימא לן כו', א"כ כיון דכל עיקר עידי חתימה הוא רק כדי לאוקים השטר בחזקת כשרות ואם יחתימו קודם כתיבת הגט ליכא עדות כלל ובטל התקנה כיון דליכא חזקת כשרות, ע"ז כתבו דאין לומר כן דא"כ מטעם זה גם בשאר שטרות כו' ר"ל מוכח מזה דאין לחוש לזה כי אף דבודאי יחתימו קודם כתיבת הגט לא איכפת לן במאי דליכא עידי חתימה כלל דלר"א בעידי מסירה לחוד סגי אף לכתחילה כמו שהוכיחו התוס' לעיל (דף ג' ע"ב) בד"ה ר' אלעזר אומר כו', רצוני לומר דמשום הקושיא דא"כ בשאר שטרות נמי דחו התוס' רק הא דליכא למימר דאם יחתמו מקודם ליכא עדות כלל וע"כ דלא שכיח כלל דימותו או ילכו למדה"י, אבל האי חששא דזימנן יחתימו קודם קאי ולא נדחה, והוא כפתור ופרח בכוונתם, ותמיהני על הגאונים הנ"ל שנתקשו בזה והוא פשוט ומקום הניחו לי להתגדר בו:
ובהנ"ל יובן היטב קושיית התוס' לקמן בד"ה עד כו' וא"ת למה לי' למינקט כו' אשר לכאורה אין מובן מאי בעו הכא בקושיא זו התם ה"ל להקשות כן, ומלשון קושייתם וא"ת משמע עוד יותר דהקושיא נמשך לדבריהם הקודמים, ולדברינו הנ"ל ניחא כי באמת התם אין מקום לקושיא זו בין לאוקימתא דר' יוחנן בין לאוקימתא דר"ל, לר"י ודאי לא קשה דהא ר' יוחנן מפרש למתניתין כתבו במחובר היינו טופס וחתמו היינו תורף ומתניתין ר' אלעזר, א"כ ר' יהודה דקאמר כתיבתו וחתימתו היינו טופס ותורף דס"ל דגזרינן טופס אטו תורף אפילו דיעבד פסול א"כ ליתא לקושיית התוס' דשפיר משכחת כתיבתו היינו טופס בתלוש והתורף הי' במחובר שהקדים לכתוב תורף קודם להטופס, וגם אפילו לאוקימתא דר"ל דמוקי המתניתין כר"מ דחתמו שנינו דמשמע חתימה ממש עכ"ז ג"כ לא היה מקום שם להקשות כן דאם לא היה נקט ר' יהודה וחתימתו בתלוש הוי אמינא דאם הקדים חתימת עדים לכתיבת הגט במחובר שפיר דמי משום דסבר כר' אלעזר דוכתב קאי רק על הכתיבה ולא איכפת לן אם החתימה במחובר ולא לשמה כי מנ"ל דר' יהודה הוא תנא שלישי ופליג על ר"מ ור"א וכמו שהקשה המהר"ם שיף על תוס' יעו"ש, ולזה אמר ר' יהודה עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ומזה ידעינן דע"כ ר' יהודה הוא תנא שלישי דפליג אר"מ ור"א וסובר דוכתב דקרא קאי אתרווייהו על כתיבת הגט וחתימת עדים, אמנם כ"ז נוכל לומר כן רק התם אבל הכא דכבר הוכיחו בדבריהם הקודמים דמש"ה אף לר' אלעזר אם חתמו עדים שלא לשמה פסול גם דיעבד משום מזוייף מתוכו כיון דאיכא למיגזר חתימה אטו כתיבה וכפי מה שבארתי בכוונתם דאם שרינין בחתמו שלא לשמה זימנן דיחתמו תחלה קודם כתיבת הגט וזה הוא עיקר תירוצם שם, ולפי"ז ממילא מובן דרב אשי דאמר הא מני ר' יהודה היא ולא רצה לאוקים כר' אלעזר ומטעם דמזויף מתוכו אף דסתמא דגמ' מהדר לתרץ כן משום דהלכה כר"א בגיטין, עכצ"ל דרב אשי לא סבירא ליה דנקרא מזוייף מתוכו דלא חיישינן שמא יחתמו עדים קודם כתיבת הגט, ע"כ שפיר יש להקשות דל"ל לר' יהודה למינקט וחתימתו כי כאן אין לתרץ כמו התם דנקט הכי כדי שנדע דהוא תנא שלישי וכמוש"כ דהא אנן לרב אשי איירינן ורב אשי הא לא חש להאי חששא שמא יקדימו לחתום קודם כתיבת הגט דאל"כ אמאי לא אוקים המתני' כר"א ומטעם מזויף מתוכו כנ"ל ברור, ומעתה שפיר מקושר קושייתם לדבריהם דלעיל וממילא מתורץ גם קושיית המהרמ"ש להמעיין בדבריו ואין עוד להאריך בזה כי הדברים ברורים למבין, [ועיין בתוספות רעק"א ז"ל במשניות פ"ב מ"ד אות י"ד שכוון ג"כ לקושיית המהרמ"ש]: