יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא · דף נ.
גמרא אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, בגליון הש"ס הקשה איך הכריתה הגמ' דע"כ כדשנינן מעיקרא דהא התוס' לעיל בד"ה וליחזי וכו' כתבו ומיהו הו"מ לשנויי דליתא קמן דנשייליה, א"כ שפיר יש לאוקמי כשנויא בתרא ומיירי בדנקט זוזי מחד וליתא קמן דנשייליה עיי"ש שהניח בקושיא, ולענ"ד אין מקום לקושיא זו דהא התוס' לא כתבו אלא דה"ה הו"מ לשנויי כו' א"כ לפי דבריהם המשנה מיירי בכל גווני בין דליתא קמן ונקט זוזי מחד ובין דאיתא קמן ונקט זוזי מתרווייהו א"כ שפיר הכריע הגמרא כדשנינן מעיקרא דלשנויא בתרא לא מיירי המשנה אלא בחד גוונא היינו דוקא בדליתיה קמן ונקט זוזי מחד ולשינויא קמא י"ל דמיירי בכל גווני בין דליתיה קמן ובין דאיתיה קמן ומי לא עדיפא לאוקמי המתניתין בכל גווני ופשוט:
(שם ע"ב) גמרא הא לא קשיא ר' חייא כר"מ ס"ל וכו', יש להבין לאיזה צורך מביא התרצן סיפא דמתניתין מה שאמר ר"מ הק"ו ומה שהשיבו לו רבנן. אמנם לפי מה שהגיה המהרש"א ז"ל בדברי התוס' ד"ה מה אם ירצה כו' דכוונת התוס' דמלשון אמרו לו משמע כלישנא קמא דכריתות ניחא שפיר דמשו"ה מביא סיפא דמתניתין כדי שלא יקשה אמאי משני ר' חייא כר"מ ס"ל הא לאידך לישנא דכריתות שפיר אתי ר' חייא ככ"ע אפילו כרבנן וגם מאי פריך כלל על ר' חייא, לזה מביא הסיפא דמלשון אמרו לו מוכח כלישנא קמא א"כ ר"ח ע"כ כר"מ ס"ל: