יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף יט.
רש"י ד"ה או דלמא כו' אבל הראשון עיקר עכ"ל, נ"ל מדמיאן רש"י ז"ל בלישנא אחרינא מוכח דגם לרש"י מתפרש בעיא דרבא אי יש העדאה לצרורות כו' דבתרווייהו קמיבעיא ליה בצרורות כאורחי' ובצרורות ע"י שינוי כמו שהכריחו התוס' בדף הקודם בד"ה במועד מתחלתו כו', דאם נאמר דבעיא דרבא רק בחדא גוונא או בשינוי או בכאורחיה כהני תרי לישנא דהביא רש"י לעיל בדף הקודם א"כ שפיר מתפרש האי איבעיא דבעטה והתיזה כלישנא אחרינא דהביא רש"י בשם המורה ובדרך את"ל קמיבעיא ליה ואין טעם בזה שכתב רש"י והלשון ראשון עיקר, אע"כ דשיטת רש"י ג"כ כמו שמסקי התוס' לעיל דרבא בתרווייהו קמיבעיא ליה כי חדא באידך תליא ולפי"ז אין מקום ללישנא אחרינא אף בדרך את"ל כמובן.
תוס' ד"ה ובהא קמיפלגי תימא כו', עיין בפנ"י בשם מהר"י בן לב ומהר"י גלאנטי שהקשו מאי מקשה התוס' הא אם נאמר דלא פליגי א"כ כש"כ דאיפשוט בעיא דרבא דיש העדאה לצרורות ע"ש מה שתירץ והוא דחוק, ולענ"ד אין מקום לקושייתם כי הכי קא קשיא להו מדקפריך מאי לאו כגון ר"ל משמע מזה דיותר ניחא לומר דפליגי ביש העדאה מלומר דפליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן דתהיה הברייתא דרמי בר יחזקאל לאו אליבא דהלכתא, א"כ עדיפא יש לומר דלא פליגי כלל והכי הוה ליה לפרוך מאי לאו דאמרי בי רב בדלא אייעד ורמי בר יחזקאל בדאייעד וקשה לרבא אליבא דכ"ע, ולפי הסבר זה כל עיקר חמיהתם על לשון מאי לאו דמשמע מזה דעיקר הפירכא משום דלא ניחא לפרש דפליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן, ומדברי מהרש"א משמע ג"כ דהבין כן בפירוש דבריהם ופשוט: