יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף ג.
תוס' ד"ה האי כו', עיקר כוונת תירוצם נ"ל דרצו לומר אף דלשון הגמ' משום עיגונא אקילו בה רבנן שוה בכאן וביבמות עכ"ז המכוון במשום עיגונא אינו שוה כי החשש עיגונא ביבמות הוא דאם לא נתיר אותה בעד אחד זימנין כשלא ראה אלא אחד שהיה מכיר שהוא בעלה תהי' עגונה עולמית בלא תיקון ע"כ לא איכפת לן מה שנחמיר עליה בסופה כי עכ"פ משום האי קולא לא תהי' עגונה עולמית, אבל הכא אף אם לא ניקל להאמין לשליח אחד לא תהי' עגונה עולמית כי יכול לשלחו בשנים ועכ"ז שפיר קרי ליה הגמ' משום עיגונא כו' משום דכל זמן שלא ישלח הגט ע"י שנים לא תהי' מגורשת וזהו הוא העיגון דכאן, ע"כ שייך שפיר לפרוך האי קולא הוא חומרא הוא א"כ לא ליקול ולא נחמיר כי לעומת הקולא יש חומרא, אמנם התם ביבמות ניחא לה בהאי קולא אף שמוטל עליה חומרא בסופה, וברור הוא בהסבר דבריהם:
(שם) תוספות ד"ה הכא בפני אבל ידעתי אין מועיל כו', עיין במהר"מ שיף שהסכים לקיים הגירסא שלפנינו בתוס' ידעתי וכמוש"כ מהרש"ל ופירש בדבריהם אבל ידעתי אין מועיל ר"ל אפילו לרבא יעו"ש בדבריו, ונ"ל להוסיף עוד בכוונת דברי התוס' משום דקשה להו על פרש"י דמפרש דגם בידעתי פליגי לא הו"ל להגמ' לומר בלשון ורבא אמר לך כו' אלא הכי הו"ל למימר ורבא סבר דגם ידעתי מהימן ומדקאמר בהאי לישנא משמע דגם רבא מודה להא דאמר רבה מי דמי התם ידעינן הכא בפני כמובן, ולזה כתבו אבל ידעתי אין מועיל אליבא דכ"ע כדמשמע מלישנא דגמרא, והוא פשוט:
(שם ע"ב) תוספות ד"ה שלשה גיטין פסולין איכא דמוקי בפרק בתרא הך מתניתין כר"מ כו' עד סוף דבריהם, ובתוס' ד"ה יש בו זמן כו' לא תנשא לכתחילה עכ"ל, לכאורה יש להבין מאי בעו הכא בכל דבריהם אשר אין שום שייכות להשקליא וטריא דכאן, וראיתי אשר כבר עמד בזה בעל אליהו רבא ז"ל, ונ"ל דמשו"ה קבעו דבריהם בכאן הכל משום קושייתם בתוס' ד"ה ר' אלעזר אומר כו' וא"ת כו' דאם לא כדבריהם דלעיל אין מקום לקושיית הוא"ת ואתי שפיר ראיית הגמ' לר"א מדת"ק מכשיר בדיעבד בכתב כתב ידו ואין עליו עדים או יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד א"כ מוכח דר"א מכשיר אף לכתחילה בלא חתימת עדים, אמנם לפי דבריהם דלעיל דהך מתני' ר"מ הוא ואף דר"מ סבר וכתב היינו וחתם ובעי עידי חתימה דוקא ועכצ"ל כמו שכתבו בכל דיבורי תוס' הללו דבאמת בהני שלשה גיטין חשיבי כעידי חתימה דבכתב כתב ידו ואין עליו עדים משום דאין לך חתימה גדולה מזו, ובאין בו אלא עד אחד ג"כ הסופר נחשב כעד, והא דאסור לכתחילה משום טעמא אחרינא, ע"כ שפיר קשה קושייתם דילמא דוקא כתב בכת"י או בעד אחד דאיירי ביה ת"ק ומשום דחשיב כחתימת שני עדים כמו שהוכיחו לעיל מכשיר ר"א אף לכתחילה משום דפליג על הני טעמי דת"ק אוסר עבורם לכתחילה אבל בלא עדי חתימה כלל אין לנו ראיה מזה דמכשיר ר"א, ומעתה שפיר מקושר קושיית וא"ת לדבריהם דלעיל, כנ"ל ברור: